שלמי ירוחם לה

השירות מקדשת את הכלי שרת ולא מיד, הילכך סובר שפיר דעד שלא נשתמש בהן גבוה רשאי להשתמש בהן הדיוט, דגזיה"כ הוא גבי כלי שרת דרק ע"י שירות מתקדשין דכתיב אשר ישרתו בקודש, דאליבא דהרמב"ם ליתא האיבעיא דירושלמי דודאי לאו מיד הן קדושים, דהא דסבר רבא הזמנה לאו מילתא היא שייך ג"כ בכלי שרת, דהא לאו ע"י אמירתו או עשייתו נעשה כלי שרת כי אם ע"י עבודתן וקדושים ומתקדשין כאחת. אף כי שוב יש להקשות אם אינו קדוש הכלי שרת עד שישתמש בו גבוה, א"כ אמאי פסק הרמב"ם דאין עושין הכלים אלא לשם גבוה ואם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה, הא ליתא בהן שום קדושה עד השירות דהא רק עבודתן מחנכתן. א"כ מאי איכפת לן אם נעשו שלא לשמן או שנעשו להדיוט, אך יש לתרץ דאף לזה שיהיה הכלי מוכשר להיות כלי שרת לקדש ולהתקדש כאחת, ג"כ איכא דינא באנפי נפשיה דבעינן לשמה כדאיתא התם בירושלמי בהאי סוגיא בלישנא זו, תני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו, בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו, כלומר דבעינן עשייתן לשם קודש והא בגדי כהונה עבודתן מחנכתן אפי"ה בעינן עשיה לשמה, כמו כן כלי שרת אעפ"י דעבודתן מחנכתן מ"מ בעינן שיעשה את הכלי לשם הקודש, אף כי יש שם בירושלמי משמעות דדרשא זו תליא אם אמרינן כלי שרת מיד הן קדושין, אולם איכא דמפרשי התם דלא תליא בהכי, אלא איכא דין לחודא אעפ"י דאינו קדוש מיד כי אם לאחר שירות אפי"ה בעינן עשייה לשם קודש והיד איתן בפ"א מבית הבחירה הקשה על אביי דסובר הזמנה מילתא היא, מהגמרא דמס' שבועות דף ט"ו דאמר שם כל הכלים מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, הרי חזינן דהזמנה גרידא לא מהני דבעינן עבודה לחנכן, ועוד הקשה אף לרבא עפ"י דנאמר במס' סנהדרין מ"ז ורבא מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה, ומשני משמשין מן משמשין גמר לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה, וכיון דחזינן דהיכא דהיא גופה קדושה גם רבא מודה דסגי בהזמנה גרידא, והא כלי המקדש הן גופייהו קדושים קדושת הגוף ואפי"ה לא סגיא בלא שימוש של עבודה דרק עבודתן מחנכתן ע"כ. ונראה לי לחלק כל הני דינים מדין כלי שרת, דהני מילי דפליגי אביי ורבא אם הזמנה מילתא היא, רק באלו הדברים שרק הם גופייהו קדושים ולא בעי לקדש אחרים דהקדושה בעצמאותם, בהני אפשר לומר כיון דהוזמן לקדושה זו סגי בהאי הזמנה אם לקדושה או לאיסורא, וחלה עצם הקדושה או האסור על דבר זה ע"י הזמנתו, אבל כלי שרת הא איכא בהו מעלה יתירה דמלבד שהם קדושים צריכים לקדש את אחרים המונח בתוכם, וכל עיקר קדושתם כדי לקדש אחרים, א"כ הקדושה שלהן לעבודה עומדת, דהוה כמו כהן שקדוש מרחם אפי"ה בעי חינוך, או בגדי כהונה עבודתן מחנכתן שמקדישים את הכהן לעבודה, כמו כן כל כלי שרת עומדים לשרת ולקדש מה שבתוכם, ע"ז בא הקרא ללמדנו אשר ישרתו בקודש דאימתי הן קדושים לקדש אחרים רק ע"י שירות, דהשירות גופיה הוה כעין עבודה לחנך את הכלי וקדוש ומקדיש בבת אחת, בהני לא מהני הזמנה גרידא אף לאביי שסובר הזמנה מילתא היא דלקדש אחרים לא סגי בהזמנה גרידא. ועפ"י אופן זה יש ליישב הא דאיתא במס' זבחים דף מ"ז ע"א תוד"ה איזהו מקומן, דהוכיחו שם דשחיטת קדשים לא בעי כלי שרת, מהא דאיתא במס' פסחים דף ס"ו כאו"א מביא סכינו מתוך ביתו, ומסקי דאין ראיה מהתם דאפשר לומר דכאו"א הקדיש סכינו בע"ש, והקשה המצפה איתן וז"ל קשה לי הא מסתמא תחילת עשייתו להדיוט עשו ואיך הקדישו לכלי שרת וכמש"כ לעיל דף ל"ד, ומיהו י"ל דאין עושין אותן לגבוה דוקא בקביעות אבל בשביל זמן שפיר דמי להקדישו אעפ"י שלא נעשה מתחילתו לגבוה עכ"ל, אמנם תירוצם דחוק מהיכא תיתי לחלק בין לזמן . או לקביעות. אבל דפי"ד יש ליישב פשוט, דהא דאמרינן אם נעשו להדיוט אין עושין אותן לגבוה משום דבעינן לשם הקודש, הני מילי בכלי שרת ממש הבאים להקדיש מה שבתוכן, בהני איכא כל הני דינין כגון הא דלא מהני הזמנה גרידא אפילו לאביי שסובר הזמנה מילתא היא כי אם בעינן שירות דעבודתן מחנכתן, כמו כן גם עשיין בעינן לשמה כמו שבארתי לעיל בגדי קודש שיהא אף אריגתן קודש, וכיון דנעשו להדיוט אין עושין מהן כלי שרת, אבל בכל הדברים דלא באים להקדיש את אחרים רק להיות קודש בעצמותן ותו לא, או כגון סכין דלא בא לקדש שום דבר כי אם להכשיר את הקרבן בשחיטה כמו בחולין בעלמא, בזה לא איכפת לן מאי דלא נעשה לשם קודש דכל הני שלא באים לקדש אחרים לא בעי עשייה לשמה לשם הקודש אלא אף אחרי דנעשה להדיוט יש בידו להקדיש לאותו דבר, דהא הקדושה רק בגופיה ולא להקדיש אחרים