שלמי ירוחם כב

ולא היה לו אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר, חייב לקנות ולתן ללוקח מה שפסק ואם חזר מקבל מי שפרע ע"יש, אלמא המכירה קיימת אעפ"י שבשעה שמכר לא היה לו שום בעלות על הפירות וגם לא ברשותו, רק כיון דבידו לקנות מהשוק דמי כמו שהוא בעלים וברשותו דכל שבידו הוה כמו דחפץ המכור איכא בעולם ובעלותו עליו וברשותו ממש. וכמו כן איתא במס' קידושין דף ס"ב ע"א פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים, פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו, מהני תרומתו משום כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי עי"ש, אלמא דכל שבידו מהני אף בדבר שלב"ל דאין לו שום בעלות רק כיון דבידו משוי ליה כמו בעלים ממש, אמנם במה דברים אמורים דבעינן בידו לזכות גבי הדברים שאין לו שום בעלות כגון שלב"ל או פוסקין על שער שבשוק, אבל היכא דהחפץ שלו הוא דיש לו בעלות רק אינו יכול להקנות באותה שעה משום שאינו ברשותו, בהא אם מקנה את החפץ לחבירו לכשיבא לרשותו מהני אף בלא טעמא דבידו, דבדבר שהוא שלו רק אינו ברשותו לא בעינן שיהא בידו לזכות כדבארתי לעיל ולכאורה יש להקשות גבי תרומה שאומר ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו דמהני תרומתו משום דבידו לתלוש, למה לי טעמא בידו תיפוק ליה דהא על מחוברים גופיה הוא בעלים דשלו הוא, אלא דאיכא דינא דמחובר ליתיה בדין תרומה אבל אם אומר לכשיתלשו ודאי דמהני, מידי דהוה אדבר שאינו ברשותו שיכול להקנות לכשיבא לרשותו כיון דליכא חסרון דבעלות, דכמו כאן איכא דינא שאין יכול להקנות דבר שאינו ברשותו אפי"ה כיון דהוא בעלים רשאי להקנות לכשיבא לרשותו, כמו כן התם בתרומה אעפ"י דאיכא דינא דמחובר ליתא בדין תרומה אבל כיון דהוא בעלים יכול לתרום לכשיתלשו, ואין לתרץ דשאני סוגיא דתרומה דהתם רוצה שהמחוברין יהיו תרומה תיכף טרם שיתלשו משוה"כ צריכין לטעמא דבידו, כדפירש שם רש"י וז"ל ונתלשו מהו שתהא תרומה למפרע וכו'. מה שאין כן במקנה אינו ברשותו לאו טרם שיבא לרשותו כי אם לכשיבא לרשותו להכי מהני הקנין אף בלא טעמא דבידו. ברם אי אפשר לומר הכי, דאין הדעת סובלת לומר שחלה שם התרומה תיכף בשעה דאיכא דין דאין תורמין ממחובר, דסוכ"ס בשעת אמירתו הרי הוא מחובר, תדע הא האי דינא לכשיתלשו דמהני לא עדיפא מהא דאיכא תנאי דסברי אדם מקנה דשלב"ל, ואפי"ה אשכחן דאף לדידהו אינו חל הקנין מיד רק אימתי חל לכשיבא לעולם, כדאיתא בשטמ"ק למס' ב"מ ט"ז ע"ב לר"מ שאומר אדם מקנה דשלב"ל שדה זו לכשאקחנה וכו' תהא קנויה לך מעכשיו קנה, והקשה ז"ל וא"ת מאי מעכשיו שייך הכא דהא אי אפשר שיזכה הלוקח מעכשיו שאף המוכר אין לו בה כלום עכשיו, וכשלוקחה מן הבעלים מאותה שעה ואילך הוא זוכה, והנכון כפירש"י דנקט מעכשיו לומר שהוא מוכרה בכסף ובשטר של עכשיו שיקנה באותה שעה שתבא לידו ולא שיחזר וימכרנה לו, וקמ"ל דאפי"ה קנה דאדם מקנה בכסף ושטר של עכשיו מה שאינו שלו וכו' עכ"ל, הרי בהדיא דאף למ"ד אדם מקנה דשלב"ל אינו חל הקנין רק לאחר שיבא לידו, כמו כן ה"נ גבי תרומה מה שכתב רש"י לישנא למפרע לאו דהתרומה חלה למפרע אלא חלה לכשיתלוש, ע"י אמירתו שאמר למפרע לכשיתלשו יהו תרומה, וכוונתי בזה לדעת הרש"ש על אתר שם שמפרש הכי והביא כמה ראיות עי"ש. לפי"ז שוב קשיא למה לן בתרומה טעמא דבידו מאי שנא מדבר שאינו ברשותו שהבאתי את השטמ"ק דמס' ב"ק דחל הקנין אף דליכא טעמא דבידו, כיון דמקנה לכשיבא לרשותו מהני, אך אפשר לומר כיון דמחובר לאו בני תרומה נינהו כי אם תלושים, וכיון דעדיין לא נתלשו הרי דמי כמו שהתלושים ליכא בעולם, ודמיא לדשלב"ל דלא מהני להקנות אף לכשיבא לעולם, משוה"כ אמר טעמא דבידו לתלוש והוה כמו איתא בעולם והוא בעלים לפיכך מהני התרומה אחר תלישתן ע"י אמירתו דלמפרע. והנה הקומץ המנחה למנה"ח מצוה תקמ"ה איתא וז"ל בש"ס חולין דף קל"ט דקאמר אלא דחזי קן ואקדשיה איש כי יקדיש ביתו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקשה על שיטת הר"א ממיץ שהביא הרא"ש דאדם יכול להקדיש מציאה אף שלא בתוך ד' אמותיו ולא זכה בה עדיין הואיל ובידו לזכות, א"כ אין מקום לקושית הש"ס כאן וצ"ע, עוד קשה מדברי הירושלמי פרק ד' דפאה דקאמר ר"ל משום אבא כהן ברדלא ד' אמות של אדם קונין לו, משום דכתיב ואני בעניי הכינותי לבית ד' זהב ככרים מאה אלף וכו', אמר רב הושיעא בעי מה אנן קיימין אם בתוך ד' אמות עשיר הוא, אם בחוץ לד' אמות ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו, וקימנוה במקדיש ראשון ראשון, ולפי הר"א ממיץ לא הו"ל להירושלמי לומר ואי חוץ לד"א ויש אדם מקדיש דשא"ש, והרי בידו לזכות בו ומהני ההקדש לשיטתו וצע"ג.