שלמי ירוחם קסד

חדושי תורה הללו של בני יקירי הרב הגדול בתורה ויראה זרח נ"י מפני שבני עכשיו בגולה בין הפליטים וכל כת"י אינם תחת ידי מסתפק אני בהמועט שמצאתי אצלי מכת"י מפוזרים על חתיכות נייר בעלמא שכתב בילדותו, ואתפלל לד' הטוב שיזכני לראות אותו ואת אשתו ונכדי עמנואל נ"י כאן בקרוב אמן. או"ח סימן נ"ח סעיף ז' אם לא קרא ק"ש ביום י"א שיש לה תשלומין בערבית, וכן אם לא קרא קריאת שמע בערבית יש לה תשלומין ביום ויש חולקים ע"כ. ונ"ל שק"ש אין לה תשלומין וראיה לזה מהא דרמי הגמ' ברכות דף כ"ו ע"א אהא דתנן תפילת השחר עד חצות, ותו לא, והא אמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, שחרית מתפלל מנחה שתים, פירוש קושית הגמרא דאלמא שאפשר להתפלל אף אחר חצות, והנה אם נאמר דגם ק"ש יש לה תשלומין דדין אחד הוא כמו תפילה, א"כ למה לא פריך הגמרא קושיא זו ג"כ גבי ק"ש דתנן התם קורין את שמע עד האשמורה הראשונה דברי ר"א וחכמים אומרים עד חצות, הא איכא השלמה אף לאחר חצות, חזינן מהכא דשאני ק"ש מתפילה דק"ש אין לה תשלומין. עוד נ"ל להביא ראיה מהא דשנינן במס' ברכות דף כ"ו ע"א א"ר יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית שתים וכו', ופריך הגמרא מהא דתניא מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל ק"ש של ערבית וק"ש של שחרית או תפילה של ערבית או תפילה של שחרית וכו' אמר ר' יוחנן שבטל במזיד, והקשה הישועות יעקב באו"ח סימן ק"ח ס' ג' למה לא מוקמינן בשבטל זמן שני של תפילה שאז אף לר' יוחנן אין לו שום תקנה כמו שפי' בתוס' שם ד"ה טעה עיי"ש, אך לדעתי כל הקושיא זו אינה אלא לפי הסוברים שק"ש יש לה תשלומין דגם בק"ש שייך זמן שני, אבל לפי הסוברים שק"ש אין לה כלל תשלומים לא קשה מידי, דאיך נאמר דלענין תפלה מיירי הברייתא בזמן שני אם גבי ק"ש אין שייך לטעות בזמן שני דהא מכיון שטעה פעם אחת אין לו שוב תקנה מהני שק"ש אין לה תשלומים, וכמו שגבי ק"ש שטעה פירוש הברייתא בזמן ראשון דבהכי הוה מעוות שאינו יכול לתקן, כמו כן גבי תפילה מיירי בזמן ראשון דאפי"ה אי אפשר לתקן ושפיר אוקמי בבטל במזיד, דאי בזמן שני איירי הרי לא הוה דומיא דסיפא דברייתא דתפלה לרישא דברייתא בק"ש. הישועות יעקב באו"ח סימן נ"ח סעי' ח' הביא ראיה לזה שק"ש יש לה תשלומין, מהא דפריך הגמרא במס' ברכות דף כ"א אהך דבעל קרי מהרהר ק"ש בלבו והרי תפלה וכו', ותנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר, טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל וכו', ומשני ק"ש דאורי' ובהמ"ז דאורי' ותפלה דרבנן, אמאי לא משני הגמרא פשוט שאני ק"ש דאין לה תשלומין ואם לא יתירו להרהר הרי בטל לגמרי מצות ק"ש, אבל תפלה דאית לה תשלומין משוה"כ לא התירו הרהור, אמנם שוב אחר העיון אמר דאין ראיה מהתם, דשם קאי אליבא דמ"ד הרהור לאו כדיבור דמי ואינו יוצא ידי חובתו של ק"ש ע"י הרהור, אלא שמהרר כדי שלא ישב בטל, ובזה אין חילוק בין ק"ש לתפלה, ולכן הקשה שפיר דאף בתפלה יהרהר, ובזה מיושב קושית הקדמונים אמאי לא הקשה למאן דס"ל הרהור כדיבור דמי מאי שנא ק"ש מתפלה, דהא אם נימא הכד"ד אתי שפיר דהתירו לקרא ק"ש משום דאין לה תשלומין וכו' עי"ש. ולי נראה דאפילו להסוברים דק"ש אין לה תשלומין ג"כ קושית הקדמונים במקומה עומדת, משום דקושיתם אינו מזה דאמרינן אם התחיל לא יתחיל, דבהכי ודאי אפשר לחלק שאני ק"ש דאינה בתשלומין משא"כ בתפלה, אבל כוונתם דיש להקשות אף למ"ד הכד"ד מהא דאמור במשנה אם היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר והיינו יקצר בדיבור כמו שפירש התוס' שם, ע"ז מאי שנא ק"ש מתפלה, מאי שנא ק"ש בעל קרי מהרהר בלבו ויוצא ידי חובת ק"ש, ותפלה מקצר בדיבור ובלבד שלא יהרהר, מוטב שיהרהר באריכות כדבעי, והרי בין כך או כך יצא בין שידבר בין שיהרהר כיון דהכד"ד, ובזה אין לתרץ כמו שרצה הישועת יעקב לומר, דשאני ק"ש משום דאין לה תשלומין משא"כ תפלה דאפשר לו לתקן ע"י תשלומין, הרי כאן בנ"ד גם בתפלה אינו יכול לתקן דהא כבר התחיל להתפלל וחכמים לא צוו עליו להפסיק אלא לקצר