שלמי ירוחם קיג

שריפה, דלעיל דף ע"ח בנתערב דם פסולין קתני ישפך לאמה, ואין לומר דהתם מדאורייתא לא נפסל אלא משום גזירה כדאמר התם דף ע"ט, זה אינו דהא משמע דבכל ענין ישפך לאמה אף בדם הפסול רבה עליו, שאילו היה מים לא היה מראית דם דפסול מדאורייתא, ולעיל דף ל"ד נמי אמר בנתן ד' מתנות מכוס אחד דאינך כוסות ישפך לאמה ע"כ קושיתו, לכן נראה לי לתרץ עפ"י מאי דאיתא שם בתמורה במתניתין את שדרכן לשרוף ישרוף ואת שדרכן להקבר יקבר, ופירש"י אוכלין ישרפו ומשקין יקברו, א"כ שפיר הא דאמר הגמרא גבי דם שנתערב בפסולין יטילנה לאמה דזוהי קבורתה דדבר לח הוא, והא דאמר הגמרא בדף צ"ב דשורפן הא איירי שם עם עוד דברים דשייכי בהו שריפה דמשום דידהו אמר עושה מערכה ושורפן, ועדיפא אמר החזון איש שליט"א דהתם אפשר דאיידי בדם קרוש דהוה כמו אוכל, דהא איירי בנטמא ואם הדם היה לח הא אינו מקבל טומאה אליבא דהרמב"ם דס"ל הכי, אבל בקרוש אמר מו"ר הגאון רבינו חיים סלאווייציג זצ"ל דחשבינן לדם קרוש כאוכל ממש ודו"ק. אולם אכתי יש להקשות הא כל האי דינא דקבורה אינו אלא גבי איסורי הנאה כדבארתי לעיל כדי שלא יבא מישהו ליהנות מהן, א"כ מאי מועיל בזה שמטיל את הדם באמה הא יוצא לנחל קרדון ונמכר לגננין לזבל, כדאיתא במס' פסחים כ"ב ע"א דמוכיח שם הגמרא דדם מותר בהנאה מהא דאמרינן אלו ואלו שירי דם חטאות הפנימיות הנשפכין על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושירי דם חטאות החיצוניות הנשפכין על יסוד דרומי מתערבין באמה ונמכרין לזבל אלמא דדם מותר בהנאה, א"כ הניחא דם כשר אבל בנ"ד דם שנפסל אמאי שופכין לאמה הא יהנו מהן, דהא לפי"ד דהא דמטיל לאמה זוהי קבורתן איך אפשר לומר דזוהי קבורה אחרי דודאי יהנו מהן, אך אפשר לומר דדם שנפסל באחת מותר בהנאה והא דמטילה לאמה הוה הדין כמו בדם קרבנות הכשרים מטיל לאמה, אבל שוב זוהי שאלה גדולה אמאי יהא מותר בהנאה דם שנפסל, וכי הפסול מפקיע מדין קדשים סוכ"ס פסולי המוקדשין הוא ואסירא בהנאה, ועוד אם נאמר הכי אמאי גבי דם קרוש בעי שריפה אמנם מיקרי אוכל לגבי קבלת טומאה מיהא לא אסירא בהנאה אחרי דהפסול הפקיע בשעה שהיה הדם לח רק אפשר לומר שהיה קרוש מתחילתו ודוחק הוא. לכן נ"ל דאמנם דם קדשים שנפסלו ודאי דאסור בהנאה כשאר פסולי המוקדשין, ואפי"ה יטילנה לאמה ולא איכפת לן בהאי גוונא אם יהנו אח"כ ע"י תערובת דם קרבנות הכשרים, דאינהו הדם הכשר מקרבנות הכשרות תמיד הוה רובא לגבי הדם הנפסל דמדאורייתא בטל ברובא, ואם אסירא מדרבנן הרי בלא"ה אף דם קרבנות הכשרים אסירא מדרבנן, וכדאמר הגמרא שם פסחים כ"ב אלו ואלו מתערבין באמה ונמכרין לגננין ומועלין בו עיי"ש ומעילה זו מדרבנן, וכדאיתא ברמב"ם פרק י"ב מה' מעילה הלכה י"א כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו בין לפני כפרה בין לאחר כפרה עד שיצא לנחל קדרון, יצא לנחל קדרון מועלין בו מפני שנמכרין לגננין, ופירש הראב"ד דמעילה זו אינו אלא מדרבנן, א"כ מאי איכפת לן אם אף יטיל לאמה את דם קרבנות הנפסלין דזוהי קבורתן דבטלי ברוב הכשרים, והאיסורא דרבנן בלא"ה איכא על כל דמי הקדשים ואפי"ה נשפכים לאמה. תדע דהא מצינו שם במשנה דתמורה, חטאת העוף הבאה על הספק תשרף ר' יהודה אומר יטילנה לאמה, דרש"י פירהש שם הואיל ואינה נקטרת לא איכפת לן אי זריק דם על הספק, ואינה נאכלת דשמא לא ולד היה וחולין היא זו ונבלה היא ואין חולין נאכלין במליקה ותשרף דהוה לה כשאר קדשים פסולים עיי"ש, נמצא דרש"י סובר דמותר בהנאה כיון דכל החשש הוא של נבלה, אבל שם במס' פסחים כ"ב בתוד"ה חולין שנשחטו בעזרה, מביא תורת כהנים בפרשה צו דרש ר' יהודה לא יאכל כי קודש הוא, יכול חטאות העוף הבאה על הספק ואשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו ת"ל הוא, מדאיצטריך למעוטי שאינה בשריפה מכלל דס"ל לר' יהודה דהני אסורי בהנאה מדאורייתא עיי"ש, ואפי"ה אית ליה לר' יהודה דיטילנה לאמה ולא איכפת ליה מאי דיהנו אח"כ כשיוצא לנחל קדרון, אלמא כדבארתי כיון דרוב דם קדשים כשרים הן בטל ברובא דם הפסול ויטילנה לאמה זוהי קבורתה ודו"ק, ובלא"ה קושיתו קלושה היא דהא דמסיק דמשמע דבכל ענין ישפך לאמה אף בדם הפסול רבה עליו, ולעיל דף ל"ד נמי משמע הכי, לאמתו של דבר איני רואה התם שום משמעות, אדרבה יותר משמעות הוא דאינו אלא משום גזירה דהאיסור אינו אלא מדרבנן, ולא כמו שאומר העולת שלמה דפסולי מדאורייתא דודאי לא איירי בדם פסול רבה עליו עי"ש.