שלמי ירוחם קט

דבעינן ע"י אדם זה אינו, דאפשר כיון דבעי מלח ואם לא נמלח מאיליו אז משום דין דבעי מלח שרי אפילו בשבת כיון דבלא מלח פסול הקרבן וכל זה צריך בירור. והנה אהא דפסק הרמב"ם שהמלח מעכב במנחה כלומר בקמיצה, הקשה שם הכסף משנה אמאי פסק דלא כסתם משנה דאיתא במנחות לא יצק ולא מלח כשר, ותירץ בזה הלחם משנה דהרמב"ם מפרש למתניתין לא מלח כהן אלא זר דמשוה"כ כשר, והא דפריך שם הגמרא וכי תעלה על דעתיך שזר קרב על גבי המזבח, אינו קושיא כ"כ דמ"מ אפשר היכא שאירע שמלחו זר עיי"ש, ופירש בזה הגהת עמק המלך וז"ל אע"ג דאסור זר להקריב ע"ג המזבח ואפילו לאו איכא כמש"כ בפרשה במדבר ואל המזבח לא יקרבו לכל דבר המזבח, מ"מ המליחה בעצמה כשרה, וכמו שכתב המהרי"ט סימן ס"ט דאע"ג דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד או עביד לא מהני, היינו דוקא במקום שיתוקן האיסור, אבל הכא האיסורא עביד לעולם, דכבר קרב לגבי מזבח ולכן היא כשרה עכ"ל. אך לפי מאי דבארתי דאפשר דאם נמלח מאיליו ג"כ כשר, אפשר לתרץ עפ"י התוס' במס' תמורה דף ד' ע"ב ד"ה רבא אמר, וז"ל וקשה צורם אוזן לבכור ליתסר, ופשיטא לן דלא אסירא אלא מטעם קנס, וי"ל דלא גרע מאילו נפל בו מום מעצמו דשרי עכ"ל, אלמא מדברי התוספות דהיכא אף אמרינן אי עביד לא מהני, אינו אלא דלא מהני לומר שהוא עביד, אבל בגוונא דלא איכפת לן מאן הוא דקא עביד, כלומר דגם אם נעשה מאיליו שפיר דמי, בהא לא שייך אי עביד לא מהני, דכמו כן בנ"ד במליחה אם נאמר דלא מהני מאי דעביד זר, דהוה כנמלח ממילא והא בהאי גוונא כשר כדבארתי. וקצת ראיה דנמלח מאיליו כשר כיון דמלח הזר כשר, יש להביא מהא דאיתא במס' סוכה דף נ' ע"א בסוגיא שם ואי מייתי במקודשת איפסלו בלינה, והקשו התוס' וז"ל וא"ת דנעשה כמי שמלאוהו הקוף כיון שנתמלאה שלא בזמנה, דכלי שרת אינם מקדשים שלא בזמנו וכו', וי"ל דלא דמי דשאני הכא דלא בעי בהן בגדי כהונה במילוי עכ"ל, וכוונתם כיון דלא בעי כהונה מלאוהו הקוף ג"כ שפיר דמי, א"כ לפי"ז בנדון דמליחה כיון דלא בעי כהן נמלח מאיליו ג"כ כשר, אף כי לא דמי דשאני מליחה דכתיב תמלח אפשר דבעינן כח אדם וצ"ע. סימן מו. פרק ט"ו מה' פסולי המוקדשין הלכה י'. שחטה לשמה וחשב בשעת השחיטה לזרוק דמה שלא לשמה הרי זו פסולה, לפי שמחשבין מעבודה לעבודה, וזאת המחשבה שחושב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה ולפיכך פסולה, ע"כ. והנה במאי דמסיק הרמב"ם דמחשבתו בשעת שחיטה הוה כאילו חשב בשעת זריקה, כוונתו ללמדנו דנפסל בשעת שחיטה מיד, דכמו דחשב בשעת זריקה נפסל מיד כמו כן בשעת שחיטה, אכן הכסף משנה כתב וז"ל שם זבחים דף ט' ע"ב פלוגתא דר"י ור"ל ופסק כר"י דהלכה כוותיה לגבי ר"ל, ועוד דר"נ אמר פסולה ורבה אמר כשירה והדר ביה רבה מקל וחומר דרב אשי עכ"ל, אמנם אליבא דקו"ח דרב אשי הרי ילפינן שחט לזרוק דמה שלא לשמה מן שחט לזרוק דמה שלא לשם בעלים, התינח אליביה מאי דפסק הרמב"ם דנפסל מיד כיון דילפינן האי דינא מדינא דשלא לשם בעלים, דכמו התם נפסל מיד בשעת שחיטה ע"י שחשב לזרוק דמה שלא לשם בעלים כמו כן בשלא לשמה, אבל הרי איתא לעיל בסתמא דגמרא דפליגי בהכי דר"ל לא יליף מפיגול ור"י סובר מחשבין מעבודה לעבודה דילפינן ממחשבת פיגול, וכיון דמפיגול ילפינן הרי פסול פיגול ליכא עד שיקריבו מתיריו, א"כ מהיכא תיתי לומר גבי שחט ע"מ לזרוק דמה שלא לשמה דנפסל מיד קודם הזריקה, ועוד עדיפא יש להקשות דפריך שם הגמרא אהא דילפינן מפיגול של חוץ לזמנו, מה לחוץ לזמנו שכן כרת, אמאי לא פריך פשוט הרי בפיגול בעינן קרבן מתיריו, וגם לעיל איתא השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם ר' יוחנן אמר אסורה מחשבין מעבודה לעבודה וילפינן חוץ מפנים, ופירש"י חשב לזרוק דמה לעכו"ם ולא זרק, כלומר דע"י מחשבה דשעת שחיטה נפסל מיד, א"כ גם על רש"י יש להקשות איך ילפינן בהאי גוונא דלא זרק מפנים מפיגול, הא התם ליכא פיגול עד שקרבו מתיריו. לכן נראה לי לחדש עפ"י מאי דאיתא במל"מ פרק י"ח מה' פסוהמו"ק סוף