שלמי ירוחם מא

מחנכין אותו אינו אלא פירכת הגמרא איך מקיימין מצות חינוך וכדפרש"י דאינו אלא להיכר בעלמא וכשר, וכאשר משני רב פפא עבודתו מחנכתו פירושו דע"י עבודתו גופה מקיים המצות חינוך, כמו גבי כלי שרת דאמרינן עבודתו מקדשתו, אלא חילוק בין כ"ג בתחילת חינוכו לגבי כלי שרת בהכי, דלגבי כלי שרת העבודה מקדש לכלי דאי לא"ה הוה ככלי חול ומפסל, אבל עבודת כ"ג העבודה לא בא לקדש את הכ"ג כי בלא"ה הוא קדוש אלא העבודה רק מחנכתו כדי לקיים מצות חינוך, והא דמדמי כ"ג בתחילת חינוך לכלי שרת אינו אלא לגבי דבר זה, דכמו גבי כלי שרת העבודה מקדשתו כמו כן בנ"ד כ"ג מתחילה העבודה מחנכתו כדי לקיים מצות חינוך. א"כ אין שום ראיה לחצי עשרון בכלי שרת, דהא התם החינוך לעצם קדושת הכלי דאי לאו החינוך ככלי חול הוא, אפשר ודאי דאין הכלי קדוש משום דחצי עשרון לאו עבודה הוא, וטרם שיניח בכלי את החצי עשרון השני בכלי לא מתקדש, ודעתו להוסיף מהני רק לקדושת הסולת ולא לקדושת הכלי וספיקו במקומו עומד אולם כאשר אמרתי חידושי זה שבארתי דחינוך עבודה של כהן גדול אינו אלא למצוה כמו עשירית האיפה לפני הגאון האמיתי בעל החזון איש שליט"א, הפריך אותי מגמרא מפורשת ביומא דף ה' ע"א דאיתא שם, רבינא אמר ריבוי שבעה ומשיחה שבעה איכא בינייהו, למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן מעכבא, למ"ד דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן לא מעכבא וכו', אין לי אל נתרבה שבעה ונמשח שבעה נתרבה שבעה ונמשח יום אחד נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין ת"ל אשר ימשח אותו ואשר ימלא ידו מ"מ עי"ש, אלמא דלא מעכבא משיחת שבעה וריבוי בגדים שבעה, אבל יום אחד של משיחה וריבוי יום אחד ודאי דמעכבא וכדיליף הגמרא לקמן ככה עיכובא, זאת אומרת אף בזמן דאיכא משיחה לכ"ג ומשחוהו אפי"ה עבודתו פסולה אם לא היה קודם ריבוי בגדים, והרי עבודתו מחנכתו במקום ריבוי בגדים, ואם רבוי בגדים מעכבא גם חינוך העבודה ג"כ מעכב, ולא דמי לעשירית האיפה דהכי נמי דאינו אלא למצוה, אבל חינוך עבודה בעינן לעיכובא, דגם כ"ג שנמשח בעי רבוי בגדים לחינוכו כש"כ כהן גדול שנתמנה בפה בלא משיח הדבבית שני לא היתה משיחה דודאי בעי ריבוי בגדים או חינוך עבודתו שמחנכתו, ואי לא"ה ודאי דעבודתו פסולה עכ"ד. **(עיין לקמן בתשובה על מכתבי מהגאון האמיתי מרן איסר זלמן שליט"א באותו ענין.)** אף כי מסתפינא לחלוק על אותו גאון שליט"א מיהא אפשר עדיין לחקור, דסוכ"ס לא נאמר שם בהדיא דאם נמשח לכ"ג בלא ריבוי בגדים דעבודתו פסולה מטעם שהוא אינו כהן גדול, דודאי בדיעבד סגי בהכי שנמשח גרידא וכמו כן בזמן דליכא משיחה סגי בהכי שנתמנה בפה, אלא דאם עובד בלא ריבוי בגדים לאו הפסול בכהונתו אלא פשוט דעבודת כ"ג בעי שמונה בגדים ואם עבד בד' בגדים עבודתו פסולה מטעם מחוסר בגדים ותו לא, הילכך אם אשכחן גוונא דליכא פסול דמחוסר בגדים עבודתו כשרה דהא כהן גדול הוא בעצם קדושתו משום דנתמנה בפה, לפיכך כה"ג ביום הכיפורים דלא בעי רק ד' בגדים אלא שמחוסר חינוך עבודתו כשרה, והנה הרמב"ם בה' כלי המקדש פרק ד' הלכה י"ג כתב ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה או קודם שימשח כל שבעה עבודתו כשרה, הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כ"ג לכל דבר, התם ג"כ אפשר לפרש כדברי הואיל ונמשח פעם אחת בזמן דאיכא משיחה או נתרבה בבגדים בזמן דליכא משיחה שפיר דמי בדיעבד, כלומר דאם עבד ע"י משיחה בלא חינוך של ריבוי בגדים אם עבודה זו לא בעי ח' בגדים עבודתו כשרה ולא מיפסל משום דמחסרא חינוך דאפשר כדבארתי דכל עבודת החינוך אינו אלא למצוה כמו עשירית האיפה וסעד לחידושי מצאתי בירושלמי הוריות פרק ג' הלכה ב' דאיתא שם, וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת"ל לפי שכל הפרשה נאמרה באהרן, אין לי אלא בשמן המשחה מרובה בגדים מניין ת"ל ואשר ימלא ידו, ומניין לרבות אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן, במה הוא מתמנה בפה עי"ש, ופירש בזה הפני משה בפה כשאומרין לו לך עבוד תחתיו ואין צריך חינוך אחר עכ"ל, חזינן מהכא דאיכא תלתא גוונא בכהן גדול בתחילת עבודתו קרא אחד לכהן גדול שנתמנה ע"י משיחה, ועוד קרא לכהן גדול ע"י ריבוי בגדים, ועוד קרא לכהן המתמנה תחת כ"ג הנפסל מכהונתו דסגי ע"י מינוי בפה, דמשמע מהתם דכמו משיחה בזמן שהיה שמן המשחה, כמו כן ריבוי בגדים בזמן דליכא שמן המשחה, וכמו מרובה בגדים בזמן דאפשר ריבוי בגדים כמו כן כ"ג המתמנה ביוכ"פ דאי אפשר ח' בגדים דהא בעי רק ד' סגי ע"י מינוי בפה, וא"ת אם סגי מינוי בפה למה לן לגמרי שמן המשחה לא קשיא דהני מילי דסגי במינוי בפה בזמן דליכא שמן המשחה או ריבוי בגדים, וכל אלו הוה רק כדי למפסל בדיעבד