שלמי נדרים צט

במ"ש. אמנם משכחת לה בנדרה בערב שבת סמוך לחשכה דזמן המעל"ע יכלה בשבת ג"כ סמוך לחשכה מותר גם לדידיה להפר בשבת שאם לא יפר עכשיו לא יוכל להפר לאח"ז והגם שהיה יכול להפר בערב שבת ע' בהרא"ש שכתב ואע"פ שהיה יכול להפר מע"ש כו' ודברי הרא"ש הנ"ל מפורשים הן בירושלמי דמוקי למתניתין דקתני נדרה עם חשכה מיפר לה עד שלא תחשך וכתוב שם תפתר כדברי הכל שנדרה בתחלת ליל שבת. ופירושו קודם שנכנס ליל שבת שהוא סוף היום של ערב שבת שכלה זמן ההפרה דמעל"ע ג"כ בסוף יום שבת ולהכי יפר בשבת אפילו שלא לצורך השבת שאם לא יפר עכשיו לא יוכל להפר עוד:

בהמפרש ד"ה נדרה בלילי שבת כו' וה"ה כי נדרה במ"ש כו' אלא הא דנקט לילי שבת משום דאשמועינן במ"ש הפרת נדרים כל היום כלילי שבת ויומן שהלילה הולך אחר היום צ"ל שהיום הולך אחר הלילה ובפי' הרא"ש האי דנקט בלילי שבת כלילי שבת ויומו כדכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ואין לו מובן וניכר שיש איזה חסרון וראיתי בשיטה מקובצת ושם הלשון מתוקן וז"ל לילי שבת נקט דבר הידוע דבשבת היום הולך אחר הלילה והכי תנן בפ' בנות כותים ר' אליעזר אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ובתוס' חדשים כתב דס"ד אמינא הואיל וקונם הוא לשון קרבן יהיה דינו כקדשים ובקדשים הלילה הולך אחר היום וכ"ת הכי נמי כיון דבשבועות לא שייך זה דהא אסר עצמו על הדבר ובקרא הושוו נדרים לשבועות ובס' ידות נדרים ביד שאול כתב דהא דנקט לילי שבת דקמ"ל דגם בשבת אינו מיפר אלא עד שתחשך אבל אחר חשכה לא דלא נימא דתוספת שבת הוי כשבת והיינו תוספת שבת ביציאתו והוא נחשב עדיין ליום שבת קמ"ל דלא:

בר"נ ד"ה יתיב וקאים שלא היה מדקדק בדבר אלא עומד ויושב כמו שהיה מזדמן עכ"ל והרא"ש פי' באופן אחר ואענה אני את חלקי בעז"ה שלענ"ד יש לפרש דהא דאמר רבה בר רב הונא יתיב וקאים דעביד כשמעתי' דהנה לעיל (דף כא:

) איתא שם ההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא א"ל אלו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותו שעה מי נדרת א"ל לא והתירו ויש שם שני גירסות גי' א' קסבר פותחין בחרטה וגי' אחרת קסבר אין פותחין בחרטה וכתב שם הר"ן והכל עולה לטעם אחד לפי שענין זה דאלו היו עשרה ב"א שיפייסוך כו' עדיף מחרטה וגרע מפתח ע"ש ולקמן (דף עז:

) אמרינן דלמ"ד פותחין בחרטה מתירין אפילו מעומד ולמ"ד אין פותחין בחרטה אלא בפתח צריך עיון ואין מתירין אלא בפתח להכי צריך ישיבה ועיון ורבה בר רב הונא כאן אזיל לטעמי'. דסובר לעיל דמתירין בענין שהוא עדיף מחרטה סתם וגרע מפתח ולפי מה שכתבנו דהתרה שהוא בפתח צריך להיות מיושב והתרה שהוא בחרטה סגי להיות מעומד וא"כ התרה שהיא בגדר הממוצע בין שניהם יש להיות יושב ומעומד וזה שרמז רבה בר רב הונא דהוה "יתיב וקאים" בא להורות דין זה כי התרה שלו דומה קצת לפתח ורמז נכון הוא בעז"ה ואמרתי דבר זה לפני חכמים ושבחוהו:

וראיתי בס' יד שאול דבר תמוה בעיני ונראה שהיה כשגגה שיצאה מלפני השליט שכתב שם לבאר הא דאמרינן כאן אין הלכה כאותו הזוג חייא בר רב שדא גירא ובדיק:

רבה בר רב הונא יתיב וקאים דלא נודע מה ענינו לכאן וע' בפי' הרא"ש וביאר הוא ז"ל דלכאורה קשה הא דנדרה קודם חשכה מיפר עד שתחשך הא צריך זמן לפתוח ולהתיר הנדר ע"ז מביא ראיה מחייא בר רב דשדי גירא ובדיק ורבר"ה דיתיב וקאים ופרש"י שלא שהה כלל דלא היה צריך עיון והיינו משום דאין הלכה כאותו הזוג וכתב עוד וזה לשונו ויש להמתיק הדברים לפי מ"ש הר"ן ד"ה מפירין נדרים דלכך ס"ל להי"א דאין מפירין שלא לצורך השבת דכיון דצריך חכם או ג' הדיוטות מיחזי כדינא א"נ שאין השעה עוברת לשאלה ולפ"ז כל שאין צריך עיון כ"כ וגם יתיב וקאים שהיה עומד ויושב ובדיק ליה א"כ לא הוי כדין דהרי עמד וישב לא מיחזי כדינא ושפיר מוכח דאין הלכה כאותו הזוג עכ"ל ויפלא מאוד בעיני על גדול עצום כמוהו איך ערבב הדברים הפרת הבעל עם התרת חכם דדוקא גבי התרת חכם דצריך פתח או חרטה הוא דשקלינן וטרינן אם צריך שיהיה בישיבה או די בעמידה אבל הפרה שבעל מיפר לאשתו אין צריך לזה שום פתח או חרטה רק הבעל אומר לה מופר ליכי וכמ"ש הרא"ש לקמן (עז:

