שלמי ירוחם קכט

עליהן כי אם פסולי המוקדשין, ואמאי תדחה הקטרה של הני איברים הפסולים את השבת, הא דוקא קרבנות תמידים דחו שבת והני לאו תמידין הן. אלמא דס"ל להמל"מ דאף האימורים שנפסל וחל עלייהו שם הקרבן דמעיקרא, לאו דוקא קרבנות תמידין כי אם כל קרבנות כגון פסח וכיוצא בהן, וכש"כ הוא, ומה התם דמיחשבא האברים בשם תמידים לגבי דיחוי שבת, כשכ"כ דמיחשבא האימורין אימורי פסח לגבי מקטיר על החמץ, זאת אומרת דהמל"מ לשיטתו אזיל משוה"כ הזכיר ג"כ מקטיר על החמץ בנפסל הפסח. אמנם יש לפשוט מהרמב"ם גופיה דאיתא בפרק י' מה' קרבן פסח הלכה א' מפי השמועה למדו לא תשברו בו בטהור ולא בטמא, אחד השובר את העצם בליל חמשה עשר או ששבר בו עצם מבעוד יום או ששברו בו אחר כמה ימים ה"ז לוקה ע"כ, ומקורו מהגמרא פסחים דף פ"ג עיי"ש, והא העצם לאחר כמה ימים הרי המוח שבעצם הוה נותר, אמנם הפסח כשר דאין פסול הנותר מעכב את הקרבן, ואם איתא דאימורי הק"פ שנפסלו לא מיקרי שם פסח, א"כ מהיכא תיתי שם פסח על עצמות הנותרים להתחייב עליהם בשבירתם, אלמא מזה דאף אימורין ועצמות שנפסלו ג"כ שם פסח עליהם ולא נכללים בפסולי המוקדשין דעלמא. עוד יש להביא ראיה מהא דאיתא במס' זבחים דף פ"ז ע"ב מתקיף לה רבא בר רב חנן ואי אמרת אויר מזבח כמזבח דמי, עולת העוף דפסלה במחשבה היכי משכחת לה הא קלטה מזבח, ופירש"י היכי משכחת לה דפסל בה מחשבה חוץ לזמנו הא קלטיה אויר המזבח, דאי נמי אמרינן לינה מועלת בראש המזבח וקיים זה את מחשבתו ושהה עד למחר והקטירה בת הקטרה היא, דהא פסולין שעלו לא ירדו, וכיון דבת הקטרה היא למחר לכתחלה היא, אמאי פסלה בה מחשבה של הקטרת מחר עכ"ל, ואם נימא דבהני דעלו לא ירדו סלקו מהן שם קרבן פרטי דידהו ונכלל בפסולי המוקדשין דעלמא אמאי לא יהיה פיגול דהא דשרי למחר להקטיר כבר סלק שם עולת העוף מינה וההקטרה אינה אלא משום פסוהמ"ק דעלמא, אלמא מהכא דפריך הגמ' דלא תהא פיגול דס"ל דשם עולת העוף לא סלקה מינה אף שההקטרה הוה מדין אם עלו לא ירדו. והנה המנה"ח מצוה פ"ט כ' וז"ל אני מסופק אם העלה החלבים של פסח בראשו של מזבח, דקיימ"ל בפרק המזבח מקדש דף פ"ז במס' זבחים וברמב"ם פ"ג מה' פסוהמ"ק הלכה י"א דאם הם בראשו של מזבח אין לינה פוסלת ומקטירן לעולם אך אם ירדו לא יעלו, אבל אם לא ירדו מקריבן לעולם, איך הדין אם היו מונחים האימורין של פסח עד אחר פסח אם מותר להיות חמץ אצל המקטיר בשעת הקטרה כיון דלאחר חה"פ ליכא איסור חמץ, או דילמא אפילו לאחר חה"פ מ"מ כיון דהם מפסח שהזהירה תורה דלא יקטיר על החמץ אסור להיות אצלו חמץ בשעת הקטרה אף דמותר לאכול חמץ, ונראה דודאי עובר דלא תלוי באיסור אכילה ושהיא רק לאו בפני עצמו, והראיה דלר"ש בערב פסח אין לאו באכילה, ולדעת בעה"מ לר"ש מותר באכילה עד הלילה, ומ"מ אם שוחט הפסח אסור ועובר אם יש לו חמץ אע"ג דמותר לאכילה ומדר"ש נשמע לרבנן וכו' עכ"ל. ותמה אני אהא דכ' דקיימ"ל בפרק המזבח מקדש דאם הם בראשו של מזבח אין לינה פוסלת ומקטירן לעולם, אדרבה התם איפכא קיימ"ל דלינה פוסלת כיון דאם ירדו לא יעלו, דאם לינה לא היתה פוסלת הוה לן לדון דיעלו אף ירדו כדאיתא שם בגמרא לנו בראשו של מזבח מקטיר והולך לעולם, ופירש"י דאפילו אמרינן לינה מועלת בראשו של מזבח, כלומר דנפסל ע"י לינה מסקינן להו במערכה שהרי פסולין שעלו לא ירדו, ירדו רבה אמר יעלו רבא אמר לא יעלו, ופירש"י דלינה מועלת והוה להו פסולין וכיון דירדו לא יעלו, אלמא לרבא דס"ל אם ירדו לא יעלו אמרינן דלינה פוסלת, רק לרבה דס"ל אף אם ירדו יעלו לדידיה אין לינה פוסלת בראשו של מזבח, כלומר דראשו של מזבח אין מניח את האימורין לפסל, משא"כ לרבא דסובר אמנם הן נפסלין אף בראשו של מזבח, והא דאמר מקטירן לעולם הוה טעמא משום דמזבח מקדש אף את הפסולין, לפיכך כיון דנפסלין אם ירדו לא יעלו דאין מעלין פסולין להקטרה, ואנן הא פסקינן כרבא וגם הרמב"ם סובר הכי, אמנם המנה"ח כפי הנראה אינו רוצה לפרש גם לרבא דלינא פוסלת, דא"כ אמאי מקטירן לעולם אעפ"י שלא ירדו סוכ"ס הרי כבר נפסלו, אבל יש לתמוה בזה על המנה"ח מאי איכפת לן אם נפרש דנפסלו בלינה אפי"ה מקטירן לעולם משום דהמזבח מקדש את הפסולין כמו דאמרינן דכ"ש מקדש את הפסולין וכש"כ מזבח דחמירא דמקדשין אף שלא מדעת, ובלא"ה הרי ברש"י מפורש בהדיא דרבא סובר דנפסלו בלינה והא דמקדים המנה"ח לומר לחקירתו דהחלבים של פסח אין נפסלים בלינה משמע מיניה דרק עפ"י הנחה זו מסתפק אם איכא בהקטרה