שלמי ירוחם מד

והא יש לחקור בשינויא דרב דאין הבשר חוצץ, אמנם דאין בהבשר דין חציצה כיון דמין במינו הוא, סוכ"ס יש לנו לדון דהבשר הוה כמאן דליתא דאין הפסק בין האימורין למערכה אבל אי אפשר להגיד שמונחים על המזבח ממש, אלא שמונחים האימורין באוירו של מזבח אחרי דמפסיק רק הבשר דמינו הוא וכמאן דליתא לגמרי, כגון אם הבשר מחזיק בעביו טפח דיינינן דהאימורין הן למעלה מטפח מעל המזבח באוירו, ומשוה"כ חייב משום מעלה בחוץ כיון דבכהאי גוונא כשר הקרבן בפנים, משום דאויר מזבח כמזבח דמי כדאשכחן במס' זבחים דף פ"ז ע"ב, ואין להקשות לפי"ז אמאי מסתפק שם הגמרא אם אויר מזבח כמזבח דמי ולא פשט ממתניתין דהמעלה את הבהמה כולה בחוץ דחייב משום האימורין, דהא אף אם מין במינו אינו חוצץ אינו אלא דליכא הפסק בין אימורין למזבח וכמונחים האימורין על אוירו של מזבח ואפי"ה חייב אלמא דאויר מזבח כמזבח דמי, אפשר לומר דאיכא התם שינויא אחרינא כגון מאי דמשני שמואל כשהפכן, או הא מני ר"ש היא דאחר אפילו העלה על הסלע חייב לפי"ז מאי האי דהקשו התוס' ממתניתין דעל רגלי חבירו פסול, הא התם איירי בעזרה ואם נאמר אויר עזרה לאו כעזרה לא מהני מידי האי דינא דמין במינו אינו חוצץ כדי להכשיר עבודתו, דאמנם רגלי חבירו אינו מפסיק והוה כמו דליכא שום דבר בינו להרצפה, אבל סוכ"ס מיחשבא כמו שעומד למעלה מעזרה באוירו ולא על הרצפה ממש, א"כ שוב פסול דהא אויר עזרה לאו כעזרה, אבל המעלה הבשר עם האימורין על גבי המזבח אם הבשר אינו חוצץ משום מין במינו והוה כמו דהאימורין מונחין באוירו בהאי גוונא כשר משום דלכו"ע אויר מזבח כמזבח דמי, והילכך אם באופן זה העלה בחוץ הבשר עם האימורין חייב משום מעלה בחוץ כיון דבהאי גוונא בפנים כשר, ברם איכא למימר דהתוס' לשיטתייהו אזלי, דאיתא במס' שבועות דף י"ז ע"א גבי הא דבעי רבא תלה עצמו באויר עזרה מהו, ופירשו שם התוס' וז"ל אית ספרים דגרסי אויר עזרה כעזרה דמי או לא אבל אי אפשר לומר הכי מכמה מקומות מוכח דלכו"ע אויר עזרה כעזרה דמי עי"ש, א"כ לדידהו אין שום חילוק בין אויר מזבח לאויר עזרה, משוה"כ הקשו שפיר ממתניתין דזבחים דאיירי שם בעזרה על הגמרא דמעלה בשר עם אימורין דאיירי במזבח כדבארתי אבל להרמב"ם שהוא סובר דהאיבעיא בגמרא דשבועות הוה זו גופה אם אויר עזרה כעזרה דמי, כדאיתא ברמב"ם פרק י"א מה' שגגות הלכה ז' וכן אם תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה או אינו כעזרה ע"כ, לפי"ז אם נאמר לאו כעזרה דמי, הרי אין שום קושיא בהא דפסק על רגלי חבירו פסול אעפ"י דהרגל הוא מין במינו ואינו חוצץ, אבל סוכ"ס אין רגלי הכהן העובד עומדות על הרצפה ממש כי אם באויר העזרה משוה"כ פסול, אבל המעלה בשר עם האימורין אם הבשר אינו חוצץ והוה האימורין כמונחים באוירו של מזבח ולכו"ע הרי אויר מזבח כמזבח דמי, משו"ה בכהאי גוונא בפנים כשר ובחוץ חייב כרת, אולם עדיין קשה דהא הו"ל להרמב"ם לפסוק על רגלי חבירו פסול מספק, דהא ספיקא דדינא הוא אם אויר עזרה כעזרה ואמאי פסק פסול ודאי, ועוד הא המל"מ שם הביא כמה ראיות שגם הרמב"ם סובר דאויר עזרה כעזרה, והאיבעיא של הגמרא רק לענין שהיה באויר עזרה גם חדושי הר"ן מפרש הכי, א"כ שוב חזרה הקושיא על הרמב"ם שפסק על רגלי חבירו פסול ואילו גבי המעלה בשר ואימורין חייב משום שחוטי חוץ כדבארתי, ועל כרחך אנו צריכין לתירוצו של התוס' דלהכי פסל הרמב"ם על רגלי חבירו משום דאין דרך שירות בכך. אכן זו גופה יש לחקור אם הא דמין במינו אינו חוצץ, אם רק דאינו מפסיק והוה כמאן דליתא ורק באוירא קאי כדבארתי לעיל, או דילמא מין במינו אינו חוצץ והוה כגוש אחד שלם, כגון אם הבשר מלתחת והאימורין למעלה הוה כמו שהאימורים גופייהו מונחים על המזבח ממש, משום דהבשר והאימורין הוי כחתיכה אחת וכגוף אחד, ואין להביא ראי' מהא דאיתא במס' סוכה דף ל"ז ע"ב אמר רבה לא לדוץ אינש לולבא בהושענא דדילמא נתרי טרפי והוה חציצה, ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ ואי אמרת דלא הוה כגוף אחד ואיכא אוירא בינייהו הרי לא מחוברים יחדיו והוה הלולב וההדס וערבה כאו"א לחודיה, הא אפשר גם התם לומר כיון דהטרפי אינם חוצצים אלא רק איכא אויר ביניהם והטרפי כמאן דליתנייהו דמי, לא איכפת לן בהאי גוונא דודאי מיקרי מחוברין ואגודים יחדיו כיון שאגדן דמיקרי שפיר אגודה אף אם איכא בינייהו אוירא, דרווחא דאוירא לא מצי משוי להו למפורדין אחרי שאגדם יחד. ואין להוכיח מהא דאיתא ברמב"ם פרק ג' מה' אבות הטומאות הלכה ה' שכתב, הכורך כזית מבשר נבילת עוף הטהור בחזרת וכיוצא בה ובלעו אעפ"י שלא נגע בגרונו הרי זה