שלמי ירוחם קכח

נתוסף ביה עוד לאו דאית ביה מלקות דלא ניתק לעשה, ודאי דלקי משום הלאו השני ואינו משלם, לפי"ד תירוצו אינו נכון. סימן נד. הלכות קרבן פסח פרק א' מה' קרבן פסח הלכה ו' השוחט את הפסח בזמנו והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה, שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי, שלא יזבח הפסח והחמץ קיים, אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר את האימורין וכו' ה"ז לוקה והפסח כשר, ע"כ. והנה המל"מ כ' וז"ל יש להסתפק אם זרק או הקטיר על חמץ אחר שנפסל הקרבן באחד מדברים הפוסלין אם לוקה על לאו זה, דאפשר דלא קפיד קרא אלא בקרבן כשר, שלא יעשה אחת מכל העבודות אם יש ברשותו חמץ, אבל אם נפסל הקרבן שוב ליכא חיובא משום לאו זה, ומצינו כיוצא בזה באזהרת לא תאפה חמץ דקיימ"ל המחמץ את הפסולה פטור וכמש"כ רבינו פי"ב מה' מעשה הקרבנות דין י"ח וכו', ומסיק שם לפשוט מהירושלמי דאזהרה זו דלא תשחט על חמץ אינו אלא בזבח כשר ולא בזבח פסול, וכמו כן הזורק על החמץ אינו מוזהר בזבח פסול עיי"ש. ולכאורה יש לתמוה למה לן קרא דהמחמיץ את הפסולה פטור וכן קרא שהביא שם הירושלמי דהזורק את דם הפסח פסול על החמץ פטור, תיפוק ליה כיון דנפסלו קודם סלקו מהן שם פרטי של הקרבן והוה רק פסולי המוקדשין בעלמא, ואבדו את השם מנחה או שם קרבן פסח דשוב ליכא עלייהו הני דינים דחלו במנחה או בפסח כשר, דהא לא נאמר בקרא שלא יזרוק על החמץ אלא קרבן פסח וזה הפסול לאו פסח הוא, כי אם נכלל בפסולי המוקדשין בעלמא דאיכא עלייהו רק לאו דבל תזרקו, כדאיתא במס' תמורה דף ו' ע"ב המקדיש בעל מום עובר משום חמשה שמות וכו' ומשום בל תזרקו, ולאו דוקא בפסול בעל מום כי אם בכל הפסולים כמו דאיתא בספרא ויקרא כ"ב עיי"ש, והיינו דבכל פסולי הקרבנות איכא אזהרה בעבודתם, ברם רק משום פסולי המוקדשין בכלל, אבל מהיכא תיתי לן לומר דשם הקרבן פרטי דידהו קיימא אף לאחר שנפסלו, אולם מדחזינן דמצריך לן הירושלמי קראי בפסח פסול ליכא האי דינא דזורק על החמץ, אלמא דס"ל דשם פרטי של הקרבן נשאר קיים אף לאחר שנפסל ולא סלק מעליו שם קרבן פסח. ואכתי יש לחקור אמנם עצם הקרבן שנפסל שמו עליו לגבי זריקת הדם דמיקרי זורק דמו של פסח הפסול, אבל לגבי הקטרת האימורין כגון אם נפסלו האימורין של פסח ומעלה אותן על המזבח על החמץ, דבהאי גוונא הא איכא רק האי דינא דאם עלו לא ירדו, אם בהא ג"כ חייב משום מקטיר את הפסח על החמץ, דילמא הני אימורין לא מיקרי אימורין של פסח אלא נכללו בפסולי המוקדשין בעלמא, דאין ראיה מהני ד' עבודות להקטרת אימורין כיון דהקטרה דידהו אין מעכבין דהא אם לא הוקטרו ג"כ כשר, תדע דהא אף בקרבן פסח כשר והאימורין כשרים איכא פלוגתא אם במקטיר אימורין איכא דינא דהקטרה על החמץ, אמנם פסקינן דאיכא אף במקטיר היינו משום דמקשינן מקטיר לזורק, אולם הני מילי בפסח כשר והאימורין כשרים בהכי שייך האימורין להק"פ ושם פסח עליהן, אבל היכא דהאימורין נפסלו סלק שייכותן להקרבן פסח ואבדו שם פסח כי אם נכללו בפסולי המוקדשין, ואף כי המל"מ הזכיר בחקירתו גם מקטיר אימורין על החמץ לדעתי לזאת לא צריכא לן האי קרא שהביא הירושלמי, אמנם הירושלמי לא הזכיר רק שוחט וזורק ותו לא, לפיכך יש להסתפק באימורין שנפסלו אם שם קרבן פסח קיים עליהן. אכן יש להוכיח מהמל"מ גופיה דהנה איתא בפרק א' מה' תמידין ומוספין הלכה ז', וז"ל ודע דהיכא דנפסלו איברי תמיד של שבת והן מאותן שאם עלו לא ירדו, יש להסתפק אם מקטיר אותם בשבת, דאפשר דוקא בחול דאמרינן אם עלו לא ירדו ומקטיר אותם, אבל בשבת ניהי דתמיד דוחה שבת היינו דוקא הכשרים אבל פסולים לא, או דילמא כיון דאברים אלו ניתנה שבת לדחות אצלם אפשר אף שנפסלו נמי ניתנה שבת לדחות אצלם, ולכאורה נ"ל כיון דלבר קפרא איברים פסולים של ערב שבת מקטיר אותם בשבת, ניהי דלא קיימ"ל כוותיה וכו', ומדבר קפרא באיברים של ע"ש נלמוד לדידן באברים של שבת וכו' עיי"ש, ואם נימא דאימורין של קרבן אם נפסלו כיון דהקרבן שלהם נשאר בכשרותו דהא לא מעכבי, בהאי גוונא אין שייך אימורין הפסולים לעצם הקרבן ונעקר מהן שם קרבן דמעיקרא, א"כ האברים של הקרבן תמיד שנפסלו לאו שם תמיד