שלמי ירוחם קכד

אילו לא בלו אבל במציאות אי אפשר לעבוד בהן, ומה לי אם אי אפשר להשתמש לאותה מצוה מצד הדין או מצד המציאות סוכ"ס הרי נגמרה המצוה ואין הבגד ראוי לשימוש, ועדיפא איכא למימר דבגדי כהן הדיוט שבלו מלבד שאי אפשר לעבוד בהן במציאות גם אסור מצד הדין דבעינן בגדים שלמים, לפיכך אם בגדי לבן של כה"ג מיקרי נעשה מצותן כדאמר הגמרא שם פסחים כו' דבגדי כוה"ג שייך להני שני כתובים דנגמר מצותן, כמו כן בגדי כהן הדיוט שבלו מיקרי נגמר מצותן דאין במציאות ובדין לעבוד בהן, א"כ הניחא בגדי כוה"ג שאעפ"י דנגמר מצותן איכא בהן דין מעילה משום גזיה"כ דוהניחם, אבל בגדי כהן הדיוט שבלו אמאי מועלין בהן הא כבר נגמר מצותן לאותה מצוה שהוקדשו ונתחנכו. והנה המל"מ מסיק שם וז"ל הן אמת דבירו' פרק החליל הלכה ג' מצאתי, תני מבלאי מכנסי כוה"ג היו מדליקין את הנרות שבפנים, ומבלאי נכסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנרות שבחוץ, וכפי דברי הירושלמי הללו ניחא, דלעולם בגדי כהן הדיוט ובגדי כוה"ג שוין הן בדינם וטעונים גניזה אלא דלצורך מצוה התירו, דבגדי כוה"ג שקדושתם יתירה יחדו אותם למנורה, ובגדי כהן הדיוט יחדו לשמחת בית השואבה אך לרבינו דס"ל דמבגדי כוה"ג לא היו עושין פתילות קשה מה שהקשיתי והדבר צריך תלמוד. ותמה אני בשלמא להרמב"ם דס"ל דרק מבגדי כהן הדיוט היו עושין פתילות להדליק במקדש אבל מבגדי כוה"ג לא היו עושין ניחא שפיר, דבגדי כהן הדיוט היינו טעמא אעפ"י דאחרי שבלו ג"כ קדושתן עליהן ומועלין בהן אפי"ה היו עושין מהן פתילות להדלקה במקדש, משום דלב ב"ד מתנה עליהן להתיר ליהנות מהן בהאי גוונא, אבל בגדי כוה"ג מלבד שקדושתן עליהן הרי איכא דין בפני עצמו כלומר גזיה"כ והניחם שם דטעונים גניזה, לזה לא מהני מידי לב ב"ד מתנה דאין יכולים להתנות נגד הדין הכתוב בתורה דבעי גניזה ואיך ישתמשו מהן להדלקה, אבל להירושלמי עפ"י מאי דמפרש המל"מ דס"ל דבגדי כוה"ג ובגדי כהן הדיוט תרווייהו שוים בדינן וטעונים גניזה, א"כ איך התירו בהן להדליק אחר שבלו לצורך מצוה במקדש הא גזיה"כ הוא דבעי גניזה דדין זה אין שייך לקדושה ולא מהני להכי לב ב"ד להתנות עליהן. אולם בלא המל"מ סוכ"ס תמיהה עצומה על הירושלמי מהיכא תיתי לו לומר דבגדי כוה"ג היו מדליקין הנרות שבפנים הרי טעון גניזה דכתיב והניחם שם, אכן פקחתי עיני וראיתי חידוש גדול בירושלמי דמשמע בהדיא דלא יליף בגדי כוה"ג מקרא דוהניחם אלא מקרא אחרינא ואפשר לומר דפליג בהכי על ש"ס בבלי, דאשכחן בירושלמי יומא פרק ז' תני ר' חייא ולבשם ובלו שם עיי"ש, נמצא דהירושלמי לא יליף מן והניחם אלא מהקרא ולבשם דכתיב גבי בגדי כוה"ג ולבשם ובלו שם, וחילוק גדול איכא בין הני תרי ילפותות, דאי מן והניחם כדאיתא בתלמוד בבלי זוהי גניזה ממש שיגנזו את הבגדי כוה"ג אחר יוהכ"פ, ואם אף במקום הגניזה בלו אכתי אסור להשתמש בהן, דהא לא נתנה התורה זמן לגניזתן עד שבלו כי אף לאחר שבלו לא סלק מהן דין גניזה, כי זהו דין באנפי נפשיה דהני בגדי כוה"ג טעונים גניזה, אבל הירושלמי דיליף מן ולבשם הרי הפירוש הפשוט דגניזתם רק עד שבלו יצאו ידי דין גניזה רק שקדושה גרידא איכא עלייהו כמו בבגדי כהן הדיוט, הילכך שפיר סובר הירושלמי דבין בגדי כוה"ג ובין בגדי כהן הדיוט, רשאין לעשות מהן פתילין להדלקת מצוה במקדש, אלא כך תקנו דבגדי כוה"ג להדלקת מצוה בפנים ובגדי כהן הדיוט להדלקת מצוה דשמחת בית השואבה שוב מסיק שם המל"מ לחקור בכלי שרת שניקבו או נשברו שאינם ראוים לעבודה וכמש"כ בפ"ג מה' פסוהמ"ק דין ו' אם יהיה בהן דין מעילה, דהא קיימ"ל כל דבר שנעשה מצותו אין מועלין בו, אם ללמוד מבגדי כהונה או לא, ודעתי נוטה דכלי שרת שיכול להתיך אותם ולעשות כלי מחדש וכמו שפסק הרמב"ם בפ"א מה' כלי המקדש דין י"ג אפשר דראוי למצותן הן ויהיה בהן דין מעילה כי לא נגמרה מצותה, ואפשר שלזה כיוון רבינו במה שכתב שם ואין קדושה מסתלקת מהן לעולם, כלומר דלא תימא דהוה כדברים שנעשה בהן מצותן, דקיימ"ל דאזדא קדושתן מהן ואין בהן מעילה, אלא הני כיון שיש להם תיקון קדושתם אינה מסתלקת מהן ויש בהן דין מעילה. ופירש ע"ז המרכבת יוסף סימן ל"א דלא כהמל"מ וסובר דכלי שרת שנשברו כיון דאין ראוים לעבודה הדין הוא דאין בהן מעילה, כדקיימ"ל דכל דבר נעשה מצותו אין מועלין בו, דאף דיכול להתיך אותם ולעשותן חדשים מ"מ כיון דהכלי כמו שהוא עומד השתא אינו ראוי לעבודה, לא מיקרי ראוי לעבודה מצד זה שיתיך אותן ויתהווה כלי חדש דאז הרי פנים חדשות באו לכאן, אבל בהך כלי הא לא משכחת לה שיהיה ראוי לעבודה, וכמו דאמרינן ב"ק צ"ו האי מאן