שלמי ירוחם קכה

דגזל לבינתא ועבדיה עפרא קני, מאי אמרת דילמא הדר ועבד לבינתא, הא לבינתא אחריתא היא ופנים חדשות באו לכאן, ה"נ כיון דהך כלי שנשבר אינו ראוי עוד לעבודה אף דיכול להתיכן ולעשות אותן חדשים הא כלי אחריתא הוא ופנים חדשות, אולם בהך כלי הא לא משכחת לה שיהיה עוד ראויה לעבודה, הילכך הוה דבר שנעשה מצותו ואין מועלין בו ע"כ. ואנא לא קא חזינא שום דמיון לסוגיא דמס' ב"ק דהתם איירי בקנין של גזילה דבעינן שינוי מעשה חשובה דמשתנה השם ע"י, כדכ' התוס' במס' ב"ק צ"ג ע"ב עיי"ש, הילכך מאן דגזל לבינתא ועביד עפרא הרי עשה קנין גמור שינוי מעשה עם שינוי השם דמעיקרא לבינתא והשתא עפרא, אלא איכא עוד דין בקנין דגזילה דאם השינוי חוזר לברייתו לא קני, אולם כיון דבינתיים היה שינוי גמור עם שינוי השם, אלא משום מאי אמרינן דלא קני אם חוזר לברייתו, סברינן דאיזה שינוי מיקרי חוזר לברייתו אם חוזר למציאותו ממש כמו שהיה קודם, הילכך אם גזל לבינתא ועבד עפרא כבר קנה דהא שינוי גמור הוא עם שינוי השם מאי אומרת הדר עביד לבינתא פנים חדשות באו לכאן דאי אפשר לצמצם שתהיה הלבינתא ממש במציאות כמו דהוה קודם כמו שכ' רש"י שם גבי זוזי, ואם לאו למציאותו ממש לא מיקרי חוזר לברייתא, אף יש שינוי השם נתבטל דמעיקרא לבינתא והשתא לבינתא, ונשאר רק שינוי מעשה בלא שינוי השם, אשר שינוי מעשה בלא שינוי השם לא קני, הני מילי לכתחילה אם הגזלן עושה קנין כזה לא קנה, אבל בנ"ד שעשה קנין גמור שינוי מעשה עם שינוי השם כיון דבינתיים הוה קנין גמור, אלא מאי דאפשר לבטל משום חוזר לברייתו לאו כלום הוא, דלגבי חוזר לברייתו בעינן במציאות ממש, זהו הכלל דפנים חדשות באו לכאן אשכחן התם רק לגבי חוזר לברייתו, וכבר בארתי באריכות בס' דברי ירוחם סימן כ"ו עיי"ש אבל כלי שרת דהקדש גדר אחרינא הוא, דכ"ש נתקדש קדושת הגוף דכל החומר של הכלי הקדש הוא, ומה לי אם נשבר הרי כל חתיכה וחתיכה קודש היא, אלא איכא דין אשר אם נגמר כלומר דכבר לא יוצלח למלאכת הקודש דע"י זאת גופה ג"כ מיקרי נעשה מצותו אין מועלין בו, אבל הני מילי אם אי אפשר כלום לתקן ולהתיך מחדש את השברים ולעשות מהן שוב כלי, אבל היכא אם נטלו את השברים והתיכו ועשו מהן שוב כלי מאותו חומר ואפשר לעבוד בו ודאי דמיקרי לא נגמר מצותו, דמאי איכפת לן פנים חדשות שאינו במציאות ממש כמו שהיה סוכ"ס נעשה הכלי מהחומר של קדושת הגוף, דשאני חוזר לברייתו דקנין גזילה דהתם בעינן חוזר לברייתו למציאותו ממש, ועולה לדידי שפיר מאי דכ' המל"מ בכוונת הרמב"ם ואין קדושה מסתלקת מהן לעולם, כלומר אף אם התיכו את השברים מחדש לא בטלה הקדושה ברם לפי המרכבת יוסף דס"ל דאם התיכו את השברים ועשו מהן כלי מיקרי פנים חדשות ואין מועלין בו, קשה מאד לשון הרמב"ם דאמר בהדיא ואם נשברו מתיך אותן ועושה אותן כלי אחר ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם, הרי בהדיא משמע דמהכלים החדשים אין מסתלקת הקדושה מהשברים דמעיקרא דלא מיקרי לגבי דין זה פנים חדשות, אמנם המרכבת יוסף מסיק שם לפרש כוונת הרמב"ם לגבי פדיה דכל כלי שרת אין מסתלקת הקדושה מהן ע"י פדיה, אבל קשה מה ענין לכאן לחדש האי דינא בכלי שרת שלא הותכו לגבי שברי כלי שהותכו, ועוד הא האי דינא דכלי שרת לא מהני בהו פדיה לאו כאן דוכתא, וכבר כתב הרמב"ם בפרק ו' מה' איסורי המזבח ה' ד' כלי שרת שנפסלו או שנטמאו אין נפדין לעולה, וכש"כ כ"ש שלא נטמאו דלא מהני בהו פדיון סימן נג. פרק ז' מהלכות מעילה הלכה ו'. וכן פרוטה של הקדש שנתערבה בכל הכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש מחלל אותה ואח"כ ישתמש בכיס, ואם הוציא ולא חלל לא מעל עד שיוציא את כל הכיס. ופירש בזה המל"מ מה שכ' מרן הכסף משנה וכן התוס' בסוף מס' מעילה דמטבע חשיב ולא בטל מן התורה הן אמת שדין זה דבר חדש שלא מצינו בשום מקום דבר שלא יהיה לו ביטול מן התורה, וכמש"כ הרשב"א בת"ה דכל הדברים שאין להם ביטול הוא דוקא מדרבנן אבל מן התורה הכל בטל ברוב וכו' עיי"ש, והש"ש שמעתא ו' פרק ד' אדרבה תמה אקושית התוס' שהקשו דליבטל ברובא, מאי קושיא הא קיימ"ל ממונא לא בטיל וכדאיתא בביצה פ' משולין הרי שנתערבה לו קב חיטין בעשרה קבין של חברו יאכל הלה וחדי. לפיכך יצא לחדש דממונא דהקדש לא דנין משום תורת ממון שבו אלא משום תורת