שלמי נדרים צז

אם נאמר יש זיקה אפי' לתרי היה הפרת שניהם מועיל רק דקשה לי' יפרו שניהם מבעי ליה ועד כאן לא כתב רש"י שם מקודם דאפי' שניהם כאחד אין הפרתן הפרה אלא אי אמרינן דלתרי אין זיקה שם כ' רש"י דאפי' שניהם כאחד אין מפירין משום דקלישא זיקתן אבל הכא והשתא דקאמרינן אי יש זיקה אין ברירה אם היו שניהם מפירין הוי מועיל רק דהוה קשה יפרו מיבעי ליה (וע"ש ביבמות בחידושי הרמב"ן שם ד"ה אלא לתרי כו') ולדעת הר"ן אפי' הפרת שניהם אין מועיל כמו שביאר טעמו ונימוקו וביתר ביאור אשר המתיק הרמב"ן ז"ל כמו שהעתקנו דבריו המסולאים בפז:

ברא"ש ד"ה הב"ע שעמד בדין וברח כו' מוקי לה אפי' בלא מאמר. דמאמר אינו מועיל לענין הפרת נדרים כו' וכגון שאחד מן היבמים הלך לו למדה"י והעמידה האחר בדין וברח כו' כצ"ל עכ"ל ביבמות (דף כט:

) שהובא ג"כ סוגיא דידן ושם (דף מא:

) כתבו התוס' ד"ה עמד בדין כו' לחלק דכשיש שני יבמין אין לחייבו במזונות כ"א כשעשה בה מאמר דאי לא עשה בה מאמר לא זה ולא זה לא מחייב במזונות לא זה ולא זה אפי' נתרצה אחד מהן לייבם וברח אבל ביבם א' אפי' לא עשה בה מאמר רק שעמד בדין וברח מחוייב ליתן לה מזונות אם הוא אחר ג' חדשים למיתת בעלה להכי פירשו התוס' (בדף כט) דהא דמשני התם כגון שעמדה בדין מיירי דעבד בה מאמר ולא מזכיר שם שברח דכי לא ברח נמי חייב במזונות כיון דעבד בה מאמר אבל דברי הרא"ש בכאן שפירש אפי' לא עבד בה מאמר וכגון שברח לכאורה הם נגד דברי התוס' דהתם כיון דהכא בשני יבמין מיירי ובשני יבמין אם לא עשה בה מאמר לא זה ולא זה אין לחייבו לשום א' מהן אפי' ברח. ובגמ' שלפנינו הגי' כגון שעמד בדין כו' ולא הזכירו שברח. וכסוגי' דיבמות הנ"ל וע' בהרא"ש שם בפסקיו שנראה דדעתו ג"כ כדעת התוס' דשם ולכן פירש הכא שאחד מן היבמים הלך למדה"י והעמידה האחר בדין וה"ל כמו שאין כאן אלא אחד וברח דחייב במזונותי':

ע"ב גמ' א"ר נחמן בר יצחק מאי יפר יפר בשותפות ע' יבמות שם דאיתא שם הך סוגיא ושם פריך אחר האי שינויא דמשני רב נחמן בר יצחק ולר' אלעזר דאמר מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד אמאי מיפר בשותפות וכאן בנדרים לא פריך הכי אכן מחמת שנשתנה סגנון הסוגיא מהתם ניחא שפיר דהתם ביבמות לא מסיק התירוץ כגון שעמדה בדין ואחייב לה מזונות משלו עד לבסוף להכי פריך שפיר אבל כאן בנדרים דכבר גילה לנו התרצן שינויא דעמד בדין כו' להכי לא מקשה שוב ולר' אלעזר כו' אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד אמאי מיפר בשותפות דהא כבר ידע דיוכל לתרץ הכי כגון שעמד בדין כו' ובזה יש ליישב ג"כ שינוי הסוגיות לעיל ע"א בהא דפריך ולר"א דאמר מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד מאי איכא למימר ומשני כגון שעמד בדין כו' ובסוגיא דיבמות איכא תרי שינויא ובשינויא קמא משני אמר לך ר"א אימור דאמרי אנא אינו קונה אלא לדחות בצרה לבד דלא סגי לה בגיטא אלא בעי נמי חליצה להפר נדריה מי אמרינן ואח"כ משני עוד כגון שעמד בדין כו' ומדוע הכא בנדרים לא הביא הך שינויא קמא לתרץ אליבא דר"א אמנם לפי שינוי הסדר ניחא דהתם משני כן לבתר דאוקמה ר"נ מאי יפר יפר בשותפות ולדידיה מאמר אינו עושה רק אירוסין אבל הכא בנדרים דס"ד השתא דיפר דקאמר ר' אליעזר יפר לבדו וס"ד דמאמר נישואין עושה וכדפריך בתר הכי תפשוט דבעי רבה מאמר לב"ש נישואין עושה או אירוסין עושה תיפשוט דנישואין עושה לא מצי משני דלר' אלעזר דאמר מאמר לב"ש אינו קונה אלא לדחות בצרה לבד אימור דאמרי אנא דלא סגי לה בגיטא כו' אבל להפר נדריה מי אמרינן דכיון דלא סגי לה בגיטא כו' ודאי דאינו סובר דנישואין עושה וקצת מדברינו אלה מצאתי בס' קרן אורה במס' יבמות יעויי"ש:

