שלמי ירוחם קח

לי אלא בזריקה לבד שחיטה וקבלה מניין ולא הזכיר הולכה, אבל ת"ק בר פלוגתא דר"ש האומר שהזבח נפסל בד' דברים אף בהולכה, ודאי דס"ל דאף בדבר שאינו מעכב את הכפרה מחשבת פיגול פוסל כמו בהולכה דמפגלת אעפ"י דאפשר בלא הולכה, אמנם איכא למימר דת"ק סובר דמשוה"כ הולכה ג"כ מפגלת משום דאי אפשר בלא הולכה, דבזאת גופה פליג אר"ש שסובר דעומד על צד המזבח וזורק ות"ק ס"ל דבהאי גוונא לא מהני. אולם בזה כבר חקר המל"מ בפרק א' מה' פסוהמ"ק הלכה כ"ג בפירושא דת"ק, אם מודה ת"ק לר"ש דאפשר בלא הולכה ואפי"ה ס"ל דאיתא בה מחשבת פיגול ופוסל, כיון דהולכה הוה אחת מד' עבודות הזבח, או דילמא ת"ק מודה דאילו היתה אפשר בלא הילוך לא היתה מפגלת, אלא בזאת גופה הוא דפליג וסובר דאי אפשר בלא הילוך, ומסיק דת"ק אמנם מודה לר"ש דאפשר בלא הילוך ואפי"ה איכא בהולכה פסול דמחשבת פיגול כיון דמד' עבודות היא, והוכיח מתוד"ה אתה במס' זבחים י"ג ע"א דז"ל קבלה זריקה הן עבודות חשובות שאי אפשר לבטלן מה שאין כן בהולכה עיי"ש, גם הרע"ב במשניות והתוי"ט מפרשים הכי, השתא אפשר לומר דהתוס' לשיטתייהו אזלי דהא הלכה כת"ק, והם מפרשים דת"ק ס"ל דאפשר בלא הילוך ואפי"ה הולכה מפגלת, אלמא דלא בעינן עבודה המעכבת כפרה, משוה"כ מפרשים טעמא דהגשה אינה פוסלת במחשבת פיגול משום דקודם קמיצה הוה כקודם שחיטה, דאילו היתה הגשה אחר קמיצה הוה כמו הולכה, דהגשה והולכה היינו שמגיש למזבח, דאז הרי היתה פוסלת במחשבה, ואי אמרת הא קיימ"ל אם לא הגישה ג"כ הקרבן כשר, הרי הולכה ג"כ אפשר בלא דידה אפי"ה פוסלת בה מחשבת פיגול. אולם הרמב"ם שכ' בפרק א' מה' פסוהמ"ק הלכה כ"ג דכהן שקיבל הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח, ס"ל בפירושא דת"ק דבזאת גופא פליג אר"ש וס"ל דאי אפשר בלא הילוך וכדמוכיח שם המל"מ, א"כ להרמב"ם הא דהגשה אינה פוסלת לא צריכא לן לטעמא משום דהיא קודם קמיצה, כי אם פשוט משום שאינה מעכבת כפרה דהא אם לא הגישה כשר, מה שאין כן בהולכה שמעכבת את הכפרה דהא אליבא דת"ק אי אפשר בלא הילוך, והא דכתב המל"מ בלשונו וכן כתבו התוס' דבהגשה אין פיגול אינו אלא להלכה אבל לא מטעמייהו, דלדידהו טעמא משום דהגשה קודם קמיצה, ואילו להרמב"ם אפשר להיות טעמא משום דאין מעכבת את הכפרה, דאף אם היתה אחר קמיצה לא היתה מפגלת כדנתבאר, אכן לפי מאי דבארתי לעיל דהברייתא דאמר דפסול פיגול תליא בדבר המעכב כפרה אינו אלא אליבא דר"ש דס"ל דאין פיגול בהולכה, אבל לת"ק לא תליא מידי בדבר המעכב כפרה כיון דס"ל דאפשר בלא הולכה כמו דמסיק המל"מ בפירושא דת"ק, דתליא רק בד' עבודות והולכה מד' עבודות היא, ברם יש להוסיף דאפילו להרמב"ם שמפרש דברי ת"ק דסובר דאי אפשר בלא הילוך הא דאיכא פיגול בהולכה, לאו משום דמעכבת הכפרה, דת"ק לא ס"ל לגמרי האי טעמא דמעכב הכפרה, אלא העיקר הוא אם עבודה זו מד' עבודות, כדמפרש בהדיא במתניתין שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה, כיון דכבר חשיב בהדיא כל עבודה בפני עצמה מאי האי דאמר שהזבח נפסל בארבעה דברים, הרי ללמדנו בא דפסול פיגול הוה רק באחת מד' עבודות הללו. ועפי"ד יש לתרץ מאי דהקשה שם עוד הלמטה יהודה, להרמב"ם דסובר בפרק ה' מאיסורי מזבח ה' י"ב דמליחה במנחה מעכבת ואם לא מלח פסול, אמאי פיגול אינו פוסל במחשבה דמליחה וכו' עיי"ש, אולם לפי מאי דמסיקנא ניחא שפיר, דאפילו לשיטת הרמב"ם שסובר בדעת ת"ק דאי אפשר בלא הילוך מ"מ הא דפיגול פוסל בהילוך הוא לאו משום דמעכב הכפרה, כי אם משום דהולכה מד' עבודות היא, א"כ הא דבמליחה ליכא מחשבת פיגול אעפ"י דאי אפשר בלא מליחה, מיהא סוכ"ס אינה מד' עבודות דבהכי תליא מילתא, ובלא"ה ניחא דמליחה אליבא דהרמב"ם אפשר לומר דלאו עבודה היא לגמרי כיון דס"ל דאם מלח זר כשר, כדאיתא ברמב"ם פרק י"א מה' פסוהמ"ק הלכה ז' כל המנחות שיצק עליהן השמן פסול לעבודה כגון הזר וכיוצא בו, או שבללן או פתתן או מלחן כשרות, אלמא דלאו עבודה לגמרי היא, הילכך אין מחשבת פיגול פוסל בה. ועדיפא יש להסתפק אליבא דהרמב"ם דאם מלח זר כשר, איך הדין אם נמלח מאיליו כגון שנפל מלח על המנחה שלא ע"י אדם אפשר דבכהאי גוונא ג"כ כשר כיון דלאו עבודה היא, דבעינן שתהא המנחה במלח משום לא תשבית, או דילמא כיון דכתיב תמלח בעינן שתהא המליחה ע"י אדם, או שמא אם לא נמלח ע"י אדם אמנם דליכא קיום המצוה של תמלח, אבל הקרבן כשר, ועוד העיקר הוא מן הדרש דלא תשבית מלח, והקרא דתמלח דרשינן רק להא אפילו בשבת ואין לומר כיון דדחי שבת אלמא