שלמי ירוחם קנג

וכ' הרש"ש דאף דיעבד אינו מקטיר, ואם הקטיר פסולה, וקשה ממשנה דלקמן נתערב קומצה בשיריה וכו' ואם הקטיר עלתה לבעלים, והא אי אפשר שלא תשרף כ"ש מהשירים קודם שתשלוט האור בכל הקומץ ונמצא שחסרו השירים בין קמיצה להקטרה עכ"ל, וע"ז תירץ כת"ר בתרי אנפי', דל"מ לר"ח דזריקה לאש גרידא הוי הקטרה א"כ חסרו השירים אחרי ההקטרה, ואפי' לד"י ניחא דאף לדידי' הזריקה הוי תחילת ההקטרה וחסרו שיריים לא פסלי' אלא דוקא שנחסרו קודם תחילת הקטרה אבל לא בתוך ההקטרה, ועוד תי' דבכה"ג שההקטרה עצמה גורמת הפסול והחיסרון לא נאמר דפוסל, ע"כ דברי כת"ר. ולע"ד תי' השני דוחק, דזה לא נקרא דהקטרה גורמת הפסול הגע עצמך אם בשעה שזורק הקומץ על המזבח יזרוק ג"כ קצת מהשיריים והמציאות הי' שהשיריים נשרפו קודם שריפת הקומץ וכי שייך לאמר ע"ז דכאן ההקטרה עצמה גורמת הפסול הא ודאי נאמר דזה חסרו שיריים קודם הקטרת הקומץ דההקטרה עצמה לא מכריחה שישרוף ויחסור השיריים דהא בידו להקטיר את הקומץ בלי חסרון שיריים וא"כ בשנתערבו הקומץ והשיריים יחד למה לא נאמר דכל חד לחודי' קאי והרי הוא כזורק הקומץ לחוד והשיריים לחוד ומה לנו בזה שהמה מעורבים והוה אינו יודע לברור חלק הקומץ לחוד וחלק השיריים לחוד מ"מ קמי שמיא גליא שזה זורק על המזבח שני דברים מיוחדים חלק שיריים והקומץ ולמה לא יפסול חסרון שיריים וכי בשביל חסרון ידיעתו יתבטל הדין דחסרו שיריים קודם הקטרה פוסל, וכן בתי' הראשון יש לדון דד"י דס"ל דהקטרה מתרת דוקא כשיוצת האור ברובה הוא משום דכן משמע לי' לשון והקטיר ומקרא יליף כדמבואר בדף כ"ו ע"ב ולר"ל דס"ל דחסרו שיריים קודם הקטרה לא יקטיר ונפסלה נמי מהאי קרא גופא יליף וכדאיתא בדף ט' ע"ב, ומאן דפסל שא"ה דאמר קרא והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה, ויעי' רש"י שם עד דאיתא לכולה קיימת ואי לא לא יקטיר את אזכרתה, ומעתה י"ל דהא בהא תליא דאי בעי' שיוצת האור ברובו משום דכן מורה משמועתו של והקטיר הכהן א"כ גם לענין חסרו שיריים קודם הקטרה דבעי' שתהי' המנחה שלמה בשעת הקטרה ג"כ המשמעות דעד שיוצת ברובה תהי' שלימה מכאן דחד קרא הוא לתרווייהו. ולע"ד יתכן לאמר דלא קשיא לר"ל מהך משנה דנתערב הקומץ בשירי' דהא יכול לאמר הא מני ר' אליעזר היא דאליבא דר"א כו"ע ס"ל דחסרו שירי' לא פסלו, וכעי"ז ר"י ד"ל לעצמו על מה שהק' לו ר' יוחנן בדף ט' ע"ב מההיא דנפרס לחמה דאם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עלי' את הבזיכין, וא"ל ר"ל הא מני ד"א היא. ובלא"ה הא מבואר שם דר"ל חזר בו מכח ההיא דאתותבי' ושתיק לי' לר"י דמותיב לי' א"כ שוב לא קשיא על ר"ל מההיא משנה שבדף כ"ג ע"א דהא גם ר"ל ס"ל דמקטיר השיריים, אך דמ"מ יקשה קושית הרש"ש דהו"ל לר"י לפרוך ממשנה דעדיפא למיתב ממנה מברייתא, אבל הלא לזה י"ל דלא רצה להקשות ממשנה משום דמצי לשנוי הא מני ד"א היא משא"כ מברייתא דמוכיח דלא ר"א היא שפיר אתותב ממנה ותיובתא אלימתא היא עד דשתיק לי'. עוד י"ל ע"פ המבואר בתוספתא דמנחות פ"ד הביאה הרמב"ם והר"מ פי"א מה' פסוהמ"ק ה"כ דחסרו שירי' ואפי' כולה לא יקטיר ואם הקטיר עולה לבעלים, וא"כ מבואר דר' יהושע דאומר פסולה אינו אלא לענין לכתחלה אבל בדיעבד הורצה וא"כ לא קשה מהך משנה דנתערב קומצה בשיריים דהא התם אמרי' דרק בדיעבד עלו לבעלים לשם חובה, אבל לכאורה קשה דהא להדיא אמרי' פסחים ע"ח ע"ב דהא דמודה ר' יהושע שאם זרק הורצה הוא דוקא בנטמא ומשום דהציץ מרצה אבל באבוד ושרוף לא, והך משנה דנתערב הקומץ בשיריים אנן בנשרף מהשיריים חיישי' וא"כ לר"י פסול אף בדיעבד והדרא קו' הרש"ש לדוכתא, וכן יקשה להרמב"ם דפוסק כר' יהושע ופוסק דבדאבדו נמי אם זרק הורצה דלא כר' יהושע, וכן צ"ע דברי הר"מ שם שכתב לפרש דינו של הרמב"ם דהיינו משום דפוסק כר' יהושע ופירש נמי דמאי דפסק הרמב"ם ואם הקטיר הורצה דהיינו משום דין התוספתא דפ"ד דמנחות וזה סותר סוגיא דפסחים ע"ח, אבל המעיין בתוספתא יראה דבאמת לא נזכר שם אבדו ונשרפו, ונ"ל התוספתא נטמאו שיריים או שנפסלו או שיצאו חוץ לקלעים ר"א יקטיר את הקומץ ר' יהושע אומר לא יקטיר ואם הקטיר בין בשוגג בין במזיד מודה ר' יהושע שהורצה ע"כ, וא"כ הרי לא נזכר כלל בתוספתא אבדו או שנשרפו דבדיעבד הורצה ועי' תוס' מנחות ט' ע"ב דנטמאו או שנחסרו לא דמי כלל לאבדו. ולי הי' נראה לאמר דרב יוסי אומר בפסחים ע"ח ע"ב דלדידי נראה לפסוק כר"א באבוד ושרוף דבדיעבד אם הקטיר מותר דלא כר' יהושע, ובעירובין מ"ו אמרי' דהלכה כר' יוסי מחבריו ולכן שפיר פוסק הרמב"ם כותי' דבאבוד