שלמי ירוחם קכג

אין מועלין בו, וכדאיתא במס' פסחים כ"ו ובכמה דוכתי, וכי תימא שאני בגדי כהונה דכיון דרחמנא אמר בבגדי כהן גדול והניחם שם, ואמרינן בפ"ק דיומא דף י"ב דטעונים גניזה, וכיון דאשמועינן קרא בבגדי כה"ג דאף שנעשה בהם מצותם שיש בהם מעילה, מיניה ילפינן נמי לבגדי כהן הדיוט שאף שנעשה בהם מצותם שיש בהם מעילה, הא ליתא דא"כ יהיו טעונים גניזה דומיא דבגדי כה"ג ואילו בפרק החליל דף נ"א תנן מבלאי מנכסי כהנים מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין וכו' עכ"ל והתפארת ישראל בפרק ה' דמס' מעילה משנה א', כ' וז"ל בגדי כהונה שבלו מועלין בהן, ונ"ל דלא דמי לקדשים שמתו דלא חזי למידי ולא מיקרי תו קדשי ד', אבל בגדי כהונה שבלו עדיין חזי בפנים לפקוע פתילות למנורה ולשמחת בית השואבה וכצורך קרבן דמי, ובזה יתורץ ג"כ קושית המל"מ פרק ה' ממעילה שהקשה הרי קיימ"ל אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו, וה"נ בגדי כהונה שהקדישן להשתמש בהן עד שיבלו, וכיון שבלו הרי נעשה מצותן ואמאי ימעול בהן, ולפענ"ד נראה כיון דאדעתא דהכי הקדישום מעיקרא שכשיבלו יעשה מהן פתילות הנ"ל, להכי אף אחר שבלו אכתי בקדושתייהו קיימי, ותמהתי מאד על המל"מ אשר לבו לב האריה דבי עלאי ועינו כעין הבדולח, והוא הביא כל המקומות הנ"ל בש"ס שהבאנו, ונשמטה מלפניו הסברא זו לחלק בכך וכו' עכ"ל, ולי נראה אדרבה הת"י לא ירד לעומקה של הלכה כדאבאר. הנה איך אפשר לומר דמשוה"כ איכא חיוב מעילה בבגדי כהונה לאחר שבלו, משום דאדעתא דהכי הקדישום מעיקרא כשיבלו יעשו מהן פתילות, הרי משום לעשות פתילות למה להו להקדישם אדרבה אם לא הקדישום ודאי דכשר לעשות מהן פתילות, כלומר אם נאמר דלאחר שבלו הופקעה מהן הקדושה כש"כ דשרי לעשות מהן פתילות דהא להכי לא בעי שום קדושה, ולכל עיקרא דקושית התוס' במס' שבת דף כ"א שהקשו איך שרי להדליק מבגדי כהונה שבלו היינו משום דכבר קיימ"ל דמועלין בהן, אבל אם היה דין דהופקעה מהן הקדושה אחר שבלו ואין מועלין בהן, הוה ניחא שפיר מה שעושין מהן פתילות, דלהדלקת פתילות לא בעינן שום קדושה א"כ מהיכא תיתי להתפארת ישראל לומר דהקדישום מעיקרא כדי שיהא שרי להדליק את הפתילות לשמחת בית השואבה לאחר שבלו. תדע דהרי התוס' מסיק שם וז"ל ודוחק לומר לב ב"ד מתנה עליהן דמה צורך יש להן להתנות בשביל זה, ונראה לר"י דהואיל ולכבוד הקרבן היו עושין כדכתיב ושאבתם מים בששון צורך קרבן חשיב ליה עכ"ל, פירושו של התוס' בולט לפנינו אחרי הקושיא שהקשו איך שרינן להדליק הא מועלין בהן, ע"ז רצו לומר דאמנם איכא בהו מעילה אף לאחר שבלו ולא הופקע מהן קדושתן, רק אפשר לומר דלב ב"ד מתנה עליהן דליהוי שרי לעשות מהן פתילות אעפ"י דבקדושתייהו קיימא, הרי בהדיא מוכח דבעינן לב ב"ד מתנה שלא תעכב הקדושה דמעיקרא להדליק מהן, אבל לא כמו שאמר הת"י דבעינן לב ב"ד מתנה שתתמשך הקדושה אף לאחר שבלו כדי שיהא שרי להדליק, דאדרבה בעינן שלא תהא חלה הקדושה כדי שיהא שרי להדליק, וע"ז באו התוס' לומר מה להן להתנות להפקיע הקדושה, ותירץ ר"י כיון דלצורך קרבן הן התנו ב"ד שלא תהא חלה הקדושת הגוף לגבי עשיה מהן פתילות ועיין בזה במל"מ פרק ח' מה' כלי המקדש דין ו' שמפרש הכי את דברי התוס', ואין שום ספיקא בדבר דאף מהבגדים הפשוטים דליכא בהן שום קדושה שרי לעשות מהן פתילות. עוד מסיק שם התפא"י וז"ל מיהו גם בל"ז יש לתרץ קושית המל"מ הנ"ל, דהא אמרינן אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו, היינו במיוחד למצוה מיוחדת כדם לזרקו על המזבח, ובגדי לבן של כוה"ג ליכנס בהן לפני ולפנים ולגנזם אח"כ, לפיכך מדנעשה מצותה לא היו מועלין בו לולא שהוא גזיה"כ בפסחים כ"ו ע"א, משא"כ שאר בגדי כהונה שבלו אף דלא ילפינן מבגדי לבן של כוה"ג מדהו"ל שני כתובים הבאים כאחד, עכ"פ כיון שאין זמן קבוע לתשמישן, והרי לולא שבלו היה משתמש בהן בפנים והולך, לפיכך לא מיחשבא גמר מצותו עדיין עכ"ל, והנה השעה"מ באותו דין ג"כ מביא בשם החידושין דמתרץ הכי, דז"ל דהא לאו דבר שנעשה מצותו הוא דאי לאו דבלו חזו למצותן עיי"ש גם תירוץ זה לא נראה לי, דהא טעמא דכל שנעשה מצותו אין מועלין בו, היינו כיון דנעשה רק לשם מצוה זו וכיון שנגמרת המצוה פקעה קדושתה, הילכך בגדי לבן של כוה"ג ביוהכ"פ דנעשה ליום כפורים זה אחר שעבר אותו יום פקעה הקדושה, דאי לאו גזיה"כ דוהניחם לא היה בהן דין מעילה, דאמנם במציאות הרי אפשר להשתמש בהן כי עדיין חדשים הן אולם כיון דבדין אין להשתמש בהן נחשבים לנגמר מצותן לפי"ז כמו כן בגדי כהן הדיוט שנעשו לשם שמוש של עבודה ואם בלו, הרי אי אפשר תו להשתמש בהן ונגמר מצותן, אמנם מצד הדין היה מותר