שלמי ירוחם קלז

בכור אינו צריך להקדיש דקדושתו מרחם וגז נמי אין צריך דאין קדושה חלה עליו, אבל מעשר מקדישו בשבט, אלמא בהדיא דבכור אין צריך להקדיש דלא כהרמב"ם והניח בצ"ע. ותמה אני הא מצינו שם לישנא אחרינא ברש"י דמפרש האי לישנא דגמרא בקדושה בגוונא דלא שייכא לדינא דבכור, וכדי אם אפשר לומר דהרמב"ם יפרש כהלישנא אחרינא יש לבאר, לישנא אחרינא וז"ל בקדושה בכור וגז נכסי כהן לקדש בו האשה כדתניא בגמרא דארבעה אבות ב"ק י"ג ע"א, בכור מוכרים אותו תם חי ובע"מ חי ושחוט ומקדשין בו את האשה, אבל מעשר בהמה אינו נכסי בעלים לקדש בו את האשה דהא כתיב ביה לא ימכר ולא יגאל, ולאו מילתא היא דאפי"ה ממון בעלים הוא ומקדשין בו דתנן בקידושין דף נ"ב המקדש בחלקו בין בקדשים קלים כו', ואמרינן טעמא דאחר שחיטה לאו דידיה הוא דמשולחן גבוה קא זכו אבל מחיים דידיה הוא עכ"ל, ולכאורה זהו טעם מספיק דלא ס"ל להרמב"ם כהלישנא אחרינא משום האי קושיא דפריך רש"י עליה. אולם שוב מצינו בהרש"ש אדרבה שתמה על קושיתו דרש"י וז"ל תימא דבפ"א דמע"ש משנה ב' תנן בהדיא דאין מקדשין בו את האשה, גם המעין החכמה כתב וז"ל ומה מאד תמוהים בעיני דברי רש"י דמשנה ערוכה בריש מס' מעשר שני איתא מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה ופירשו הרמב"ם והר"ש דהוו כמכר, א"כ על כרחך הך דקידושין דמחיים מקדשים לא מיירי במעשר בהמה, דאדרבה עיקר איסור מכירה במע"ב מדאורייתא הוא מחיים ולא אחר שחיטה, ואיך נעלם מעיני מאור הגולה רש"י זצ"ל סיפא דמתניתין אשר הוא בעצמו הביא ראשיתה באותו הדיבור וכו' עי"ש, א"כ לפי הרש"ש ולמעין החכמה הרי לדידהו יותר ניחא לפרש כלישנא אחרינא ואפשר דס"ל ג"כ הכי, אבל אי אפשר לומר דאישתמיט ליה לרש"י מתניתין דמע"ש וכל עיקר הפלוגתא דלישנא אחרינא עם רש"י מחוסר ביאור ולכאורה קשה הא גם רש"י הביא משנה מפורשת עם פירוש הגמרא שם במס' קידושין דלאחר שחיטה משולחן גבוה קא זכו אבל מחיים ממוניה הוא ואם קידש בו את האשה מקודשת, א"כ בלא"ה הרי סתירה גלויה למשנה דמס' מעשר שני דתנן בהדיא דאין מקדשין בו האשה, וקשיא סתמא דמתניתין דמס' קידושין אסתמא דמתניתין דמע"ש, אולם איכא לפנינו שתי דרכים איך לתרץ מתניתין אהדדי, יש לפרש דאמנם הדין הוא כמשנה דמע"ש דמי שקידש את האשה במעשר בהמה אינה מקודשת, וגם המשנה דמס' קידושין לא פליג דהא דכתיב התם קדשים קלים יש לפרש כל קדשים קלים דעלמא אבל לא מעשר בהמה דבהא לא איירי, דבמעשר בהמה הא כתיב לא ימכר ולא יגאל, ויש ג"כ לפרש איפכא דמשנה דקידושין מיירי אף במעשר בהמה דהא סתמא כתיב קדשים קלים ומעש"ב ג"כ בכלל קדשים קלים ומקדשים בו את האשה והא דכתיב במשנה דמעשר שני מעשר בהמה אין מקדשים בו את האשה הוא דוקא לכתחילה משום דדמי למכר, אבל בדיעבד מהני הקידושין, ומשנה דמס' קדושין הא מיירי בדיעבד דכתיב המקדש משמעות דיעבד, ואין להקשות הא במשנה דמע"ש כתיב בהאי לישנא, מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו את האשה, א"כ כי היכי האי דאין מוכרין הוה דיעבד כמו כן הוה אין מקדשין דיעבד, לא קשיא אם נאמר דלא שוים בדינייהו, דהא גם שחוט לא דמי בדיניה דאינו אלא מדרבנן גזירה משום חי דהוה מדאורייתא, נמצא דבין לרש"י ובין להלישנא אחרינא ניחא הני משניות כדבארתי, משוה"כ אפשר ג"כ לומר דהרמב"ם מפרש כהלישנא אחרינא. וטעמא דפלוגתייהו נ"ל בהאי סברא, הלישנא אחרינא סובר דהא כתיב בקרא גבי מעשר בהמה לא ימכר ולא יגאל, היינו שהפקיעה התורה את בעלותם בזמן שהבהמה חיה דמשו"ה אינו יכול למכרו, לפי זה אין לחלק בין מכירה לקדושי אשה דכמו שאינו בעלים למכור כמו כן אינו בגדר בעלות לקדש בו את האשה, ואם קידשה אפילו בדיעבד אינה מקודשת דלאו ממונו הוא, אבל רש"י סובר דהא דאמרה התורה לא לא ימכר לאו שהפקיעה בעלותו, אלא ממונו הוא לכל דבר והוא בעלים רק גזיה"כ הוא דוקא לא ימכר כלומר רק מכירה ותו לא, הילכך אמנם לכתחלה אין מקדשין בו את האשה משום דדמי למכירה אבל בדיעבד מקודשת. אכן אפשר לומר דאיכא פלוגתא דתנאי בהאי דינא, דאיתא במס' ב"ק דף י"ג ע"א ומעלה מעל בד' לרבות קדשים קלים דברי ר' יוסי הגלילי בן עזאי אומר לרבות השלמים, אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד, ומפרש שם הגמרא דבין בן עזאי ובין אבא יוסי בן דוסתאי באים למעט מעשר בהמה דלאו ממונו הוא משום שנאמר לא ימכר ולא יגאל, ולר' יוסי הגלילי לא אמר הגמרא דבא למעט כי ר"י הגלילי שמרבה קדשים קלים להיות ממונו ס"ל כל מיני