שלמי ירוחם קסה

ואח"כ לא יתפלל שוב פעם אחרת, א"כ הרי מוטב שיהרהר באריכות כיון דהרהור כד"ד ובכן קושית הקדמונים עולה שפיר, אבל לרב חסדא דסובר הלכד"ד אי אפשר להקשות מהא שגבי תפלה מקצר בדיבור ולא מהרהר, דהא לדידיה באמת אינו יוצא בהרהור רק כדי שלא ישב בטל, לכן אליבא דרב חסדא פריך הגמרא מדיוקא טעמא דאתחיל הא אם לא אתחיל לא יתחיל אף בהרהור מאי שנא ק"ש מתפלה. יור"ד סי' ס"ט סעיף ד' אם מלח רק מצד אחד אם הוא תוך י"ב שעות דהצד שנמלח פולט ציר לא חיישינן שיחזור ויבלע מהצד שלא נמלח אם יחזור וימלחנו את הצד השני, דכיון שפולט ציר לא בלע או משום דבולעו כך פולטו משוה"כ יחזור וימלח צד השני שלא נמלח עדיין, אבל אחר י"ב שעות דכבר נגמרה פליטת הציר אסור למלוח צד השני פן יבלע הצד שנמלח מן הצד שימלחנו עכשיו הילכך אין תקנה אלא בצלי עיי"ש, והנה הקשה הט"ז ותמהתי על רמ"א דבסימן ע"ה סעיף א' גבי חלחולת שיש שם שומן דאסור אם נתבשל בלא מליחה אפילו דיעבד אם מלח צד פנימי לחוד, ואפי"ה כל שלא נתבשל יש היתר לחזור ולמלוח החיצון ואפילו אחר י"ב שעות והטעם שאין מוחזק כ"כ בדם, וכאן יש סברא טפי שאינו מוחזק צד שלא נמלח בדם שהרי בדיעבד מותר במקום הפסד, ואמאי פסק כאן דוקא תוך י"ב שעות, ע"כ נראה להלכה דיש להתיר אף לאחר י"ב שעות כמו בחלחולת, והנקודות הכסף תירץ בזה וז"ל לא קשיא מידי דהתם היינו טעמא כיון שאין מחזיק דם בחלחולת רק בשומן שבחלחולת, א"כ אם מלח צד פנימי של חלחולת הרי לא מלח השומן כלל אפילו מצד אחד שהרי החלחולת מפסיק בין המלח ובין השומן, ולכאורה קשה אדרבה דאם לא הוציא המלח כלל דם מן השומן שבחוץ, ואפי"ה יש תקנה למלוח צד החיצון ולא חיישינן שהמלח יבליע דם משומן לחלחולת, כש"כ בנמלח מצד אחד דמהני למלוח שנית אפילו אחר י"ב שעות, וכבר העיר בזה הפמ"ג כאן באות ט"ו ע"כ. אך לי נראה כתירוצו של הנה"כ, דלכאורה איך מותר למלוח השומן שעל החלחולת ביחד מבלי הסיר את החלחולת מן השומן, הרי בחלחולת אין מחזיקין בו דם ותבלע מן השומן, ע"ז כבר העירו התוס' בחולין דף קי"ג ע"א ד"ה אין, וז"ל אין לאסור מטעם זה למלח בני מעיים עם שאר בשר משום דלא טרידי לפלוט דבלעי דם כמו דגים, דהכא דם משרק שריק אבל דגים רפו קרמייהו כדפירשתי לעיל וכו' עכ"ל, דבאופן זה אפשר לומר גם בחלחולת דשאני מכל בשר דעלמא דלא בלע מן השומן משום דמשרק שריק אעפ"י שדבוקים הם אולם החלחולת והשומן כמו שני גופים, ובכן ניחא שפיר דברי נקה"כ דהא המליחה לא פעלה שום פעולה על השומן דהא משרק שריק, כי עצם החלחולת הוה דבר המפסיק בין המלח להשומן והחלחולת גופה ג"כ לא קבלה דם מהשומן דהא לא נמלח השומן מבחוץ, ואף עכשיו ששוב מלוחים את השומן אין מקבל ואינו בולע דם החלחולת מהשומן משום דמשרק שריק, נמצא אם נמלח מבפנים הוה כמו שלא נמלח כלל, ולא חיישינן מאי דמולחין שוב את השומן מבחוץ כיון דמשרק שריק אינו בולע, ואין שום חילוק בהכי בין תוך י"ב שעות ובין לאחר י"ב שעות, מה שאין כן בבשר דלא שריק דחיישינן שהצד נמלח יבלע עכשיו מן הצד שלא נמלח אם באים עכשיו למלוח הצד השני, דאחר י"ב שעות כיון דכלה פליטת הציר אפשר דיבלע הצד שנמלח מן הצד שלא נמלח דאין שום עיכוב לבליעתו. והעיר לי אבא נ"י התינח לתירוצא של התוס' דסברי הא דשרי למלוח בשר עם מעיים הוה משום דדם משרק שריק, אבל קושית הט"ז הריהי לפי הטעם של האו"ה המובא בסימן ע"ה סעיף ז' דמפרש שם דלא חיישינן שיבלע הצד הפנימי מן החיצון מאחר שאין מוחזק כ"כ בדם עיי"ש, והכא הביא הט"ז בפירוש טעמא דאין מוחזק בדם, דלפי טעם זה נכונה קושית הט"ז ותמיהת הפמ"ג דהא גבי בשר אינו מוחזק טפי בדם בנמלח מצד אחד מבחלחולת א"כ מאי שנא מהתם, אבל אני תרצתי דטעמא של האו"ה דאינו מוחזק כ"כ בדם הוא ג"כ משום טעמא דמשרק שריק דהיינו אך, כיון דאינו מוחזק בדם אמרינן דם משרק שריק וזהו עיקר טעמא, ובאמת מצאתי בפמ"ג סימן זה סעיף זה וז"ל עי' ט"ז הטעם דאין מוחזק כ"כ בדם ואפילו אחר כמה ימים ואפילו הודח שרי למלוח הצד השני כיון שאין מוחזק כ"כ בדם אין לחוש שהצד השני יבלע דאמרינן כה"ג משרק שריק במליחה וכו' ע"כ, הרי חזינן דהטעם דאינו מוחזק כ"כ בדם הוא רק אם אמרינן משרק שריק, דאפילו להפוסקים דפליגי על התוס' ולא ס"ל טעמא דדם משרק שריק, היכא דאינו מוחזק כ"כ בדם לכו"ע אמרינן משרק שריק, א"כ שאני חלחולת מבשר שנמלח מצד אחד.