שלמי ירוחם קנד

ושרוף נמי מותר בדיעבד דהיינו כהכרעת ר' יוסי, וי"ל דמקורו של הרמב"ם אינו התוספתא דמנחות דהא לא נזכר שם כלל דין דנאבדו ונשרפו אלא דהוא פוסק כר' יוסי, וכן לא יקשה קושית הרש"ש הנז' דהא שפיר י"ל דהך משנה דקומץ שנתערבו בשיריים אתי' כר' יוסי דס"ל גם בנשרף ונאבד דהקטיר בדיעבד הורצה. השי"ת ברחמים יזכהו להוציא לאור חבורו ויפוצו מעינותיו חוצה ורבים יהנו מאורו. כנפשו ונפש מוקירו ומחבבו מאד צבי פסח פראנק וזוהי תשובתי להגאון הנ"ל מה שהעיר כ"ג על תירוצי השני על קושית הרש"ש דהקטרה עצמה גורמת הפסול, דבהאי גוונא הוה כמו דכל חד וחד לחודיה קאי דקמי שמיא גליא וכו', גם אני הרהרתי כן, ולא כתבתי אלא לחדודי בעלמא דשינויא דחיבא היא והדרי בי. אולם במאי דמפרש על תירוצי הראשון, ומסיק וז"ל ומעתה י"ל בהא תליא דאי בעינן שיוצת ברובו משום דכן יורה משמעותא דקרא והקטיר הכהן, א"כ לענין חסרו שיריים קודם הקטרה בעינן שתהיה המנחה שלימה בשעת הקטרה ג"כ, דמשמעותא דעד שיוצת ברובו תהיה שלימה, מכאן דחד קרא לתרווייהו עכ"ל. אמנם תמה אני בזה, הרי הבאתי את הירושל' דיומא דהרחיק לומר, דלר"ל אם זרק על האש והפריחתו הרוח סגי בהכי, דהזריקה על האש היא גופא מחשבא להקטרה, ואפילו לר' יוחנן ההקטרה מתחילה מהזריקה עד שיוצת ברובו, כלומר דהקטרה אריכתא היא והזריקה ג"כ חלק מהקטרה, א"כ לא מיבעיא לר"ל דמיקרי חסרו השיריים אחר הקטרה, אלא אפילו לר' יוחנן מיקרי דחסרו בין הקטרה להקטרה, ופלוגתייהו רק בחסרו השיריים קודם הקטרה, ולדברי מעכ"ג אם הקרא אתיא לתרווייהו אמאי לא פליגי בחסרו בין הקטרה להקטרה, אלמא מזה דלא דמי חסרו השיריים לפסול לדינא דהיתר שיריים לאכילה, דהתם בעינן עד שיוגמר ההקטרה, אבל לענין חסרו הוה השאלה קודם הקטרה, אבל אם כבר הותחלה ההקטרה אז לכו"ע לא איכפת לן אם חסרו בינתיים, הגדתי גם לפני החזון איש סברא זו ואמר לי שהוא ג"כ סבר הכי ולאמיתא של תורה היא. השתא נחזי אנן את השני תירוצים שכתב כ"ג, התירוץ הראשון אמנם נכון הוא, דיכול ר"ל למימר דמשנה זו אזלא אליבא דרבי אליעזר אף כי יש לפקפק סוכ"ס אמאי לא פריך הגמרא גם ממשנה זו ולשנויי הכי כמו דאיתא בהאי גוונא בכל סוגיות הש"ס ומאי דמסיק כ"ג עוד דבלא"ה ניחא דהא ר"ל חזר בו האם בזה בטלה קושיתו דמקשה אליבא דר"ל טרם שחזר בו, תדע הא בפסחים ע"ח ע"א תוד"ה והא, הקשה לר"ל דאמר במנחות אין מקטיר קומץ עליהן, ולא תירץ דחזר בו, היינו משום דהקושיא אזלא אליבא דר"ל קודם שחזר בו, ואם להתוס' ניחא להקשות בכהאי גוונא כמו כן הקשה הרש"ש לפיכך תירוץ הראשון לא מספיק. אכן תירצו השני של מעכ"ג תירוץ נפלא אליבא דאמת, עפ"י התוספתא פ"ד דמנחות דחסרו שיריים אפילו כולה אינו אלא לכתחילה לא יקטיר אבל אם הקטיר הורצה, א"כ לא קשיא ממשנה דנתערב קומץ בשיריים דהתם איירי בדיעבד, רק שוב הקשה מפסחים ע"ח דהא דמודה ר' יהושע שאם זרק הורצה אינו אלא בנטמא דהציץ מרצה אבל באבוד ושרוף לא. והך משנה הא איירי בשרוף א"כ לר' יהושע פסול אף בדיעבד והדרא קושית הרש"ש לדוכתא, לכן שוב תירץ דהמעיין שם בתוספתא יראה דלא נזכר שם אבדו ונשרפו אלא נטמא או שנפסלו ר' יהושע אומר אם הקטיר הורצה, והתוס' מנחות ט' ע"ב מפרש שם דנטמאו או שנאסרו לא דמי כלל לאבדו, לכן ראה מעכ"ג להביא את ר' יוסי דאמר בפסחים ע"ח נראה לפסוק כר"א דבאבוד ושרוף בדיעבד אם הקטיר הורצה, דלא כר' יהושע, ובעירובין א' אמרינן דהלכה כר' יוסי מחבריו ולכן שפיר פסק הרמב"ם ג"כ כוותיה, א"כ אפשר לומר ג"כ לר"ל דהך משנה דנתערב אתיא כר' יוסי דס"ל גם בנאבד ונשרף בדיעבד הורצה ע"כ תירוצו השני. ולי נראה דר"ל לא מצי סבר כר' יוסי בהאי גוונא דאליבא דר"ל ליכא לגמרי האי דינא דר' יוסי, דגם ר' יוסי לא אמר הכי אליביה, דאיתא במס' מנחות ט' ע"א תוד"ה מאן דפסל כר' יהושע, וז"ל וא"ת הא דקאמר התם דעיקר קראי כי כתיבי בזבחים כתיבי, והא במנחות נמי איכא קראי דדריש בסמוך המנחה, וי"ל דהתם לר' יוחנן קאמר דלדידיה ליכא קראי היכא דחסר שיריים עד כזית דמקטיר קומץ עליהם עי"ש, גם התוס' שם בפסחים ע"ח ד"ה והא הקשו שם ר"י לריש לקיש אדרבה קראי במנחות כתיבי וכו', ומסיק