שלמי ירוחם קנז

מהגאון האמתי מרן שמעון שקאפ זצ"ל בעל "שערי יושר" ב"ה יום ג' בשלח תרצ"ב אל כבוד ידידי מנוער הרב הגאון הג' מוה"ר ירוחם ווראהפטיג שליט"א שלום וברכה וכט"ס. אחדש"ת באהבה. הנה בספרו סי' י"א י"ב הביא דברי דו"ז הגר"א זצ"ל מה שהשיב לו על קושיתו על דברי הקצוה"ח סי' א' שכתב לתרץ קושית הש"ך דהודאת ר"ג שהפיל את שן עבדו לא מהני מדין הודאת בע"ד משום שחב לשפחה שתאסר, וכתר"ה הקשה דבהודאת בע"ד מתחלקת הנאמנות, דלענין ממון יהי' נאמן ולא לענין איסור, האמת ניתן להגיד שגם אנכי עוד מימי חרפי הי' בעיני דברי הקצוה"ח דברים דחוים מכל צד, ראשית דבר הוא כלל פשוט כדברי כתר"ה דלענין הודאת בע"ד פלגינן לעולם הנאמנות, והשנית דגם לענין הודאת בע"ד על שחרור עבדו מוכח להדיא מדברי הראשונים בתוס' גיטין ד' מ' ע"ב באומר עשיתי עבדי בן חורין, ובטור יו"ד סי' רס"ז דמהני הודאה לענין ממון יעי"ש, והשלישית דמה שהביא הקצוה"ח מדברי תוס' לענין גט דלא מהני הודאת בע"ד משום שחב לכהן, כבר כתב הרשב"א בחי' למסכ' קדושין מה דאמרינן שם לענין קדושין, דאינו כפשוטו ורק ביאור לחלק על הכתובים מתי אמרינן ע"פ שנים עדים יקום דבר ומתי מהני המעשה בלא עדים יעוש"ה, והרשב"א ז"ל בחי' למסכ' יבמות ל"ד ל"א כתב דגם בגירושין לא חשיב כחב לאחרים יעו"ש והטעם דל"ד לקדושין שע"י הקדושין נעשה איסור על העולם או על הקרובים, אבל בגירושין אין האיסור רק בתולדה ולכן דברי הקצוה"ח תמוהים מאד, ולפלא שבנה"מ דחה דברי' שלא כהוגן ולא דחה דברי' מטעמים אלו. ובעיקר העיון מה שרצה דו"ז הגאון זצ"ל לאמר שגם לענין הודאת בע"ד שהוא כמאה עדים שייך ענין בטלה מקצתה בטלה כולה בודאי לדעתי שדברי כתר"ה נכונים בזה, אבל ראוי לבאר ענין זה, דהנה בחקירת ענין אם פלגינן דבורו, יש בזה שתי הבחנות א' מדין עדות שבטלה מקצתה, וזה לא נאמר רק לענין עדות בלבד וילפינן זה מקרא מקיש שלשה לשנים, ומה שמתמה בתשו' רע"א סי' קכ"ד על דברי הר"ן בפ"ג דגיטין, שדן בקרוב שהביא גט שכתוב בו גם נכסים, אם אמרינן עדות שבטלה מקצתה, נראה לי דשאני עדות של בפ"נ מעדות אשה לענין מת בעלה, דבעדות אשה אין הגדת עדים כלל, רק הוכחה ורגלים לדבר, ומשו"ה מהני גם ע"י כתב, אבל עדות של בפ"נ נראה משיטת הריב"ש דצריך הגדה כשאר עדות רק שהקילו על העדים שהכל כשרים חוץ מגזלן דבר תורה, ובפשטות נראה לי שלא כהשקפת הגרע"א בתשובתו שענין נמצא קרוב ופסול שהוא דהכשרים נפסלים ע"י הצטרפות של הפסולים, דמהיכי תיתי זאת, אלא שתערובות הגדה פסולה מבטלת כל כח ההגדות דמה"ט אמרינן דבשטר שיש בו לקרוב ולפסול, וכן לענין לוה וערב שאמרו הראשונים ז"ל משום עדות שבטלה מקצתה, ולפ"ז יש לדון גם לענין בפ"נ שהכשירו כל הפסולים, אבל כיון די"ל דבעינן הגדה מעלי' י"ל אם יש חסרון בהגדתו שמעיד גם על נכסים שבזה מעורב הגדה פסולה שיהי' גם בזה עדות שבטלה מקצתה, ומשו"ה הוצרך הר"ן לפרש דאין בזה דרישת עדות יעו"ש עכ"פ לענין הודאת בע"ד אין בזה שום מקום לדון מדין עדות שבטלה מקצתה וזה ברור, אמנם בענין פלגינן דיבורו יש בזה ענין אחר, שאם הדיבור לא מהני ככל משמעותו אינו פועל למקצתו, וזהו הענין האמור במס' גיטין שהובא שם פלוגתא דר"ש ורבנן, וכן מה דאמרינן בגמ' ב"ב קל"ד לענין גרשתי את אשתי אם אומר גרשתי כבר אם מהימן מכאן ולהבא, אף דלא שייך לדין עדות שבטלה מקצתה, יש לדון לפ"ז גם בהודאת בע"ד אם בחד גופא פלגינן דיבורו אבל בנדון כזה שאומר ומודה שהפיל את שינו וכיוצא בזה שנוגע לממון ולאיסור ודאי הדין דפלגינן הנאמנות, וכעין זה מפורש בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל בסוף נדרים, באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון דרשאי לקיימה ומפסדת כתובתה וז"ל שם לפי שהעיקר אצלנו פסק ומוסכם עלי' בכל התורה דפלגינן דבורא ר"ל שאנו נאמינהו הדבר בעצמו לאיזה ענין שיהי' ולא נאמינהו לענין אחר, יעו"ש. והנה ענין זה לד' לענין פלגינן דבורא בפ"ק דגיטין ולענין גרשתי את אשתי מקודם, דשם אין כל הדבור מתקיים כלל, אבל באומרת שזינתה ברצון כל הדבור מתקיים לענין ממון, וכן באומר שהפיל את שינו מתקיים הדבור לענין ממון, וכן באומר שטר אמנה מתקיים הדבור בכולו לגבי עצמו וכל כיצ"ב, אבל היכא שאין הדבור מתקיים