שלמי ירוחם קכב

אפשר דס"ל דהוה כמסירה ממש ואפי"ה מהני שאלה, לפיכך אחר מסירה במציאות ממש ג"כ מהני, דס"ל אין שום חילוק בין קודם מסירה לאחר מסירה דתמיד מהני שאלה. אכן י"ל שהרשב"א והרמב"ן לשיטתייהו אזלי, דאיתא במס' ב"ב קע"ד ע"ב אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן, חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש, משמע דוקא שכ"מ דאין אדם חוטא ולא לו דלמיתה קאי, אבל בריא חיישינן שמא מתחרט ועושה קנוניא על ההקדש, והקשו שם הראשונים אף בבריא אמאי חיישינן הא אית ליה מגו דאי בעי מיתשל אכל נכסיו שהקדיש דהא קיימ"ל יש שאלה בהקדש כב"ה במס' ב"ב ק"כ, והביא הש"ך רנ"ה את הרשב"א שתירץ דרב הונא מיירי בשמסרן ליד הקדש דלא מהני שאלה, היינו דלשיטתו אזיל דאמירה לגבוה לא הוה כמסירה ממש, הילכך אמנם קודם מסירה מהני שאלה אבל אחר מסירה לא מהני דחילוק גדול בין אמירה למסירה, אבל הרמב"ן תירץ באופן אחר דאיירי שהקדיש על דעת רבים דמשוה"כ לא מהני שאלה, מדלא ניחא ליה תירוצו של הרשב"א היינו דלשיטתו אזיל דאמירה לגבוה הוה כמסירה ממש ואם באמירה אפי"ה מהני שאלה, כמו כן מהני לאחר שמסר לידי הקדש במציאות ממש דאין שום חילוק בין קודם מסירה דהוה אמירה גרידא לאחר מסירה במציאות דהיינו הך, וניחא שפיר הגמרא דשבועות דאחר דאיתא בשאלה לא קתני דהא אף לאחר שהובא לעזרה ג"כ מהני שאלה ולא דמי לתרומה דאיתא במס' נדרים נ"ט ע"א דאתא ליד כהן לא מהני שאלה, שאני תרומה דמעיקרא לא היה לכהן שום קנין הילכך כיון דאתא לידו לא מהני שאלה, משא"כ בהקדש דעצם הקנין כבר היה ע"י אמירתו דהוה כמסירה ממש ואם אפי"ה מהני שאלה, כמו כן גם לאחר מסירה מהני והנה המהרי"ט אלגאזי בכורות ל"א מביא את התוס' דמס' כריתות י"ג ע"ב שכ' ומוקדשין אע"ג דהוה בשאלה, מ"מ השתא שנשחטו ונזרקו כהלכתן דכבר עלו לבעלים לשם חובה ליתא בשאלה עכ"ל, משמע דטרם שנזרק כהלכתו אעפ"י שהבהמה כבר בעזרה דנמסרה לידי הקדש אפי"ה מהני שאלה, והקשה מהתו' ד"ה הואיל במס' פסחים דף מ"ו ע"ב דהקשו מאי שנא גבי הקדש אמרינן אבל אתה רואה של גבוה, והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי תיתשיל עליה, ותירץ ר"י וז"ל היכא דאתא הקדש ליד הגזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מיתשל עלה, והואיל אי בעי פריק נמי לא אמרינן דא"כ היה קונה אותו, דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני ליה עכ"ל, דכוונתם לומר דלא שייך לומר הואיל דהיכא דאתא ליד גזבר אין בו שאלה והוא שלא כדברי התוס' דמס' כריתות דמשמע שם דמהני שאלה אף לאחר שנמסר ליד גזבר ע"כ קושיתו. ולי נראה דמעולם לא נתכוין התוס' לומר דלא מהני שאלה אחר דאתי לידי גזבר, אלא באו לומר דהא דאמר ר' אליעזר דמשום הואיל אי בעי מיתשל עליה מיקרי ממוניה, אינו אלא אם אכתי לא בא לידי גזבר דלא יצא לרשות אחרת, אבל היכא דנמסר ליד גזבר אז אעפ"י דאכתי יכול למיתשל עליה לא מיקרי ממוניה, משום דאחרי שבא ליד גזבר והוא מיתשל עליה הוה כמו שקונה עכשיו, העיקר כוונה לאו דלא מהני שאלה דודאי מהני אבל הואיל אי בעי מיתשיל לא אמרינן בהאי גוונא לומר דהוה ממוניה, תדע אם נפרש כהרי"ט אלגאזי את כוונת התוס' הו"ל פשוט לומר דאחר שבא לידי גזבר לא מהני שאלה, מדלא מתרצי הכי אלא מסקי בלישנא דהיכא דהתא ליד גזבר לא אמרינן הואיל אי בעי מיתשיל עליה, בולט לפנינו הכוונה אמנם דיכול למיתשל עליה אבל לא אמרינן בהכי הואיל למיקרי ממוניה, משום דאף אם ישאל הוה כקונה מחדש דבינתים יצא מרשותו, וזהו דמסקי בלישנא דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני, כלומר דע"י שאלה אחר שנמסר ליד גזבר הוה כקונה מחדש כיון דבינתים יצא מרשותו ועכשיו ע"י שאלה חוזר ומביא לרשותו, והנה הגאון ר' יעקב קלמס שליט"א כתב לי דהפשט שלי בדברי התוס' טעותא וכשגגה יצא ממני, אולם אני עומד על דעתי שזהו הפשט הנכון בדברי התוס' הנ"ל וקושית הרי"ט אלגאזי מתורץ שפיר. סימן נב. פרק ה' מהלכות מעילה הלכה י"ד. כתנות כהונה שבלו מועלין בהן כשאר קדשים, והחדשים הואיל וניתנו ליהנות בהן אין מועלין בהן. המל"מ כ' וז"ל אני תמה בדין זה טובא, דהא קיימ"ל כל דבר שנעשה בו מצותו שוב