שלמי ירוחם קכז

אפשר להכחיש דאיכא גזל ממונא דהקדש, ואם בא יוהכ"פ לכפר הרי לא תליא איסורא בממונא דהא ידעינן שפיר דאיכא בהכי איסורא דהקדש שעבר וחטא וגם גזל ממונא דהקדש, א"כ אמנם שעל החטא שנהנה יוהכ"פ מכפר אממונא דהקדש אין כח ביוהכ"פ לכפר, משא"כ בנדון דהש"ש דאם מאמינין להע"א שאינו הקדש ממילא אמרינן ששייך להדיוט, ואין שום דמיון מהתם להכא, תדע הא בכל שוגג דהקדש איכא קרבן מעילה ותשלום ממון, דבהכי אף כי הקרבן מעילה מכפר על האדם שגזל ההקדש ונהנה ממנו, מ"מ הממון מחויב לשלם כי מאי ענין איסור הקדש לגזל ממונא דהקדש הקרבן מכפר רק על החטא ולא על הממון, כמו כן יוהכ"פ לא עדיפא מקרבן דעלמא, וכמו דמלבד הקרבן משלם ממונא להקדש כמו כן יוהכ"פ מכפר אעבירה מיהא ממונא משלם דאין יוהכ"פ מכפר אממונא כמו קרבן דאינו מכפר. והמחנה חיים בעצמו מסיק וז"ל ואחר ימים ישבתי דברי הש"ש בודאי אם נהנה פרוטה דיש בו דין מעילה אז אין עליו דין ממון רק איסור שהוא קודש וכל הנהנה מעל בקדשי ד', אבל בחצי פרוטה דאין עליו דין מעילה אז נשאר עליו דין ממון, דמה לי איסור חצי פרוטה דגזל הדיוט או איסור חצי פרוטה ממון גבוה הוא אין עליו מעילה, ולכן שם במעילה כ"א דאיירי בפרוטה של הקדש שנתערבה בכיס מלא מעות הקשה תוס' שפיר שיתבטל דפרוטה אין עליו דין ממון רק דין איסור, אבל בכריתות דף י"ח דאיירי דנהנה רק חצי פרוטה ע"ז משני הגמרא יוהכ"פ אינו מכפר אממונא עכ"ל, אכן לפי"ד הרי הש"ש לא אמר מעולם דהקרבן מעילה משוי להממון לאיסורא, דודאי אף בפרוטה ג"כ הממון לא הוה איסור דמהיכא תיתי לומר הכי דמשום הקרבן מעילה נעשה הממון לעצם איסור, אלא כוונתו ודאי דאיסור קרבן מעילה לחוד וממון לחוד, רק השאלה אם נקבל הנאמנות על האיסור וממילא נפשט לנו שאלת הממון, כלומר כיון דנאמן הע"א על עצם ההקדש ממילא ידעינן למי שייך החפץ אם להקדש או להדיוט, פירוש אם אומר הע"א שהחפץ אינו הקדש הרי נאמן דהגדה זוהי על איסור וממילא דיינינן דשייך להדיוט, דעיקר שאלה היא זו אם דיינינן מעיקרא האיסור או הממון, אבל בהכי מודה הש"ש דהממון לא נשתנה לאיסור אלא באיזה אופן דיינינן, ע"ז אמר הש"ש דדיינינן הצד דאיסורא ולא הצד דממונא כדבארתי, אמנם אם יהיה לנו ספק בהאי גוונא על חתיכה אחת אם היא חלב או שומן, וזאת ידעינן שאם היא חלב שייך החתיכה לראובן ואם היא שומן היא שייך לשמעון, ובכן איכא לפנינו שאלה דאיסורא ושאלה דממונא, ויבא ע"א ויאמר שהיא שומן וממילא שייך לשמעון בהכי אפשר לדון אם דיינינן השאלה דאיסורא ונאמן הע"א או השאלה דממונא ואין נאמן בהכי אפשר לומר דיסבור הש"ש דאין נאמן הע"א כיון דגם השאלה דממונא ג"כ לפנינו, אולם הש"ש חידש לנו דוקא בהאי גוונא דשאלה דהקדש דבהשאלה דהקדש גופה איכא השאלה דאיסורא וממונא יחדיו דיני איסורא דהקדש וממונא דהקדש, בהא חידש לן דדיינינן דאיסורא וממילא נפתרה לנו השאלה דממונא זוהי הכוונה האמיתית של הש"ש, ודו"ק. ובנוגע להשאלה שהבאתי אם חלב או שומן יש ג"כ למימר דלגבי איסור מאמינין אבל לא לגבי ממון, כדאשכחן בכמה דוכתי בש"ס נאמן אתה לגבי האי ולא לגבי אחרינא, אבל אכ"מ להאריך בזה כי אבאר אי"ה בחידושי ירוחם כאשר יעזרני ד' להוציא לאור ודו"ק והנה הגאון ר' אברהם לופטביל חתנו של הגאון ר' מאיר שמחה זצ"ל בספרו ז"א מתרץ את הרמב"ם בהא דפוסק גבי האוכל הקדש במזיד לוקה ומשלם עפ"י הנחה זו, דמועל בזדון חייב ג"כ משום לא תגזול מלבד האזהרה האמורה שם ברמב"ם לא תוכל לאכול בשעריך, דמה לי ממון הדיוט ומה לי ממון גבוה, לפיכך כיון דגלי קרא גבי גזל דאין הלאו פוטרו מממון, א"כ אפילו אם יש בו לאו אחר ג"כ אינו פטור, וכמו שכתב גבי חובל חבירו ביוהכ"פ דהלאו דיוהכ"פ אינו פוטרו דבפירוש רבתה התורה חובל בחבירו בתשלומין, וה"נ כיון דפירוש רבתה התורה דגוזל מחבירו משלם, ה"נ בנתערב בו עוד איסור מעילה ג"כ משלם. ויש לתמוה האם רק עצם הלאו גרידא פטר מתשלומין, הרי העיקר הוא שהדין מלקות פוטר, א"כ איך מדמה מילתא למילתא, התם בחובל ביוהכ"פ הרי הלאו דחובל איכא ביה דין מלקות, אלא דחידשה לנו התורה דאעפ"י דקיימ"ל בכל מקום היכא דאיכא ממונא ומלקות לוקה ואינו משלם, אולם בחובל איפכא משלם ואינו לוקה, הלכך שייך שפיר למימר כיון דלאו דחבלה אעפ"י דאיכא ביה מלקות משלם ואינו לוקה, משוה"כ אף אם נתוסף ביה עוד לאו דאיכא ביה חיוב מלקות ג"כ אינו לוקה דזהו הדין בחבלה דרק משלם ואינו לוקה, אבל בנדון דגזל הא דמשלם ואינו לוקה מילתא בטעמא משום דלאו דלא תגזל הוה לאו הניתק לעשה, אולם אם