שלמי ירוחם קמב

והנכון דקיימ"ל פרק י"ט מה' פסוהמ"ק הלכה י"א דקדשים שמתו הן מהנקברים דאסורין קמ"ל דאין דין זה כדין קדשים שמתו אלא תעבור צורתו ויצא לבית השריפה, ובקדשים קלים אין מעילה קודם זריקה עכ"ל, וכוונת תירוצו דהוה אמינא כיון דדין הוא שלא יזרוק ולא יבא לידי הקרבה הוה כקדשים שמתו דבעי לשורפן בלילה, קמ"ל דמשום איסורא דלא יזרק בשבת ליתא ביה דינא דקדשים שמתו אלא דין קדשים שנפסלו ותשרף למחר, אולם סוכ"ס מאי מותר בהנאה מסיק בזה דקדשים קלים אין מעילה קודם זריקה, הרי בהדיא ס"ל דאיירי בקדשים קלים, אולם הגאון בעל החזון איש הפריכני פשוט דלפי"ד דעיקר חידושו של הרמב"ם הוא שמותר הבשר קודם זריקה הרי אין כאן המקום כי אם בפסוהמ"ק, ואחרי כל אלה הרי סוכ"ס המרכבת המשנה לא ס"ל לשנות את הגירסא בדברי הרמב"ם וגם הר"י קורקוס לא ס"ל הכי להגיה וכל זה צריך בירור ואכ"מ להאריך. והנה אחרי שבארתי דבשר קדשי קלים קודם זריקה מותר בהנאה, יש לבאר דינא דבשר קדשי קלים אחר זריקה קודם הקטרה אם מותר אף באכילה לבעלים, וכבר בארתי בסימן ל"ט מה' פסוהמ"ק דאיכא בזה מחלוקת התוס' והצל"ח עם טעמא דפלוגתייהו, דהנה הצל"ח סובר דהבעלים מותרים באכילת קדשים קלים אף קודם הקטרת אימורין, משום דס"ל דהזריקה גרידא מסלקת את האיסור דעצם הקדש כדי לאכול את הבשר, אלא מאי הא ממונא דהקדש נינהו, כיון דק"ק ממון בעלים הן הרי לאו ממונא דהקדש נינהו, אבל התוס' סובר דבין הכהנים בחלקם ובין הבעלים בחלקם בק"ק כי קא זכו לאחר הקטרת אימורין משלחן גבוה קא זכו עיי"ש. והאור שמח בפ"ב מה' מעילה הלכה א' כ' ז"ל בגמרא מעילה דף ז' ע"ב מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ואמאי הא ממונא דבעלים הוה, וצ"ע הא לאחר זריקת דמים אכתי אסור משום דהוה לפני הקטרת אימורין, ואולי מזה ראיה למה שרצה הצל"ח לומר דחלק הבעלים מצי לאכול קודם ההקטרה, דרק על חלק הכהנים קפיד קרא וכו' עכ"ל, ותמה אני הרי לעיל מניה גם גבי קדשי קדשים פריך ג"כ הגמרא מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ואמאי הא ממונא דכהן הוא, ולא איכפת ליה הא דלפני הקטרה, והסברא פשוטה דאיירינן עכשיו מדין איסור אחר ולא הקטרה, דהוה כמו שנאמר שאסור לאכול קודם נטילת ידים דלא איירינן באיסורא דקודם הקטרה ודברי האור שמח צע"ג, אמנם הגאון בעל אבן האזל שליט"א תירצו משום דברישא משני הגמרא תירוצא אחרינא משוה"כ לא איכפת ליה למימר תירוצא דקודם הקטרה, אבל גבי ק"ק בסיפא לא הוה תירוצא אחרינא אמאי לא משני דהא קודם הקטרה, אבל כמדומה לי שאותו גאון שליט"א נתכוין להקל את קושיתי אבל סוכ"ס דברי האור שמח צע"ג. סימן ס. פרק ח' מהלכות שגגות הלכה ד' מי שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, ואכל אחת מהן ובא עכו"ם או כלב ואכל את השניה וכו' בשגגה ה"ז חיב באשם תלוי, הואיל והיה שמה איסור קבוע, ע"כ. והנה הירושלמי פרק החולץ הלכה ב' מביא אם היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן, ואכל אחד מהן וחבירו מונח בתיבה, ואמר מאחר שאילו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על וודאו מהו שיהא חייב על ספיקו אשם תלוי, ופשיט מהא דתנן הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת עד שלא יוודע לו אם אינו בן קיימא הוא אינו מביא, הד"א שאינו מביא ע"כ, חזינן מזה דס"ל דהיכא שיבורר בודאי אין צריך עכשיו להביא אשם תלוי להגין עליו מן היסורים, והקשה האור שמח וז"ל ולדעתי קשה דכל שלא הפילה הרי צריכין להלוך בתר רובא דרוב יולדות בני קיימא ומיעוט מפילות, ואם ניזיל בתר רוב הרי חיוב חטאת מונח עליו ואיך יביא אשם תלוי, דאף בדיני נפשות אזלינן בתר רוב וכש"כ לענין קרבן ועיין בסנהדרין דף ס"ט, ואולי משום דאם תפיל לעתיד נמצא דלא בא עליה באיסור למפרע ולא עבד איסורא לכן אינו חייב חטאת, וכמו דאמר בגיטין דף כ"ח המגרש אשתו סמוך למיתתו אסורה לאכל בתרומה מיד דשמא ימות חיישינן וכן אמר דלשמא חיישינן וכו' ע"כ. ותמה אני על תירצו איזה דמיון מצא להגמרא דמס' גיטין, התם גבי מגרש את אשתו סמוך למיתתו הרי איכא חזקת חיים כי היכי דמעיקרא חי עכשיו חי, ואמאי אסורה לאכול בתרומה מיד ולא מוקמינן אחזקת חי, ע"ז מחדש