שלמי ירוחם קמא

נזקין ושור רעהו קרינא ביה, אלמא דס"ל כר"י הגלילי עיי"ש, גם מהרמב"ם פרק ה' מה' אישות הלכה ה' מוכח הכי, דאמר שם כהן שקידש בחלקו מק"ק או מקדשים קלים אינה מקודשת עיי"ש, הרי דוקא חלק הכהן הוה ממון גבוה והמקדש בו אינה מקודשת, אבל חלק הבעלים בקדשים קלים בין מחיים בין אחר שחיטה ממונו הוא ויכול לקדש בו, אמנם ראיה קלושה היא דאפשר לדייק רק אחר זריקה כמו חלקו של כהן, אולם סוכ"ס חזינן מכמה דוכתי שפוסק כר"י הגלילי דקדשים קלים ממון בעלים הן וכדמביא הפני יהושע במס' קדושין נ"ב וז"ל כמו שכתב התוספות בפ"ק בבא קמא י"ג ובחדושי הרשב"א ז"ל בשמעתין, דלמסקנא לא מפלגינן כלל בין מחיים לאחר שחיטה, אלא בין מתנות כהונה לחלק הבעלים דבמ"כ בכל ענין הוה ממון גבוה, ובחלק הבעלים בכל ענין הוי ממון בעלים לר"י הגלילי אפילו לאחר שחיטה עכ"ל עיי"ש. והשתא דאתינן להכא אפשר שפיר מאי דאמר רבינו הבשר מותר בהנאה קודם זריקה משום דאיירי בקדשים קלים וס"ל כר"י הגלילי דממון בעלים הן לאחר שחיטה, ושייכות של הבשר מותר בהנאה הוה שמותר למכור ולקדש בו את האשה ולמכור לעכו"ם, דמכירה מיחשבא כמו דרך הנאתן ע"י אכילה כמו דבארתי לעיל, ואין לתמוה על חידוש זה דשרי בהנאה, דהא באמת ליכא לנו מקור חזק לאסור בהנאה, דהא איסור אכילה ילפינן מן הדם ישפך והדר הבשר תאכל דבא ללמדנו איסור אכילה, ואיסור הנאה אפשר רק דילפינן מלא תוכל לאכל בשעריך, כדאיתא במס' מכות י"ז ע"א לא תוכל לאכול בשעריך וכו' ונדבותיך זו תודה ושלמים, אמר רבי שמעון מה בה זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה קל וחומר ממעשר, הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בתודה ושלמים לפני זריקה שהוא לוקה עיי"ש, נמצא דקדשים קלים לפני זריקה ילפינן מן לא תוכל לאכל בשעריך, וקיימ"ל כל מקום שנאמר לא תאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וזהו כל המקור, א"כ לאו דוקא הוא דהא ילפינן התם מקרא זה אף מעשר ועוד דינים דליכא בהו איסורי הנאה כדמוכח מכל הסוגיא, א"כ אף אוכל ק"ק קודם זריקה אין שם הכרח לומר דאסור בהנאה. אולם זו גופה היא תימא לומר דהרמב"ם יפלוג על כל הני הראשונים שסוברים בהדיא דקדשים קלים קודם זריקה אסור בהנאה, כגון הני שהבאתי לעיל את התוס' והר"ן, כמו כן איתא במס' מנחות דף ד' ע"ב המפריש מעות לנזירות לא נהנין ולא מועלין מפני שראוין לבוא כולן שלמים וכו' ופירש השטמ"ק וז"ל וקשה מהא דאיתא במס' רה"ש שופר של שלמים אם תקע לא יצא אלמא איסורא דאורייתא איכא, ופירש הר"מ דאיכא מידי דהוה אקונמות שהרי מתפיס ככר בשלמים ואכלו עובר בבל יחל, ולרשב"א נראה שהוא מדאורייתא כדאשכחן במס' פסחים לא יחל דברו וכו' עיי"ש, הרי כולם סברי דאיכא איסורא דאורייתא גם בשלמים, אמנם על הרמב"ם ליכא הקושיא משופר של שלמים דאזיל לשיטתו ולא פסק האי דינא דשופר של שלמים, כדאשכחן ברמב"ם מה' שופר פרק א' ה' ג' שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה עיי"ש, ולא הביא האי דינא דשופר של שלמים כלל, אבל סוכ"ס תימה לומר שיפלוג על כל הפוסקים. לכן נראה לי לחדש דאיכא בחפצא דאיסורא הנאות שונות, כגון הנאה מעצם החפץ ועוד הנאה מן מכירת החפץ דנהנה מהשיווי של החפץ שמקבל בעדו כסף, וכיון דהרמב"ם ס"ל כר"י הגלילי דממונא דבעלים הוא הרי שרי בהנאה, אולם איזו הנאה ס"ל להרמב"ם דשרי, דוקא הנאת מכירה או שמקדש בו את האשה, אבל הנאה מעצם החפץ אפשר ג"כ שמודה דאסור בהנאה, והנה כפי שבארתי לעיל אין שייך לומר הבשר מותר בהנאה מעצם הבשר דהא לאו דרך הנאתו הוא, אלא הבשר מותר בהנאה כלומר למכרו דהנאה זו לאו מעצם הבשר כי אם הנאה צדדית, א"כ אין שום פלוגתא בהכי בינו לבין הני פוסקים דהני איירי מעצם החפץ כגון הגמ' דפסחים בעצי שלמים הרי מעצם החפץ הילכך אסור בהנאה, המורם מדברי דשאני איסור הנאה מעצם החפץ מן הנאה דמכירה, דאמנם מטעם הקדש אסור ליהנות מאותו דבר המוקדש, אבל מכירה אמנם ג"כ הנאה אבל לא מאותו דבר המוקדש בעצם כי אם בעקיפין ושרי והנה הגאון בעל אבן האזל שליט"א הפריכני אהא דאמרינא שהרמב"ם איירי בקדשים קלים, הרי כל מקורו הוא מתוספתא מנחות פרק ה' והתם מביא כבשי עצרת קרבן ציבור דהן קדשי קדשים דהתם ודאי קודם זריקה אסור בהנאה לכו"ע, אולם לפי מאי דבארתי דס"ל לרבינו כר"י הגלילי דמשוה"כ שרי בהנאה א"כ מקורו לאו מתוספתא לגבי האי דינא, ומדייק שפיר לומר בהדיא קרבנות היחיד ולא קרבנות ציבור, ואין להקשות הא ברמב"ם נאמר סתמא ולא הזכיר קדשים קלים, הרי מצאתי להמרכבת משנה שמתרץ הקושיא אמאי מותר בהנאה, וז"ל