שלמי ירוחם קנה

דהאי סוגיא אתיא לר' יוחנן עי"ש. חזינן מזה דכל פלפולי של הגמרא דפריך ומשני בדברי ר' יוסי שאמר רואה אני את דברי ר"א ור' יהושע בזבחים ומנחות, עד דמסיק דר' יוסי אומר דינא דנפשיה רואה אני את דברי ר"א בדיעבד באבוד ושרוף, כלומר דר' יוסי סובר באבוד ושרוף בדיעבד הורצה, אינו אלא אליבא דר' יוחנן, אבל לריש לקיש ליכא האי מסקנא אלא פשוט כדאמר הגמרא מעיקרא דר' יוסי לא אמר מידי דנפשיה, אלא אמר האי דינא דכי היכי דפליגי במנחות פליגי נמי בזבחים וכן איפכא ותו לא מידי דכן קיימא הגמרא, א"כ אליבא דר"ל מעולם לא אמר ר' יוסי האי דינא דנאבד או נשרף אם אבד הורצה, א"כ ליכא תירוצו לומר דסבר ר"ל כר' יוסי ואין להקשות איך יפרנס ר"ל את התוספתא דכתיבא בהדיא דאם זרק הורצה, הא ליתא מאן דאמר הכי דמימרא דר' יוסי ליכא, ור' יהושע הא סובר דגם בדיעבד לא הורצה, לא קשיא דכי אמר ר' יהושע בדיעבד לא הורצה בנאבד ונשרף, אבל התוספתא הא איירי בנטמא או נפסל, כדכ' כ"ג בעצמו החילוק בזה, והרמב"ם הא פוסק כר' יוחנן דאליבא דידיה הא מימרא דר' יוסי איכא, דאפשר לומר כדכ' כ"ג דסובר כר' יוסי, אלא דיקשה אמאי פסק הרמב"ם בפ"א מפסוהמ"ק הלכה ל"א גבי זבחים נשאר פחות מכזית לא יזרוק ואם זרק לא הורצה, אך בזה כבר מבאר הלחם משנה, אף כי יש לי בזה הרבה לדבר ואכ"מ להאריך. ובזה הנני מוקירו ומכבדו מעריצו כערך כבוד גאונו הרם. ירוחם אשר ורהפטיג בה"ש יום ב' ער"ח אלול תרצ"ט תל אביב. מכתב מהגאון ר' ראובן טראפ שליט"א בע"ה לכבוד ידי"נ הגאון המפורסם סו"ע מהור"ר ירוחם ווארהאפטיג שליט"א בעל המחבר ס' "דברי ירוחם". אחדשה"ט מה שדברנו בענין קושית המ"א על הרמב"ם שפסק בפ"א דפסוהמ"ק כל הזבחים שקיבל דמם אחד מן הפסולין לעבודה, או שהוליך את הדם למזבח או שזרקו למזבח כהלכתו נפסל הזבח, וכתב ע"ז הכ"מ דלכן כתב הרמב"ם כהלכתו, דדוקא כהלכתו פסול אבל זרקו שלא כהלכתו לא פסל דלא חשיבה זריקה, ומקשה על דבריו המ"א דממ"נ אם יש כאן דם הנפש הרי גם השתא הקרבן לא נפסל דיחזור הכשר ויזרוק ואם ליכא דם נפש הרי ב"כ וב"כ פסול הקרבן. וכת"ר תירץ בג' אופנים קושיתו, דיש נפק"מ לענין אסיפת הדם דאם זרקו פסול במקומו לא אפשר לאסוף הדם ובשלא במקומו אפשר לאסוף הדם, וכן יש נפק"מ בזה דאם זרקו פסול שלא במקומו הרי הקרבן לא נפסל, והרי זה כאילו נשפך הדם לפני זריקה, ואם אוכלים מקרבן לפני זריקת הדם עוברים על לאו שלא תוכל לאכל בשעריך, אבל אם זרקו פסול שלא במקומו הרי נפסל עצם הקרבן ואם אוכלים ממנו יעברו על לאו שלא תאכל כל תועבה, וכן יש נפק"מ לדם הנשאר בכוס, דהמנ"ח וכן רבינו חיים סלאווציק בספרו מדייקים מדברי הרמב"ם פ' י"ד פסוהמ"ק, דמה שפסול לא עושה שיריים זהו דוקא דם שבצאוור הבהמה אבל הדם שנשאר בכוס פסול, וכת"ר מבאר דזהו דוקא אם זרק הפסול במקומו אבל אם זרק שלא במקומו אפילו הדם שבכוס לא נפסל. אך יש לכאורה להעיר על דברי כת"ר דהרי הרמב"ם פסק כשמואל דשלא במקומו כמקומו דמי, וא"כ אין הבדל בעצם דיני הזריקה בין במקומו לשלא במקומו ובפרט קשה מה שמתרץ דנפק"מ לאסוף הדם בשלא במקומו בזריקה פסולה דהרי חזינן דאפילו ר"י דסובר בזבחים ד' כ"ז דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ובכ"ז סובר התם דלא יאספנו כ"ש לשמואל דלא יאספנו. איברא מצינן כעין חילוק זה בדברי הרמב"ם פ' ב' דפסוהמ"ק דמביא שם דאם זרק פסול שלא במקומו אם נשאר דם הנפש יחזיר הכשר ויקבל שאר דם הנפש ויזרוק ומדייק שם הלח"מ דכוונת הרמב"ם היא דאפילו כהן טמא אם זרק שלא במקומו אינו עושה שיריים ע"ש וחזינן מזה דאמנם יש הבדל בעצם הזריקה בין במקומו לשלא במקומו דקשה לבאר דיש נפק"מ בין פסול אחד לשני פסולים. ונ"ל דאפשר לבאר הכי ההבדל בזריקה פסולה בין במקומו לשלא במקומו דהרי שמואל דסובר דשלא במקומו כמקומו דמי הרי זה רק בנוגע לעצם הכפרה, וידעינן זה מקרא ואני נתתי לכם על המזבח לכפר, אבל בנוגע לבשר וכן