שלמי ירוחם קד

ממנ"פ, עדיפא מידיעה בלא ראיה, דהא סוכ"ס איכא בהני תרי עדים אחד מהן שהגדתו ודאי כשרה ומיקרי עד כשר להצטרף לעדים כשרים או בדיני נפשות זקוקים עלינו לדעת במציאות ממש מי הוא העד הכשר ואי לא"ה הוה כידיעה בלא ראיה, והשתא ניחא הא דלא בעי בדיני ממונות דהתם ודאי דמהני כדבארתי. סימן מג. פרק י"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ט"ו. מנחה שקמצה פעמים כשרה, אפילו פעמים רבות, והוא שיקטיר כזית בבת אחת, שאין הקטרה פחותה מכזית, ע"כ. והנה מקורו מגמרא דמס' מנחות דף כ"ו אמר ר' זירא ריב"ל סבר אין קומץ פחות משני זיתים, ואין הקטרה פחותה מכזית, ור"י סבר יש קומץ פחות משני זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית, ופסק כריב"ל לגבי ר' יוחנן, כן פירש הכסף משנה עיי"ש, לכאורה יש להבין אמנם אין הקטרה פחותה מכזית, אבל אם מקטיר שוב חצי זית אמאי לא מצטרפי, יש לבאר טעמא דלא מהני בהכי צירוף, כיון דבעינן עבודת הקטרה ופחותה מכזית לאו הקטרת עבודה היא והוה כמאן דלא עבד כלום, ואם אח"כ שוב מקטיר חצי זית הרי שוב לא עשה כלום, דבשלמא גבי חלב חצי שיעור אפילו למ"ד ח"ש מותר מן התורה, סוכ"ס חלב גופיה הוא איסור אלא מאי דשרי חצי שיעור אינו אלא החסרון בשיעור, לפיכך אם אח"כ שוב אכל חצי שיעור מצטרפים יחד, כיון דהחסרון רק בהשיעור ולא בעצם האיסור מצטרפין שפיר לשיעור שלם והוה כמו דאכל בבת אחת, אבל בהקטרה הא ילפינן דהקטרה חצי זית לאו עבודה היא כלל, א"כ מאי אהני לן ששוב הקטיר חצי זית הרי שוב לא עביד כלום, המורם מדברינו דבהקטרה לא שייך דין צירוף. ולכאורה יש להקשות מהא דאיתא במס' זבחים ל"א ע"א חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול עיי"ש, ולפי האמור לעיל דהקטרה חצי זית לאו עבודת הקטרה לגמרי ולא מצטרפי, א"כ אמאי הוה פיגול אם חשב חצי זית חוץ לזמנו ושוב חשב לאכול חצי זית הא לא מצטרפי, ואין לומר שאני הכא דחשב בבת אחת כלומר דאמר לאכול חצי זית חוץ לזמנו ואח"כ שוב לאכול חוץ לזמנו אבל בבת אחת ע"י אותה מחשבה דלפיכך מצטרפי, אבל אם חשב לאכול חצי זית ושוב חשב לאכול חצי זית בהאי גוונא לא מצטרפי, הא איתא בהדיא ברמב"ם פרק ט"ז מהלכות פסולי המוקדשין הלכה בהדיא בהאי לישנא, חשב על חצי זית במחשבת הזמן ועל חצי זית במחשבת המקום, וחזר וחשב על חצי זית אחר במחשבת הזמן ה"ז פיגול, הרי בהדיא שגם המחשבות של חצי זית היו חלוקות ואפי"ה אמרינן דהוה פיגול, א"כ מאי שנא מחשבת פיגול מן הקטרת חצי זית דלא מצטרפי. לכן נ"ל לחלק דאמנם לגבי הקטרה במציאות הוה חצי זית לאו הקטרה לגמרי וכמאן דלא עביד כלום דמשום הכי לא מצטרפי, אבל מחשבת פיגול שאני דהתם לאו משום צירוף כי אם פשוט דלא בעי צירוף, דדין זהו בעבודת הקרבנות דבכל אחת מד' עבודות אינו רשאי לחשוב להקטיר או לאכול זית חוץ לזמנו, אבל לא איכפת לן לומר דאינו רשאי לחשוב דוקא להקטיר ולאכול בבת אחת, דאם אף חשב להקטיר חוץ לזמנו חצי זית ושוב חשב להקטיר חצי זית מיהא כיון דשתי המחשבות הללו היתה בעבודת הקרבן, עצם העבודה מצרף את המחשבות, דמיקרי שפיר דבכל העבודה חשב להקטיר כזית שלם חוץ לזמנו, דהא האיסור לאו בדבר הנקטר כי אם בהא דחשב, והמחשבה בכלל היתה להקטיר זית חוץ לזמנו, דזהו הכלל אם בעבודת השחיטה ושאר ד' עבודות היתה באחת מהן מחשבה להקטיר זית חוץ לזמנו הוה פיגול, אף כי המחשבות היו חלוקות ועדיפא עוד אם חשב בשחיטה להקטיר חצי זית חוץ לזמנו ובקבלה להקטיר חצי זית חוץ לזמנו ג"כ מחשבת פיגול, דכל הד' עבודות לגבי מחשבת פיגול חשיבי כחדא עבודה, והעבודה גופה מצרפת את המחשבות דיחד הא הוה מחשבת זית שלם חוץ לזמנו, ומשוה"כ אפילו חישב לאכול ביתר מכדי אכילת פרס ג"כ הוה פיגול, מפני שעיקר הפיגול של המחשבות בעבודה וזוהי מאחדן להיות חשיבא כמחשבה אחת. והנה השדי חמד בדין חצי שיעור כלל י"ג מביא את הרב מנחה טהורה, וז"ל אמאי לא אמרינן הכי במחשב מחשבה הפוסלת בקדשים בחצי זית, דתנן בריש פרק הקומץ להקטיר דבר שדרכו להקטיר פחות מכזית כשר, ומדקתני דהזבח כשר מוכח דליכא איסורא במחשבת חצי שיעור שאם היה איסור היה נפסל משום לא תאכל כל תועבה, כמו שכ' הרמב"ם בפרק י"ח מה' פסוהמ"ק, ולמה לא נאמר שיהא הזבח פסול מדין חצי שיעור, אולם אלמא מזה דלא אמרינן