שלמי ירוחם קנו

בנוגע להקטרת האימורין וכדמוכח בפ"ב דפסהמ"ק ושנתן דמו חוץ למקומו וכו' אם עלו לראש המזבח לא ירדו, וכדמוכח בפ' חטאת העוף דגם בעולת העוף ישנו החסרון משלא במקומו והיינו ע"כ לגבי הקטרה, ומכיון דכל החידוש הוי רק לגבי זה שהבעלים מתכפרים בשלא במקומו א"כ ממילא במקום דליכא כפרה כדין שזרק כהן טמא דליכא כפרה שם אין החידוש דשלא במקומו כמקומו דמי וגם שמואל מודה בזה ואפשר עוד דסובר כר"ש דיאספנו במקום דליכא כפרה ואף אם נגיד דשמואל סובר דלא יאספנו הרי זה לא מטעם דשם זריקה חל על זריקה פסולה שלא במקומה, בכדי שנגיד שעושה שיריים בכוס או כהן טמא בצואר הבהמה, דדין לא יאספנו הוי לא מטעם זריקה אלא מטעם עלתה לא תרד, ולגבי זה לא בעינן כלל שם זריקה, כשם שלא בעינן בהקטרת אימורין שם העלאה, והראי' לזה דהרי אמרינן בפ' מזבח מקדש במתני' "וכולן שעלו חיים לראש המזבח ירדו" הרי דרק מטעם שבחיים עדיין לא ראויים למזבח לכן ירדו אבל לולא זאת לא היו יורדים ומוכח מכאן דלא בעינן כלל העלאה דאפילו העלן הקוף ג"כ לא ירדו, וגם בדם הוי הכי, דאפילו לא היתה כלל שם זריקה ג"כ לא ירדו ולכן בזרק פסול או אפילו כהן טמא בשלא במקומו כיון דלא מכפר לא הוי כלל שם זריקה ואינו עושה שיריים. ידידו עוז ראובן בלאמו"ר הגאון ר' נפתלי צבי זצ"ל טראפ זוהי תשובתי:

הנה כפי שחזינא בדברי כת"ר הרי בעצם מסכים לדברי, דאפילו הרמב"ם שסובר כשמואל דשלא במקומו כמקומו דמי אפשר דסובר יאספנו במקום דליתא כפרה, רק מאי דמסיק לפרש דמאן דס"ל לא יאספנו הוה מטעם דאם עלו לא ירדו אינו מתקבל על לבי, תדע דר"י מביא בניתנים למעלה שנתנם למטה ר' יוסי אומר לא יאספנו ור"ש אומר יאספנו, והרי ר"ש ס"ל לקמן בברייתא דכל הני אם עלו לא ירדו וחשיב מהן גם הניתנים למטה שנתנם למעלה, ובלא"ה קשה לומר דלא לאספנו תליא באם עלו לא ירדו, מדפריך הגמרא ליהוי כנשפך על הרצפה ויאספנו, אמאי לא משני פשוט אם עלו לא ירדו, אלא בע"כ צריך חומר דאיכא שני דינים אם עלו לא ירדו ודינא דקלטיה מזבח מלזרוק שנית ואין שייכות זה לזה, ופירושו של הני שני דינים ככה, אם עלו לא ירדו הוה טעמא משום דהמזבח מקדשו אין רשאי להוריד מקדושתו ודינא דלא יאספנו כדי לזרוק שני הרי אינו מבטל קדושתו דאין שייך בזה לומר לא ירדו דהא מורידין בעצם קדושתו ואין מבטלין קדושת המזבח, אדרבה אמרינן דהדם קדוש וקיים עד כדי כך שיש שוב שנית לזרוק, המורם מדברי דדברי הגמרא קלטיה מזבח לגבי זריקה שנית לחוד ואם עלו לא ירדו לחוד, והא דמסיק להביא ראיה בדינא דאם עלו לא ירדו דאף עלה מאליו או ע"י קוף איכא האי דינא מהא דאיתא במשנה וכולן שעלו חיים ע"ג מזבח ירדו ואלולי היו חיים לא ירדו, מהיכא תיתי ליה לדרוש אם עלו הוה משמע מאליהן, ואי מדכתב אם עלו ולא אם העלו, הרי איתא בכל דוכתי בש"ס גבי בשר או אימורין שאינם בע"ח ג"כ האי לישנא אם עלו אעפ"י דאין יכולים לעלות מאליהן, וקשה להוציא דין כזה מהאי דיוקא. והחילוק בסברא בין זרק זר כהלכתו בין שלא כהלכתו, אפשר לומר דזריקה מתהווה מהני תרתי מהא דאדם זורק כלומר פעולת הזריקה עם מקום המזבח שבו נפל הזריקה, לפיכך אם זרק הזר כהלכתו אמנם דלאו זריקה משום שזרק הפסול מיהא שם זריקה עלה משום דנפל על המזבח דהוא מקום הזריקה או אם זרק הכשר שלא במקומו אף למ"ד לאו כמקומו מיהא כיון דפעולת הזריקה עשה אדם כשר כהלכתו חל שם זריקה על הדם מלזרוק שנית וזהו הפלוגתא בגמרא, אולם אם הפסול זרק שלא כהלכתו שלא במקומו שפיר סובר הרמב"ם דלא חייל עלה שם זריקה לא מצד פעולתו ולא מצד מקום הזריקה הילכך אפשר שפיר הדין דיחזור ויאספנו. מוקירו ומכבדו כערכו הרם, ירוחם