שלמי ירוחם כח

שני שותפים כהן וזר שיש להם עבד בשותפות אסור להאכילו בתרומה משום חלקו דזר, ומביא ראיה מפרק אלמנה לכ"ג דאם היא מעוברת פוסל העובר את העבדים מתרומה דעובר במעי זרה זר הוא, הרי מוכח להדיא דאם יש לזר חלק בו אסור בתרומה ומסיק שם שגם הרמב"ם סובר כן עי"ש, א"כ ה"נ אמנם דיש לכהן זכות וקנין בבכור מחיים, אבל יש לאסור משום חלקו דהקדש כמו התם, לכן נראה לי להוציא דין חדש, דאף כי להאכיל את הבהמה בתרומה בעינן דוקא קנין כספו דכהן, מיהא לפסול מלאכול בתרומה אינו יכול רק זר ממש או חלקו זר, אבל בנ"ד יש שפיר להאכיל בתרומה משום חלקו דכהן, אלא מאי אמרת נפסול משום חלקו דהקדש, אפשר לומר בהכי כיון דלפסול בעינן זר ממש והקדש לאו זר הוא. איברא דאין ביד הקדש להאכיל בתרומה משום דהקדש לאו כהן הוא, אבל זרות בהקדש ג"כ ליכא הילכך אינו פוסל מאכילת תרומה, דהקדש הוה מן המין שלא מאכילין ולא פוסלין, הילכך אוכל הבכור בתרומה משום חלקו של כהן ואין מי שיאסור דהקדש לאו זר הוא, ואין שום תימה בחידושי זה דאמרינא דהקדש לאו זר הוא לענין אכילת תרומה, דעדיפא מינה אשכחן שם במנה"ח שרצה להוכיח משום חומר קושיתו דבהמתו של הקדש גרידא ג"כ אוכלת בתרומה משום דהקדש מאכיל בתרומה, רק חזר בעצמו מחידוש הלכה זו, אבל לדידי ניחא דאמנם שאינו מאכיל דלאו כהן הוא מיהא זר ג"כ לא הוה ואינו פוסל ואין להקשות מהא דאיתא ברמב"ם בפרק ז' מהלכות תרומות הלכה י"ז עבד של שותפים שהיה אחד מהן כהן אינו מאכיל, ה"ז העבד אסור לאכול עכ"ל, הרי משמע שאחד מהן כהן גמור המאכיל בתרומה, והשני כהן כזה שאינו מאכיל אבל גם אינו מן הפוסלין אפי"ה אסור לאכול בתרומה, ולפי"ד אמאי אסור אמנם השני אינו מאכיל, אבל כיון שאינו פוסל ג"כ, א"כ למה לא נתירנו משום חלקו של כהן המאכיל, אלמא לכאורה דלאכילת תרומה בעינן שיהא כל החלקים בדינם להאכיל, ברם לא קשיא דכוונת הרמב"ם להני כהנים אשר נתחללו מכהונתם, דהא דאין מאכילין טעמו משום דזרים הם לגבי תרומה, דכשם שאינם מאכילים כמו כן פוסלים, כדאיתא ברמב"ם פרק ו' מהלכות תרומות ה"ז וז"ל ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, שני ענינים נכללו בלאו זה שאם תבעל לאסור לה ותעשה זונה או חללה הרי היא אסורה לאכול בתרומות לעולם כדין חלל שהחלל כזר לכל דבר, הרי בהדיא דחלל זר הוא דכשם שאינו מאכיל כמו כן פוסל ודו"ק. סימן ט. הלכות בכורים פרק א' מהלכות בכורים הלכה ב' כל האוכל מתנה שיש בה קדושה מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול כך וכך, ע"כ. מזה הוכיח המל"מ בפ"י מה' מעה"ק הלכה א' דגם גבי חטאת ואשם דאכילתן לכהנים מצוה דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, דודאי צריכים לברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול חטאת או אשם עי"ש. ולדידי נראה דאכתי יש להרהר בדין זה, לפי מאי דמבואר בתשובת הרשב"א סימן י"ח וז"ל וכן כל מצוה שהיא באה מתוך עבירה כגון השבת הגזילה וחזרת הריבית שלא צונו לגזול כדי להשיב, וליקח את האם כדי שנחזור ונשלח אותה וכל כיוצא בהן אין מברכין, א"כ לפי הרשב"א ה"נ חטאת ואשם דבאים על חטא כדאיתא במס' זבחים י' ע"א אמר ר' אליעזר חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא, לפי"ז הרי החטאת והאשם באים לתקן ולכפר את החטא, כמו השבת הגזילה וחזרת הריבית, דהא לא צונו לחטוא כדי להביא קרבנות ושיהו הכהנים אוכלים את הבשר, אמנם יש לחלק דהתם המברך הוא החוטא אבל בנ"ד הכהנים הא לא חטאו אלא באים לתקן מה שחטאו אחרים, דאחר שחטאו מצווים הכהנים לאכול את הבשר כדי לכפר דלדידהו שייך שפיר לומר אשר צונו, ברם מ"מ סוכ"ס לא דמי ממש חטאת ואשם שיש בה ענין של חטא למתנה שיש בה קדושה שאין בה שום חטא. והנה בהאי דינא דהכהנים אוכלים את הבשר ובעלים מתכפרים, איתא במס' יבמות צ' ע"א דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה, והא מדאורייתא ארצויי מרצה, דתניא על מה הציץ מרצה על הדם והחלב והבשר שנטמא ואמרי רבנן לא הורצה וקא מעייל חולין לעזרה, ומשני מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו, סוכ"ס קא מתעקרא אכילת בשר וכתיב ואכלו אשר כופר בהם ע"כ,