ד' עה גמ' אמר רבא ה"ק אי אתה מודה שאין חייבין עלי' סקילה כנערה המאורסה ע' יבמות (דף לט) דקסבר רבא מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלק בנכסים וע"ש בתוס' ד"ה וספק נשואה וכו' ולפ"ז לכאורה לענין הפרת נדרים דבעינן שיהא ידוע מי מיפר לה וכדכתיבנא לעיל בשם הרמב"ן והכא דהוי ספק נשואה אף אם יפרו האב והיבם ביחד אינו ידוע ממי הוה מופרת אם היא כנשואה הוי הפרתה מהיבם ולא מהאב ואם היא רק כארוסה הפרתה משניהם ורק בדרך ממ"נ הוי מופרת ולפי מ"ש לעיל בשם הרמב"ן צ"ע קצת ל"ל לומר מטעם שאין חייבין עלי' סקילה כנערה המאורסה עכ"פ מהכא שמעינן דליכא למאן דס"ל שיהי' חיוב סקילה בשומרת יבם. וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ביבמות דאפי' למ"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור מודה דאינו גומר ממש ובס' קרן אורה שם כתב שצ"ע דהא משמע דלמ"ד מאמר קונה קנין גמור סגי לה בגיטא אלמא דגומר וכשיטת ר"א בן ערך בירושלמי [והוא בריש פרק ה' וז"ל הירושלמי ר' אלעזר בן ערך אומר המאמר קונה קנין גמור ביבמה מ"ט דר"א בן ערך ולקחה לו לאשה הרי הוא כקדושי אשה מה קדושי אשה קונה קנין גמור אף מאמר קונה קנין גמור] וכיון דסגי לה בגיטא ודאי משמע דקנין גמור הוא ור"ע דאמר אין חייבין עלי' סקילה אליבא דנפשי' קאמר אבל לר"א שפיר חייבין עלי' סקילה עכ"ל הקרן אורה אבל לכאורה לא נהירא דנראה דגם לר"א בן ערך אין חייבין סקילה בשומרת יבם אפילו בשעשה בה מאמר דבודאי גם הוא דורש קרא דויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה לענין הך דרשה דאין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה ומ"ש בעל קרן אורה דר"ע אליבא דנפשי' קאמר אבל לר"א שפיר חייבין עלי' סקילה קשה דהא מבואר בגמ' שאמר ר"ע אי אתה מודה שאין חייבין עלי' סקילה. הרי דפשיטא ליה שכ"ע מודים בזה שאין חייבין עלי' סקילה והיינו מדרשה דויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה ובירושלמי דמכילתין איתא סוף הלכה וא"ו שאמר ר' יהושע לר' עקיבא אלו הוית בימי ר' אלעזר בן ערך דאמר מאמר קונה קנין גמור מה הוית אומר והשיב לו ר"ע מודה שאינו מיפר לה עד שתכנס לרשותו והיינו מטעמא דאין חייבין עלי' סקילה כנערה המאורסה ע"ש בפני משה וצ"ע:

בר"נ ד"ה כשם שארוסה גמורה לאישה כו' ומסתפקא לי כיון דיבם לא מצי מיפר אב במקום יבם מן האירוסין מי מצי מיפר ולא ידענו אכריעותא בהא מילתא כו' עכ"ל והרמב"ם בפי"א מה"נ כו' וז"ל היתה יבמתו נערה מאורסה לאחיו ואביה קיים אין היבם ואביה מפירין נדריה כאחת. אלא האב לבדו הוא שמיפר כל שתדור ואפילו עשה בה היבם מאמר כו' עכ"ל וכתב ע"ז הכסף משנה והר"ן נסתפק בדבר ולא נזכר למה שכתב רבינו עכ"ל וראיתי נדפס בשם הגרע"א ז"ל על מה שמסיק הר"ן כאן דמסתברא ליה שנדרים שנדרה בבית אביה או בעודה ארוסה שמיפר לה האב לבדו משום כיון דלא זכי היבם בנדרי ארוס הראשון כמאן דליתיה דמי ולהכי מצי אב להפר וכתב ע"ז וז"ל ולא זכיתי להבין הא הר"ן כתב מפורש במתניתין ד"ה ר"ע אומר לא לאחד ולא לשנים דגרוע ליה יבם מארוס ואפי' בשותפות לא מצי מיפר ולעיל בדף הקודם ע"ב ד"ה או נישואין מוכח דר"ע סובר דאפילו בשותפות אינו מיפר א"כ מאי מסתפק הר"ן דאב לחודיה מיפר הא רע"ק קאמר דאפילו בשותפות אינו מיפר ומסיים בזה הלשון ניכר שהדבר פשוט וקל להבין רק אנוכי בעניי כו' עכ"ל ולולא דמסתפינא הייתי אומר דיותר טוב שהאב יפר לחודיה:

משיפרו שניהם ביחד דכיון דאין זכות להיבם בנדרי' הוי כאחר לגבה ואם האב עם איש אחר היו מפירין לה אם כי הפרת האחר אינו מעלה ומוריד מ"מ בודאי לא נכון לצרף