) גבי חכם שאמר בלשון בעל עי"ש ומאי קשיא ליה להרב מעיקרא על הא דנדרה קודם חשכה מיפר עד שתחשך הא צריך זמן לפתוח ולהתיר הא כ"ז הוא בהתרת חכם ולא בהפרת בעל וחייא בר רב ורבה בר רב הונא מיירי בהתרת חכם ומה ענינם להפרה דבעל וביותר מה שרצה להמתיק ע"פ דברי הר"ן דלכך ס"ל לי"א דאין מפירין שלא לצורך השבת דכיון דצריך חכם או ג' הדיוטות מיחזי כדינא דהר"ן כתב זאת אשאלה לחכם ולא ' על הפרת הבעל וזה פשוט:

בר"נ ד"ה נדרה בשבת ה"ה בחול והא דנקט בשבת מלתא אגב אורחא קמ"ל כו' ואפשר לומר עוד דעוד מלתא אחרינא אתי לאשמועינן אגב אורחא דהפרה שמיפר לה בתוך יום השבת מועיל שגם בשבת תהיה מותרת לאכול אותו הדבר שאסרה עלי' ושלא תאמר כיון דבכניסת השבת עדיין לא הותרה אסחה דעתה מינה וה"ל מוקצה לדידה ומגו דאתקצאי בה"ש אתקנאי לכולי' יומא משום דחשבה מי יימר דמזדקק לי בעל וכסלקא דעתי' דרמי בר חמא בשבת (מו:

) קמ"ל דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת וכדמתרץ רבא שם ואע"ג דכבר שמענו זה ממתניתין דסוף שבת דקתני התם מפירין נדרים בשבת כן דרך התנא לחזור ולשנות בקצרה מה ששנה כבר כמ"ש התוס' בכמה דוכתי ועמ"ש לקמן בסמוך ד"ה תנאי היא כו':

דף עז גמ' תנאי היא למ"ד כל היום אין טפי לא אפילו שלא לצורך השבת מיפר בתוס' הגאון רעק"א על המשניות סוף מס' שבת ס"ק קפ"ב כתב וז"ל מזה קשיא לי אסוגיא דשבת (מו:

) מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת ואמאי נימא מי יימר דמזדקק לה בעל (פי' ואסחה דעתה מזה וה"ל מוקצה לדידה) ומאי קושיא דלמא באמת לא הותר לה לאכול בשבת וההפרה מועיל על לאחר השבת דהא ההפרה שמיפר הוא אפילו שלא לצורך השבת ודוחק לומר דפריך מברייתא דמייתי בנדרים מהא דתני רב זוטי דבי ר"פ אין מפירין נדרים אלא לצוה"ש ומקצר הלשון כו' עכ"ל ולפע"ד יש ליישב דהא אמרינן לקמן עמוד ב' לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי בטל ליכי כדרך שאומר לה בחול אלא אומר לה טלי ואכלי טלי ושתי והנדר בטל מאליו ולפ"ז אם נאמר דההפרה שמיפר לה לא תועיל לענין שתהיה מותרת לאכול בשבת אלא שתותר לאכול למוצאי שבת לא יוכל לומר לה סתם טלי ואכלי טלי ושתי דתהיה סבורה שהיא מותרת לאכול היום והיום אסורה לאכול משום דאסחה דעתה מינה לס"ד דהשתא דלא ידעינן מהא דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ושיאמר לה מופר ליכי כדרך שאומר בחול אסור ואם יאמר לה למחר תטול ותאכל תטול ותשתה הוי כמאן דאמר לה מופר ליכי למחר דאיבעי לן לעיל (דף ע.) אמר לה מופר ליכי למחר מהו מי אמרינן למחר לא מצי למיפר דהא קיימי' לנדרי' היום ואמרינן שם את"ל כיון דקיימי' היום למחר כמאן דאיתי' דמי וכל את"ל פשיטותא הוא. וגם פשטא דלישנא דמפירין נדרים בשבת לא משמע דיהיה הכוונה שיהיה ההיתר שתאכל לאחר השבת ובס' תפארת ירושלים יישב קושית הגאון הנ"ל בדרך אחר שאם נאמר שההפרה שמיפר בשבת לא תועיל לשבת גופה רק על לאחר השבת יהי' אסור משום הכנה ששבת מכין לחול דנהי דקי"ל מפירין נדרים בשבת אפילו שלא לצורך השבת היינו אף דא"צ לשבת אבל מ"מ לאחר ההפרה תהיה מותרת גם היום ושבת מכין גם לעצמה אבל אם נימא שגם אחר ההפרה