שלמי ירוחם מ

הן קדושין ומתקדשין, כלומר דהמנחה מקדשת את הכלי והכלי מקדש את המנחה דבאין כאחת, אבל כהן גדול עבודתו מחנכתו ולא מקדשתו דבלא"ה הוא קדוש ע"י שמנוהו לכ"ג, לפיכך אפשר אם כהן גדול עבד עבודתו בלא חינוך ג"כ עבודתו כשרה, כמו כהן גדול בזמן משיחה שעבד בלא עשירית האיפה, וא"ת מאי נפ"מ איך שייך לומר שעבד בלא חינוך דהא העבודה גופה מחנכתו, דאיכא גוונא שהעבודה גופה אינה מחנכתו כדאבאר לקמן. ולפי"ד יש ליישב הא דמסתפק האור שמח בפרק א' מכלי המקדש הלכה י"ב אם כלי שרת מתקדש ע"י מנחה פסולה, ופשט לה מהא דאיתא במנחות דף ט"ז אם פיגל הכהן גדול ביוהכ"פ בהזאות הראשונות והשניות, ונתמנה כהן חדש להזיות ההיכל פיגולו פגול, והא בעינן עד שיקריבו כל המתירין בהכשר, ואי אמרת דמנחה פסולה אינה מקדשת את הכלי, כמו כן הא הכהן השני לא מתחנך ע"י הזאה פסולה, ואמאי הוה פיגול הא עבודת הכהן השני פסולה היא דלא נתחנך על ידה דהוה כמו כהן הדיוט שעבד הזאת יהכ"פ שהיא עבודת כהן גדול וכו' עי"ש, ולדידי אין שום ראיה מכלי שרת לכ"ג, דהתם גבי כלי שרת כיון דהשירות בכלי אינו לחינוך בעלמא כי אם פשוט לקדש את הכלי, דאי לא"ה אינו אלא ככלי חול בעלמא, אפשר דמנחה פסולה אין מקדשת הכלי ולא חשיבא עבודה לומר עבודתו מקדשתו, אבל כ"ג כיון דמתמנה בפה והעבודה אינו אלא לחנכו, ואם הזאה פסולה היא לא חנכתו אבל סוכ"ס העבודה כשרה בלא חינוך, דלא הוה כמו שאומר האור שמח שהוא כהדיוט לגבי הזאת יוהכ"פ מהיכא תיתי ליה לומר הכי, אלא ודאי הוא כ"ג ועבודתו כשרה אלא שמחוסר חינוך של עבודה אבל עבודתו כשרה ומיקרי שפיר קרבו מתיריו ובזה יש לבאר בהא דקיי"ל במס' זבחים דף פ"ח דאין כלי שרת מקדשין אלא מלאים, הני מילי שאין בדעתו להוסיף אבל אם בדעתו להוסיף ולהשלים עד כשיעור ראשון ראשון קדוש, וחקר בזה המרכבת יוסף סימן ל' איך הדין לגבי קדושת הכלי לפי מאי דקיי"ל עבודתן מחנכתן, אם נתן חצי עשרון סולת בכלי ודעתו להוסיף אם נתקדש הכלי מיד, דכמו גבי הסולת אף דחצי עשרון אין ראוי לכלי ואין הכלי מקדשו אעפי"כ כיון דדעתו להוסיף נתקדש החצי עשרון מיד, ה"נ מתקדש הכלי מיד כיון שדעתו להוסיף, אעפ"י דחצי עשרון לאו עבודה היא דעתו להוסיף משוי לה לעבודה, או דילמא דוקא קדושת הסולת מהני מיד כיון דהכלי כבר קדוש, אבל לגבי קידוש הכלי גופיה דבעינן עבודה לחנכו לא מהני מה שדעתו להוסיף ולא נתקדש הכלי, דתרתי לריעותא נינהו דהכלי לא נתקדש עדיין והמונח בתוכו רק חצי עשרון אלא שדעתו להוסיף ופשט לה מהא דאיתא במס' יומא י"ב אירע בו פסול אחר תמיד של שחר דאמר רב פפא שם עבודתו מחנכתו ואם נימא דרק כשנשלם השיעור הנצרך לעבודה אז מקדש הכלי, א"כ אכתי תקשה לשמואל דס"ל ביומא דף מ"ב דשחיטת פרו של כ"ג פסולה בזר, והא אנן קימ"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, דלפיכך אם שחט זר סימן אחד ודאי דנפסל משום זרות, ומעתה מה נעשה אם אירע פסול בכ"ג קודם שחיטת הפר, איך מצי השני לשחוט את הפר, הא מיד ששחט סימן אחד נפסל משום זרות דלמ"ד שחיטת פר פסול בזר נפסל אף בשחיטת כהן הדיוט, א"כ מיד ששחט סימן אחד לא נתחנך הכהן להיות כ"ג דהא בעינן שיהא עבודתו מחנכתו ושחיטת סימן אחד לאו עבודה היא, ועל כרחך צריך לומר כיון דבעת ששחט סימן הראשון היה דעתו לגמור את שחיטת סימן השני שוב חשיב עבודה להתדמש בסימן הראשון בקדושת כהן גדול, והשתא ה"נ לגבי קדושת הכלי שרת אף דחצי עשרון לאו כלום הוא חשיב החצי עשרון לקדש הכלי בקדושת כלי שרת כמו דמהני סימן הראשון להתקדש על ידו בקדושת כ"ג, דהא רב פפא מדמה חינוך קדושת כ"ג לחינוך קדושת כלי שרת, ואפילו נאמר דרב פפא לא ס"ל דשמואל אלא שחיטת פר כ"ג כשרה בזר, איך נתרץ על קבלת הדם דכו"ע סברי פסול בזר, איך מצי הכ"ג לקבל הדם הא מיד שקבל פחות מכדי טבילה נפסל הדם משום קבלת זר דהא לא נתחנך לעבודה עד שיגמור כל העבודה וע"כ צ"ל כיון דדעתו לגמור נתקדש אף בתחלה ה"נ לגבי קדושת הכלי שרת נתקדש הכלי בתחילת העבודה בהחצי עשרון אכן לפי מאי דבארתי לעיל דחינוך עבודה של כ"ג אינו אלא למצוה אבל לא לעיכובא לפסול את עבודתו הרי ניחא שפיר, דהא דשואל איך מצי השני לשחוט את הפר כיון ששחט סימן אחד נפסל משום זרות אחרי דבסימן אחד אכתי לא נתחנך, אין שום שאלה לפי מאי דבארתי הא לאו זר הוא לאותה עבודה אף בלא חינוך כיון דכ"ג נתמנה בפה וקדושת כ"ג עליו אף בלא חינוך, אלא דע"י סימן הראשון אכתי לא קיים מצות חינוך עד שיגמור הסימן השני אבל הקרבן לא מיפסל, והא דפריך הגמרא במה