שלמי ירוחם טו

דבשר בעלמא הוא, אבל למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא אמנם ג"כ הוה דינא דשוחטין את המעוברת דהא ילפינן מקרא, אולם הוולד טעון שחיטה אלא דשחיטת שני הסימנים של הבהמה מיחשבא גם על העובר, המורם מדברינו לאו ירך אמו הוא גם העובר בר זביחה הוא. השתא נחזי אנן בהא דבעי אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו, מוקי לה הגמרא האיבעיא למ"ד ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ופירש"י בהקדיש בהמה ואח"כ נתעברה, דבאופן זה אתיא אף למ"ד עובר ירך אמו הוא דלא שייך בזה פשטה קדושה בכולה כיון דבשעה שהקדיש את הבהמה העובר עדיין לא היה בעולם, אבל רש"י שם מביא עוד אופן אחר כגון הקדיש בהמה מעוברת חוץ מעוברה דלדברי הכל אינו קדוש כלומר אף למ"ד וולדות קדשים במעי אמן הן קדושים, דלפירוש זה בע"כ אתה צריך לומר דאזלא אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו וכדבארתי לעיל בסימן ב' בארוכה, דאי לא"ה איך הוולד חולין הא קיימ"ל פשטה קדושה בכולה, אבל למ"ד עובר לאו ירך אמו ניחא דבשני גופים לא אמרינן פשטה קדושה בכולה, וכיון דרש"י מפרש את האיבעיא באופן השני למ"ד לאו ירך אמו הוא, משו"ה לא מפרש טעמא בפשיטותא דר"י דעובר לאו בר זביחה הוא, דהא אליבא דמ"ד זה מיקרי שפיר העובר בר זביחה כדבארתי לעיל, ורבינו גרשום מפרש האיבעיא בהקדיש ואח"כ נתעברה ואליבא דמ"ד בהוייתן הן קדושים כדאיתא בגמרא שם, דאתיא שפיר אליבא דמ"ד עובר ירך אמו דאליבא דמ"ד זה עובר לאו בר זביחה הוא, משו"ה מפרש ג"כ האי טעמא דלאו בר זביחה ולא טעמא דרש"י דחולין בעזרה רק יש להקשות לפי"ד מהא דאיתא ברמב"ם פרק שני מה' שחיטה הלכה ד' שכתב האומר בהמה זו שלמים וולדה חולין אם נשחטה בעזרה וולדה מותר באכילה לפי שאינו יכול לשחוט אותו ברחוק מקום עיי"ש, והנה אליבא דהרמב"ם אי אפשר לפרש הא דוולדה חולין באופן שהקדישה ואח"כ נתעברה וכמ"ד בהווייתן הן קדושים, דהא הוא סובר כמ"ד במעי אמן הן קדושים כדאיתא בפ"ד מ"ה תמורה, לפיכך יש לצייר אליביה כפירש"י במקדיש מעוברת חוץ מעוברה דאין העובר קדוש, א"כ אמאי מהני להיות הוולד חולין, הא סובר גבי אותו ואת בנו עובר ירך אמו, ולמ"ד הכי גם הוולד קדוש משום פשטה קדושה בכולה, ברם יש לתרץ דבלא"ה איכא ערבוביא גדולה בין הראשונים בהא דפסק הרמב"ם בחד דוכתא עובר ירך אמו ובדוכתא אחריתא עובר לאו ירך אמו, ויש להסיק דלאו לגבי כל דוכתי דין זה שוה, א"כ אפשר לומר דבנ"ד גם הקדיש הבהמה מעוברת חוץ מעוברה סבירא ליה עובר לאו ירך אמו הילכך הוה הולד חולין דלא פשטה קדושה בכולה דשני גופים הם, אע"ג דלגבי אותו ואת בנו ולגבי עוד דינא אחריתא סובר עובר ירך אמו ודו"ק. ואכתי יש לברר את הסוגיא דתמורה שם דאיכא עוד דבעי אביי מרב יוסף היא חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ מהו, הניחא לדברי רש"י שמפרש האיבעיא ראשונה דפשט ליה רב יוסף משום דאינו יכול לשחוט אלא בעזרה ניחא שפיר דבעי לגבי שחוטי חוץ מהו, דלא שייך טעמא דבעיא ראשונה לשניה, ופשט ליה מי קרינא והביאום או כל"א ראוי לפתח אהל מועד בעינן עי"ש, אבל לרבינו גרשום שמפרש בבעיא ראשונה דפשט ליה רב יוסף דלאו בר זביחה הוא, הרי טעם זה מספיק לבעיא השניה דודאי ליכא שחוטי חוץ דלאו בר זביחה הוא, דהא איסור שחוטי חוץ בעי שחיטה כמו חולין בעזרה דהיינו הך ולמה בעי שנית וצ"ע אכן המעיין שם על אתר ברבינו גרשום יראה שלפי גרסתו מתורץ קושיתי, דהני מילי אם האיבעיא של היא קודש וולדה חולין היתה ראשונה, ואח"כ האיבעיא של היא חולין וולדה קודש דאשתלי שחוטי חוץ באחרונה ניחא קושיתי, דהא כבר נפשט דעובר לאו בר זביחה, אבל רבינו גרשום גריס שם איפכא, מעיקרא בעי היא חולין וולדה קודש ונפשט מקרא דוהביאום, ואח"כ בעי היא קודש וולדה חולין דנפשט מן וזבחת דלאו בר זביחה לפי סדר זה עולות שפיר שתי האיבעות. ואין להקשות על רבינו גרשום שתלה טעמא דבקדשי מזבח פשטה קדושה בכולה משום דאי אפשר לשחוט חולין בעזרה, הא ר' יהודא סובר במס' ערכין דף ה' ע"א האומר רגלה של זו עולה פשטה קדושה בכולה, והרי הוא בעצמו ס"ל דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא כדאיתא במס' פסחים דף כ"ב עי"ש, לא קשיא דהתוס' שם ד"ה חולין שנשחטו מפרש בשם התורת כהנים בפרשה צו דס"ל לר' יהודא דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא נינהו, מדאיצטריך למעוטי משריפה עי"ש ואכתי יש להקשות למה ליה טעמא דחולין בעזרה, תיפוק ליה דאי אפשר לשחוט קרבן למזבח בגוונא דהראש קודש והגוף חולין,