שלמי ירוחם קנב

ואין לומר אמנם החציו השניה שהקדיש חל בה קדושת הגוף כיון דכל הבהמה שלו, אבל חציו הראשונה שהקדיש טרם שלקח כולה הרי חלה רק קדושת דמים, זאת אומרת דחציו קדושת דמים ורק השניה קדושת הגוף, זה אינו כיון דאמרינן פשטה קדושה בכולה הרי גם החציו הראשונה נעשית קדושת הגוף ועושה תמורה, ועדיפא איכא למימר דאף אם מימר רק בחציו השניה דאית בה קדושת הגוף ג"כ תמורתו תמורה, כדאיתא במס' תמורה כ"ו ע"א תוד"ה מהו, וז"ל ואע"ג דבפ"ק דף י"א קאמר ר' יוסי דאין ממירין בהמה שלימה באברים, מודה דאם אמר בהמה של חולין תחת חציו זו דחיילא דצריך לחלק בין חציה לשאר איברין עיי"ש, והשתא הרי מתורץ קושית השעה"מ הא דהקשה שהרי בהמה של שני שותפים דקדושת דמים הוא ואפי"ה קאמר ר' יוחנן עושה תמורה, דהא דאמר קדושת דמים הוא היינו קודם שחזר ולקח חציו השניה, והא דאמר הגמרא עושה תמורה היינו אחר שחזר ולקח והקדיש דאז נחתא בה קדושת הגוף עושה תמורה כדבארתי, ומאי דהקשה השעה"מ מה שייך לומר דיחוי מעיקרא גבי בהמה חציה של זו עולה וזו שלמים הרי לעולם היא דחויה ולא חזיא להקרבה, יש לתרץ דהרשב"א בא רק לפרש דיחוי דמעיקרא בלא דיחוי דמים, אבל חוזר ונראה לא צריך לפרש, דכמו גבי בהמה של שני שותפין משכחת לה חוזר ונראה ע"י שחזר ולקח את חציה השניה, אפשר לפרש גם בחציו עולה חציו שלמים דשאל על הקדשו של שלמים, דשאלה בהקדש הא מהני, הילכך אם לאו דיחוי מעיקרא הוה דיחוי, הוה אמרינן מקריבין בהמה זו לעולם מטעם פשטה קדושה בכולה, רק משום האי דינא דיחוי מעיקרא הוה דיחוי לא מהני להקריבה לעולה אף אחר דשאל על הקדשו דשלמים משום דאין חוזר ונראה אך אכתי יש לחקור הא שאלה עוקרת את ההקדש למפרע והוה כמו שמעולם לא הקדיש, א"כ שוב לא שייך בהא דיחוי מעיקרא דהא עוקר את הדיחוי גופיה, כיון דעקר דיבור של חציה שלמים נשאר כמו שאמר מתחלה חציה עולה גרידא, דבכהאי גוונא הא אמרינן פשטה קדושה בכולה והוה כמו נראה מעיקרא, ולא דמי לחזר ולקח והקדישה דנעשה נראה משעה שלקחה אבל הדיחוי דמעיקרא לא נעקר משא"כ בחציה שלמים ע"י שאלה נעקר עצם הדיחוי וצע"ג. והא דבארתי לעיל דאחר שחזר ולקח חציו השניה חלה התמורה משום דעל חצי בהמה ממירין אינו אלא אם נאמר פשטה קדושה בכולה מן חציה השניה שהיא קדושת הגוף על חציה הראשונה שהיתה קדושת דמים, דאי לא"ה אין תמורה על חציה השניה גרידא, דהא איתא ברמב"ם פרק א' מה' תמורה הלכה י"ט בהמה שחציה קודש וחציה חול לא עושה תמורה עיי"ש, ואין סתירה למאי דכתבו התוס' דתמורה חלה אף על חציה היינו דוקה היכא דכל הבהמה קדושה, וכדאיתא לעיל בהלכה ט"ז אין ממירין אברים או עוברים בשלמים ולא שלמים בהן וכו', וכן האומר בהמה זו תחת ידה או רגלה של עולה זו אינה תמורה עיי"ש, מדכתב ידה או רגלה ולא אמר יותר רבותא אפילו חציה, אלמא דס"ל כהתוס' דבחציה לכו"ע אם המיר תמורתו תמורה, אפי"ה אין שום סתירה למאי דאמר חציה קודש וחציה חול לא עושה תמורה, ועל כרחך טעמא דאינו תמורה משום דהחציה השניה היא חול, לפיכך בנ"ד בע"כ לומר הא דעושה תמורה אחר שחזר ולקח והקדיש הוה משום דפשטה קדושה בכולה, ואין להקשות איך תתפשט על חציה הראשונה דהא כבר נתקדשה מעיקרא קדושת דמים, לא קשיא דקדושת דמים הוה דאיכא להקדש על החציה שעבוד ממון, וכל שעה שרוצה בע"ב לפדות הרשות בידו אף בלא מום כיון דלא נתקדש קדושת הגוף, א"כ אם החציה השניה נתקדשה קדושת הגוף ודאי שפיר פשטה הקדושת הגוף בכולה, ומשו"ה עושה תמורה. תשובת הגאון האמתי מרן צבי פסח פרנק שליט"א, ראב"ד עיה"ק ירושלם ת"ו. ב"ה. ירושלים ת"ו. יום ה' י"ט לח' תמוז תרצ"ט. הו"כ ידי"נ הרב הגאון המופלא, חו"ב בחד"ת כש"ת מוה"ר ירוחם ורהפטיג שליט"א אחד"ש באה"ר כראוי ליראי ד' ולחושבי שמו. בימים הללו קבלתי מכתבו היקר ובתוכו רצוף אהבה חד"ת משמחים לב ומאירים, ומאד חפצתי לבוא בארוכה ולהשתעשע אתו בד"ק, אבל טרדות הימים האלה גברו למעלה ראש, ואינם נותנים לי לטייל בדבריו היקרים, אבל עכ"ז אין ביהמ"ד בלא חידוש, ואציע מעט מהרהורי דליבאי בע"ה על ד"ק. כת"ר מביא דברי הרש"ש מנחות ט' ע"א בהא דפליגי ר"י ור"ל בשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה דר"ל ס"ל אינו מקטיר הקומץ,