שלמי ירוחם יג

אמנם בלא"ה אין שום קושיא, דהא אוקמינן את הברייתא דס"ל קדושה חלה על העוברין כר' יוחנן, והא מסיק שם הגמרא דטעמא דקדושה חלה על העוברין הוה משום דעובר לאו ירך אמו הוא הוא, ואם לאו ירך אמו לא שייך פשטה בכולה מאם על הוולד, דהוי מילי בגוף אחד אבל לא בשני גופים, דהכי איתא במס' תמורה כ"ה ע"א דר' יוחנן סובר קדושה חלה על העוברין, ואם הפריש חטאת מעוברת רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר וכו', מאי טעמא קא סבר ר' יוחנן עובר לאו ירך אמו הוא עי"ש, אלמא דשני גופים הן וליכא בה דין פשטה בכולה. והא דאשכחן בתמורה י"א ע"ב בעיא מיניה אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו, ופירש"י הקדיש בהמה מעוברת חוץ מעוברה דלדברי הכל אין העובר קדוש, הא קשה אמאי אם הקדיש חציה ואמר חציה השניה חולין לא מהני, משום דדין פשטה קדושה בכולה אף אם עומד וצווח שאין דעתו לכולה, א"כ ה"נ שמקדיש חוץ מוולדה אמאי מהני ולא אמרינן פשטה קדושה בכולה, אם לא שנאמר דגמרא זו אזלא ג"כ אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו דהוה כשני גופים, והא דכתב רש"י שם דלדברי הכל לא קדוש הוולד, כוונתו בין למ"ד בהווייתן הן קדושים בין למ"ד במעי אמן הן קדושים, ויש ג"כ לאוקמי בהקדיש את הבהמה ואח"כ נתעברה ואליבא דמ"ד בהוויתן הן קדושים דבהאי גוונא הא לא פשטה בכולה. סימן ג. עוד בענין הנ"ל רבינו גרשום מאוה"ג למס' עירוכין דף ה' ע"א שם בגמרא אהא דמסיק, לא קשיא הא בקדושת הגוף והא בקדושת דמים, דבקדושת דמים לא אמרינן פשטה קדושה בכולה, אבל בקדושת הגוף דאמר ראש בהמה זו אקריב לעולה דינא דפשטה קדושה בכולה, ופירש בזה וז"ל דבקדושת הגוף ודאי דאי אפשר לחלק הראש מן הגוף פשטה קדושה בכולה, דאי אפשר לשחוט הראש לשם עולה והגוף לשם חולין דאין שוחטין חולין בעזרה עכ"ל והנה המלאכת חושב הקשה מהא דאיתא במס' תמורה י"א ע"ב בעי אביי מר"י היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מי הוה חולין בעזרה או לא, א"ל מי קרינא ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת, ופירש"י דדרשינן בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום וכו', והא אי אפשר לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים היא, וא"כ ה"נ כיון דאי אפשר לשחוט בהמה זו אלא בעזרה מחמת הראש דהיא עולה ליכא בהאי גוונא בהגוף משום חולין בעזרה, ומאי האי דנתן רבינו גרשום טעמא משום חולין בעזרה וצ"ע ולי נראה שהמקשן במחכ"ג לא עיין שפיר שם בסוגיא דמס' תמורה, דהרי רבינו גרשום מפרש שם האיבעיא דאביי באופן אחר דלא כפירש"י, מי הוה על הוולד דין חולין בעזרה, ופשט ליה ר"י מי קרינא וזבחת כלומר דעובר לאו בר זביחה הוא עיי"ש, זאת אומרת דלא תלי כלום בזה שהאם מחויבין לשחוט בעזרה, אלא טעם אחר משום דעל הוולד ליכא דינא דחולין בעזרה ולא שייך לנ"ד, אמנם כן מצינו במס' חולין עד' מצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו, וחכמים אומרים שחיטת אמו פוטרתו, וכן פוסק הרמב"ם בפרק י"ב מה' שחיטה הלכה י' והב"י ביו"ד ה' שחיטה סימן ט"ז סעיף י' דמותר לשחוט את המעוברת ואין בו משום אותו ואת בנו, לפיכך אמר שפיר ר"י מי קרינא וזבחת הא עובר לאו בר זביחה הוא, וליכא ביה איסור שוחט חולין בעזרה, ומאי דלא ניחא לרבינו גרשום לפרש כפירש"י אפשר לומר טעמיה, דאין שייך לסלק איסורא דחולין בעזרה של הוולד משום שאמו הוה קדשים, דסוכ"ס כיון דהוולד חולין עלינו לאסור לשחוט את הבהמה דקדשים בפנים עזרה משום הוולד, דהדעת נוטה לאסור דבר המותר משום דבר האסור, ולא להתיר את דבר האסור משום דבר המותר, לכן פירש דלגמרי ליכא כאן שום איסור בהעובר משום חולין בעזרה דלאו בר זביחה הוא כלל וליכא ביה איסורא דשוחט חולין בעזרה אמנם על רש"י איכא לתמוה הא דתפס בפירושו טעמא דאי אפשר לשחוט את האם בעזרה משוה"כ ליכא האיסור לשחוט גם העובר בעזרה תיפוק ליה דעל הוולד הא ליכא לגמרי איסור דשחיטת חולין בעזרה משום דלאו בר זביחה הוא כדפירש רבינו גרשום, ברם יש ליישב פירש"י עפ"י מאי דאיתא במס' מנחות דף ק"ו ע"א אמר רב חסדא במותר להכניס חולין לעזרה קא מיפלגי, רבי סבר אסור ורבנן סברי מותר, רבא אמר דכו"ע סברי אסור להכניס חולין בעזרה וכו' ע"ש ומביא המל"מ בפ"ב מה' שחיטה דנחלקו בהאי דינא הראשונים ז"ל, והרמב"ם סובר דכל דבר שהוא חולין אסור להכניס לעזרה אף שהוא דבר שאין דוגמתו קרב לגבי מזבח, ומסיק שם דגם