שלמי ירוחם קנט

נימא דכל מה שצריכים להתקדש ע"י משיחה ולדורות ע"י שירות הוא רק שיהי' בהם קדושת הגוף, וכיון דכבר איכא ביה קדוה"ג אף שנעשה כלי חדש לא צריך קדושה אחרת, א"כ למה אין מתקדשים הבירוצים דמה איכפת לן שהיו מונחים על שפת הכלי ולא נמשחו לכתחלה אלא מבפנים, אבל ע"כ הוא ודאי דכל המתכות של הכלי נתקדש ומועלין בכל המתכות, וא"כ למה לא יקדש בעצמו מה שמונח עליו, וע"כ דצריך קידוש מיוחד להכלי שרת שיקדש מה שמונח בתוכו. עוד כתב על מה שכתבתי דמסתבר דכלי שרת לא יתקדש ע"י מנחה פסולה, וכתב דהאור שמח פשיט להיפוך ממנחות דף ט"ז דאמר שם וכ"ת ה"נ בשתי דעות הניחא למ"ד בפר ואפי' בדמו של פר דפשטא דמילתא דעבודתו מחנכתו והוא ע"י הזאת דם פיגול, וע"ז תמה דהא חינוך כה"ג אינו מעכב לפסול הקרבן, וכתב דדוחק לומר דמה דאינו מעכב הוא משום זה גופא דעבודתו מחנכתו דכיון דחינוך דעשירית האיפה אינו אלא למצוה גם עבודתו מחנכתו אינו אלא למצוה, הנה אני מסתפק בהחלטתו זאת דהא ממה דפריך ביומא דף י"ב במה מחנכין אותו הא ידע דא"א חינוך דעשירית האיפה וזה לא קשה כיון דאינו אלא מצוה ומ"מ פריך במה מתחנך, ופירש"י במה הוא ניכר שהוא כה"ג והיכן יצא מהדיוטות, ומוכח לכאורה דסבר הגמ' דזהו באמת עיכוב, אלא די"ל דמה דאמר הניחא למ"ד בפר ואפי' בדמו של פר אזיל למסקנא דמשני רבא דלפיגולו מרצה, וא"כ שפיר הוי עבודה ואנן דיינינן במנחה פסולה דבכל אופן לא נתקדשה אלא ליפסל. עוד כתב דהמל"מ פ"ה מהל' מעילה הל' י"ד מפרש דמה שכתב הרמב"ם כאן ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם הוא לענין דין מעילה דלא נימא דהוי כדברים שנעשה מצותן אלא כיון שיש להם תיקון יש בהם דין מעילה והקשה ע"ז דהא כתב שם הרמב"ם דכתנות כהונה שבלו מועלין בהם אף דאין להם תיקון, וע"ז כתב אמנם איכא למימר דהתם מחדש בהא דנעשו כלים חדשים דלא אמרינן בהו פנים חדשות באו לכאן, ולדעתי עוד לא נתיישבו דברי המל"מ לפי"מ שכבר כתבתי למעלה דגדר פנים חדשות אינו אלא לגרוע חשיבות הכלי אבל לא יוכל לגרוע מקדושת המתכות דקדוש לענין מעילה, וכיון דמכתנות כהונה שבלו מונח דאף דאין להם תיקון יש בהן מעילה א"כ למה צריך לחדש בכלי שרת דמועלין משום דיש להם תיקון בשלמא אי הוי צריך לדין מעילה דוקא הך טעמא שיש להם תיקון שפיר אשמעינן דנקרא יש להם תיקון אף דהוא ע"י פנים חדשות, אבל כיון דמוכח מבגדי כהונה דתנאי זה דיש להם תיקון אינו מוכרח לדין מעילה א"כ מה מהני הא דפנים חדשות. אלא דאם נבוא ליישב דברי המל"מ אלו הוא כשנשיישב קודם קושיתו הראשונה דאמאי מועלין בבגדי כהונה דלא חשיב נעשה מצותו דנאמר כדברי התפא"י שהביא הדר"ג ולא כדבריו דבמה שכתב דכיון דאדעתא דהכי הקדישו שפיר הקשה כתר"ה דלמה לנו להקדישן על דעתא דהכי הא אין חובה להדליק דוקא בבגדי כהונה, אלא לפי"מ דעכ"פ כתבו התוס' דהואיל ולכבוד הקרבן היו עושין צורך קרבן חשיב ליה, ולפנינו נבאר דלא צריך ללב ב"ד מתנה) דלפי"ז נאמר דאדרבא זהו עיקר טעמא דמועלין בהן דלא חשיב נעשה מצותו משום דיש בהם עוד צורך מצות קרבן בהדלקת הבלאים, אלא דלפי"ז אינו מובן קושיית התוס' כיון דלעיקר דין מעילה צריך טעם זה דהוי צורך קרבן, ויש לומר דהא איתא שם עוד דבגדי כהונה שבלו היו עושין מהם פתילות למקדש וזהו ודאי כמו צורך קרבן, וע"ז לא הקשו התוס' רק על מה שהדליקו לשמחת בית השואבה דבפשיטו לא הי' צורך קרבן וע"ז הוא שהוצרכו לחדש דזה נמי צורך קרבן. אלא דאכתי אינו מיושב דהא אמר שם דמאבנט שהוא כלאים לא היו עושין פתילות למקדש ופשטה דדינא דבגדי כהונה שבלו דמועלין בהם הוא גם על אבנט, וצריכינן שוב ע"כ לטעמא דצורך קרבן אלא דמ"מ שפיר יש לומר כדברינו, ומה דקשה מאבנט הא איכא מחלוקת רבי וראבר"ש ביומא דף י"ב אם אבנטו של כהן הדיוט זהו אבנטו של כה"ג וראבר"ש סבר דאבנטו של כהן הדיוט לא הי' של כלאים, א"כ לא קשה מהא דמועלין בבגדי כהונה שבלו, דשם בקדושין דף נ"ד בהך ברייתא איתא דברי ר' מאיר וא"כ יש לומר דר' מאיר סבר כראבר"ש דבגדי כהן הדיוט לא היו כלאים, ובגדי כה"ג הא לא קשה דאיכא קרא דוהניחם שם, ולהלכה דקיי"ל דהיו כלאים יש לומר כתי' התוס' דגם הדלקת שמחת בית השואבה נמי הוי צורך קרבן, ולפי"ז נוכל ליישב פי' המל"מ דמה דכתב ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם הוא דלא נימא דכבר נעשה מצותן דכאן ליכא טעמא דצורך קרבן אלא דטעמא כמש"כ המל"מ משום דיש להם תיקון לעשותן חדשים, וכמו שכתבתי דבזה לא אמרינן דפנים חדשות באו לכאן. והנה המל"מ בפ"ח מהל' כלי המקדש הל' ו' הביא ד' התוס' בשבת דף כ"א במה שהקשו