שלמי ירוחם קעא

הוה שלא יבא כל השנים עשר חדש הילכך אם הוה יום אחד אנוס לא השלים תנאו, ולא נוכל לומר היה לך לקיים התנאי קודם האונס, דהא לא הוה בידו להשלים התנאי קודם שכלו השנים עשר חדש, מפני שהגט לא הוה גט עד שלא יבא כל השנים עשר חדש. ועפי"ז מתורץ ג"כ קושיתי, דהנה המשנה דערכין הרי יכול לגאול את ביתו קודם האונס קודם שנטמן הלוקח דהא אם רק יפדה פעם אחת שוב חוזר אליו לפיכך אונסא דיום אחרון לא מיקרי אונס, אבל גבי חזקה הרי כל חזקתו הוא על ידי שתיקותא דמרא קמא כל השלש שנים, כדמצינו ברמב"ן הביאו הקצוה"ח סימן ק"מ ס"ק ה' וז"ל אין אני סובר בטעם זה דטעמא דחזקה לאו משום איזדהורי דידיה בלחוד אלא כיון דהאי שתק רגלים לדבר כי השדה של המחזיק, אלא שתוך שלש שנים אמרינן ליה למחזיק אחוי שטרך ולאחר שלש כיון דלא מזדהר טפי איתרע ליה האי טענה ואמרינן לא לחנם שתק עכ"ל עיי"ש, א"כ הרי החזקה מתקיימת רק אחר שישתוק המרא קמא שלש שנים שלימות ולא ימחה, וכל השלש שנים צריכין להיות בלא אונס, ואם נאנס אף יום אחד הרי חסר הראיה דשתק שלש שנים דהא לאו כל השלש שנים שתק ברצונו הטוב כי אם ע"י אונס ויומא דאונסא חסר. וכמו כן הוה לענין תפילה דהעבירה לא נעשית רק כשיעבור כל שליש היום ולא יתפלל א"כ צריך שיהא שליש היום בשלימות ואם יחסר אף רגע לא עבר עדיין כל עבירה כי היה יכול לקיים מצותו אחר כך, לפיכך אם ברגע האחרונה אירע אונס מיקרי שפיר אונס, דהא אין אנו יכולים לאמר היה לך זמן לקיים מצותך קודם, דסוכ"ס קודם לא עבר כיון דאכתי היה לו זמן להתפלל, ואח"כ הרי אירע אונס דלגבי הא בעינן כל שליש היום בשלימות כמו שבארתי גבי חזקה ודו"ק. ת ו ש ל ב " ע