שלמי ירוחם קפא

כדי לא להשאיר ניר חלק הנני להדפיס גרגיר חד"ת מאבי זקני הגאון הצדיק מרן שילם הכהן זצ"ל אב"ד דעיר פרוזינאה פ' שמיני להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל, פירש"י בין הטמא גו' בין נשחט חציו לנשחט רובו, ובין החיה הנאכלת בין סימני טריפה כשרה לפסולה. יש לדקדק דבבבא ראשונה פתח החומרא בטמא, ובשני פתח בנאכלת היא הקולא, ולפירש"י אתיא שפיר, דבספק טומאה דהיינו ס' בשחיטה לחומרא דמוקמינן לה בחזקת שאינה זבוחה והרי היא בטומאת נבילה עד שיוודע לך שנשחטה כהוגן להבדילה בבירור מן הטומאה, לכן פתח להבדיל בין הטמא, וכ"מ שדברה התורה הבדלה היא הבדל ודאי אבל לא הבדל ספק, והיינו שיובדל בבירור מן הטמא הא ספק טמא. אבל ספק בטריפות אפילו מחיים בחזקת היתר עומדת כמש"כ התוס' פא"ט מ"ג ע"ב ד"ה קסבר עולא כיון דעכ"פ אהני שחיטתה לטהרה מידי נבלה, א"כ א"א לאוקמי' בחזקת שאינו זבוחה דהא זביחה היא בודאי ומוקמינן לה בחזקת כשרה, ע"כ פתח בין החיה הנאכלת ואם באת לאוסרה שלא תאכל צריך להיות ההבדל ברור אשר לא תאכל, ועיין בפנים יפות שביאר בדרך אחר, ולתנא דבי ר' ישמעאל ר"פ א"ט מ"ב, דנפקא ליה מהכא מקרא דבין החיה גו' אשר לא תאכל דטריפה חיה א"כ א"א למדרשיה בלא"ה על ס' בשחיטה דההוא בודאי אינה חיה אפילו הנאכלת, ואדרבא אם ספק אם נשחט רובו של קנה או חציו אם תחיה י"ב חודש יודע שלא נשחט רובו וא"כ לא תאכל עד שישחטנו כהוגן, אבל אם תמות תוך יב"ח תשאר בספק אולי שחט רובו וכשרה היתה בעת שחיטתה וע"כ על ספק בשחיטה צריך פסוק אחר לחודיה להבדיל בין הטמא וגו', עכ"ל אותו גאון זצ"ל זכותו יגן עלי.