שלמי ירוחם לו

תדע דהא בנ"ד כתב הרמב"ם בהדיא כל הכלים אין עושים אלא לשם הקודש דבעינן לכתחילה לשם קודש, ואילו גבי עצי המערכה אשכחן בפרק י"ז מה' איסורי המזבח הלכה ג' בהאי לישנא, כל העצים החדשים כשרים למערכה וכו' עי"ש, הרי משמע דלא בעינן חטיבת העצים לשם הקודש, אלמא דחילוק גדול הוא דאיכא בין כלי שרת הבאים לקדש אחרים בהני הוא דבעינן עשייה לשמה ואם נעשו להדיוט אין עושין לכלי שרת, אבל עצי המערכה מחויב להיות רק עצמאותם קודש ולא לקדש אחרים הילכך לא בעינן בהו לשם הקודש, ואם נחטבו להדיוט ג"כ כשר לעצי המערכה, כדאיתא ג"כ במס' מנחות דף כ"ב ע"א דמוריגים וכלי בקר אם לא נשתמש בהן הדיוט כלומר שהיו חדתי כשרים לעצי המערכה, אעפ"י שנעשו מתחילתן למוריגין וכלי בקר ולא לגבוה, אשר בהאי גוונא אין עושין לכלי שרת רק לעצי המערכה כשרים, אלמא כסברא דילי דכלי שרת שאני דבאים לקדש המונח בתוכו, אבל עצי המערכה לא באים לקדש כי אם רק גופייהו קדוש ולא מקדשים אחרים הילכך לא בעינן חטיבתן לשם הקודש. והנה הקומץ מנחה לבעל מנה"ח מצוה שנ"ז כתב וז"ל הנה בכל ההקדשות דמהני שאלה, נלענ"ד דבתשמישי קדושה כמבואר באו"ח סימן קנ"ד דנאסרין, וכיון דקיימ"ל אזמניה ולא צר ביה או צר ביה ולא אזמניה דאינן נאסרין, נראה דאם אזמין וצר ביה ג"כ דהוי תשמישי קדושה דנאסרין יכול לשאל על ההזמנה, וכיון דההזמנה בטעות א"כ הוה צר ולא אזמין ושוב מותרין, ונלענ"ד דלא חמיר משאר קדשים דודאי מהני שאלה, ותמה אני שאין מבואר בזה לא בדברי ראשונים ולא בדברי אחרונים אך י"ל מחמת פשיטותו דלא חמיר משאר הקדשים עכ"ל. ולדידי נראה מאי דפשיטא ליה דבכהאי גוונא גבי תשמישי קדושה מהני שאלה, אכתי יש להסתפק בנדון זה, לא מיבעיא לשיטת תשובות מוהר"ר בצלאל אשכנזי המובא בש"ך חו"מ רנ"ה בטעמא דמהני שאלה בהקדש אינו אלא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור, והילכך אם כבר אתא לידי גזבר לא אתי דיבור ומבטל מעשה, משום דהיכא דהדיבור הביא לידי מעשה לא מהני שאלה בהקדש, א"כ ה"נ כיון דהזמין וע"י הזמנתו בא לידי מעשה כגון בנ"ד דצר ביה ג"כ ודאי דלא מהני שאלה, אלא אפילו לשיטת הפוסקים דס"ל דמהני שאלה בקרבן עד זריקת הדם אבל לאחר זריקת הדם לכו"ע לא מהני שאלה כדאיתא בתוס' כריתות י"ג ע"ב תוד"ה ארבע חטאות עי"ש, הרי טעמא הוה כיון דנזרק הקרבן כהלכתו מיחשבא כמו שכבר נגמר הדבר, וכמו דקיימ"ל במס' שבועות אכלה כולה אין נשאלין עליה דכבר נגמר, א"כ בנ"ד כיון דלשום מה אזמין כדי לצור ביה תפילין וכיון דצר ביה הא הוה כמו דכבר נעשה המצוה בשלימות דלאחר גמרו של דבר לא מהני שאלה ובלא"ה לא קא חזינא שום דמיון של תשמישי קדושה להקדש, דהא גבי הקדש הרי מה שמקדיש את הבהמה לקרבן הרי ההזמנה גופה מה שמקדיש בפיו זוהי חלק מקדושת הקרבן, דאם לא מקדיש מעיקרא ושוחט בעזרה הוה כמו שוחט חולין בעזרה, דבעינן שיקדיש מעיקרא ואח"כ יקריב כדאיתא בתו"כ ויקרא א' קרבן לד' מלמד שצריך להקדים הקדשו להקרבתו, כמו כן כלי שרת בעי לשמה וכל מיני הקדש בעי לשמה, דכל ענין של קדושה מתהווה ע"י שמקדיש ומקריב דההזמנה ג"כ מצטרפת להקדושה, אבל גבי תשמישי קדושה לא בעי לשמה משום עצם הקדושה, אלא סגי במאי דמשתמש באותו דבר בענין שבקדושתו, והא דבעינן הזמנה אינו אלא משום דאם לא הזמין אמרינן דהשימוש לא מקדשו משום דחשבינן את כשימוש כמו אקראי בעלמא, דהזמנה התם אינו אלא להוכיח שדעתו בשימושו היתה בקביעות ולא דרך ארעי בעלמא. תדע מהא דאיתא במס' סנהדרין דף מ"ח ע"א אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי ביה למיצר פשיטי, ופירש"י הזמנה לאו מילתא היא, צר ביה ולא אזמניה אקראי בעלמא הוא, גם הרמב"ם בפרק ד' מה' תפילין כתב כלי שהכינו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש ואסור להשתמש בו בדברי חול, הכינו ולא הניח בו או שהניח בו ארעי ולא הכינו לא נתקדש, אלמא מזה לפרש דזהו עצם הסברא של רבא דס"ל הזמנה לאו מילתא היא, הכוונה דהזמנה אין בה שום קדושה, אלא רק הוכחה שתשמישו באותו דבר לאו דרך ארעי בעלמא כי אם בקביעותא, דכל עיקרא דקדושה הוה רק ע"י השתמשות לאותה קדושה, לפי"ז ודאי דלא מהני שאלה דהא לא ע"י ההזמנה נתקדש, רק היתה סיבה והוכחה שהתשמיש לאו אקראי הוא, אבל הרי ההזמנה אינה נוטלת שום חלק בהקדושה בהאי גוונא אין שום ספק דלא מהני שאלה, ובלא"ה אין שייך שאלה על הזמנה לרבא דסובר הזמנה לאו מילתא כי אם שייך חזרה, הילכך קודם שהשתמש יכול לחזור, ואם השתמש אחר חזרתו הוה כמו צר ולא אזמניה, אבל לאחר שצר ביה אין מועיל חזרה, כיון דהזמין ואח"כ השתמש הרי