שלמי ירוחם קמז

מקום שיאמרו דאם עבר והקריב כשר, דהרי גבי כהן שיש לו מום עובר קיימ"ל שאם עבד פסול וכמו שפסק רבינו בפ"ו מה' ביאת המקדש הלכה ב' וא"כ לגבי בהמה נמי שאם יש לה מום עובר שאם עבר והקריבה דפסולה ע"כ, ותמה אני למה הביא ממרחק לחמו, הרי משנה מפורשת במס' זבחים קי"ב ע"א בעלי מומין שהקריבן בחוץ פטור, אלמא מזה אם הקריבן בפנים פסול ואם עלו ירדו, דאילו בדיעבד כשר אם עלו לא ירדו, אמאי פטור בחוץ הא מיקרי מתקבל בפנים, דכהאי גוונא מוכיח התוס' במס' זבחים י"ב ע"א ד"ה יום להרצאה, דמחוסר זמן אם עלה ירד מדתנן מחוסר זמן ששחטו בחוץ אינו בכרת, דאם הוה הדין דלא ירדו הוה חייב כרת דמיקרי מתקבל בפנים ועדיפא מינה העירני הגאון ר' יעקב קניבסקי שליט"א מגמרא מפורשת יומא דף ס"ד מום בם לא ירצה הא עבר מומם ירצו, הרי בהדיא דטרם שעבר מומם לא מתרצה הקרבן בדיעבד עיי"ש. והשטמ"ק ב"ב ק"כ בשם הרשב"א וז"ל וי"ל דלמד על שחוטי חוץ שהכל חייבים בהן אפילו זר שאינו ראוי לעבודה ומשום ששחיטה כשרה בזר דמקבלה ואילך מצות כהונה עכ"ל, וקשה לי אפילו אם היתה פסולה בזר, הא אמרינן כל שפסולו בקודש אם עלו לא ירדו, וכל היכא דלא ירדו מיקרי שפיר מתקבל בפנים בעל דחייב משום שחוטי חוץ, מידי דהוה אכל קדשים שנעשו ע"י פסולום כמו דאיתא במס' זבחים פ"ד דאם עלו לא ירדו וצ"ע, אך י"ל שהרשב"א סובר כהתוס' זבחים נ"ט דשחיטה שאני דאם שחט שלא כהלכתה אף אם עלו לא ירדו ג"כ פטור משחוטי חוץ עיי"ש ודו"ק סימן סג. פרק ד' מהלכות מחוסרי כפרה הלכה ב' נתאחר ולא גילח בשביעי וגילח בח' או אחר כמה ימים, ביום שיגלח יטבול ויעריב שמשו ולמחר יביא קרבנותיו אחר שיטבול פעם שניה כמו שביארנו. ע"כ ומקורו מן המשנה דמס' נזיר מ"ד דרש"י ס"ל דמצורע אם גילח בח' אינו טעון הערב שמש ומביא קרבנותיו באותו יום ח' עצמו, כי הדין דהערב שמש אינו אלא אם גילח וטבל בזמנו ביום השביעי, אבל הרמב"ם ס"ל דאף אם גילח בח' יביא קרבנו ביום דלאחריו כי לעולם בעי הערב שמש. והנה המנה"ח מביא את הרמב"ם פ"ט מה' ביאת המקדש ה' י"א שכתב כהן טבול יום ומחוסר כפורים שנטמא והרי הוא מחוסר בגדים וכו' ועבר חייב על כל אחד ואחד, ופירש הכסף משנה מאחר שרבינו פוסק דאיסור חל על איסור בכולל או מוסיף או בבת אחת, והכא טבול יום ומוחסר כפורים בבת אחת הן כיצד שהרי יש טבול יום שאינו צריך להביא קרבן וא"כ אינו מחוסר כפורים, והטמא שצריך להביא קרבן כמו המצורע אם טבל הרי הוא טבול יום ומחוסר כפורים עכ"ל, והקשה עליו סימן רס"ה בדינא דטבול יום, אמאי אמרינן בזה איסור בבת אחת של טבול יום ומחוסר כפורים, הרי כל זמן שלא העריב שמשו כגון בזב בשביעי לספירה או מצורע בשביעי עדיין לא הגיע זמן הקרבן כלל, א"כ קודם הערב שמש ליכא כלל מחוסר כפורים כמו בעוד הוא שמא קודם טבילה דאז ודאי אינו מחויב משום מחוסר כפורים. א"כ מה לי אפילו טבל כיון שאינו חייב ביום הזה קרבן כלל, בשלמא לשיטת רש"י משכחת לה במצורע שנתאחר וטבל ביום השמיני הרי איכא טבול יום ומחוסר כפורים בבת אחת כי ראוי תיכף להביא קרבן, אבל להרמב"ם דסובר אף אם גילח ביום ח' מביא קרבנו ביום דלאחריו ולא באותו יום, א"כ היכי משכחת לה מחוסר כפורים וטבול יום בבת אחת, הא בזמן שהוא טבול יום אכתי ליכא שום חיובא עליו להביא קרבן, ואמאי חייב תרתי משום טבול יום ומחוסר כפורים עד כאן. ונ"ל לתרץ אמנם קושיתו הוה איתא שפיר אילו אמרינן דהחיוב כפרה מעכב את הכהן מלעבוד עבודתו, דשייך בהכי למימר כיון דקודם הערב שמש ליכא עליו החיוב כפרה, אין לחייבו משום מחוסר כפורים כי אם מדין טבול יום גרידא, אבל הרי קיימ"ל דלאו החיוב כפרה מעכב כי אם עצם הטומאה, כי טבילת המצורע סלקה ממנו הטומאה אלימתא אבל טומאה קלישתא אכתי נשאר עליו, כדאיתא במס' זבחים י"ז ע"א סוף סוף קלישא לה טומאתן, וכדאיתא במס' מכות ח' ע"ב טמא יהיה לרבות טבול יום טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים, כלומר דאכתי טומאה קלישתא איכא בהו, זאת אומרת דלאו חסרון הכפרה פוסלו לעבודה כי עצם הטומאה קלישתא פוסלו, וכשם שהטבילה של המצורע מטהר את טומאתו, כמו כן ההערב שמש מסלק את טומאת הטבול יום והכפרה מטהרת את המחוסר כפורים