שלמי נדרים צה

להמתין אפי' אליבא דידן ע"ש אמנם הש"מ לא ניחא ליה לאוקמי מתניתין כר"י ור' יוסי אלא כר"מ דסתם משנה ר"מ הוא ור"מ גזר אף בארוסות ליארס:

ד' ע"ב בר"ן ד"ה הכא בנשואה עסקינן כו' הלכך אי ארוסה בתחלה ונשואה בסוף היא לא מצי מיפר דאין הבעל מיפר בקודמין הרש"ש בהגהותיו כתב משמע אבל אם לא גירשה ונשאה אח"כ מיפר נדרים שנדרה בעודה ארוסה לו כי זה אין נקרא קודמין וכמו כן בפי' הרא"ש לעיל (ע') בריש המשנה כו'. והא דדרך ת"ח כו' דבמשנה הסמוכה דקתני וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין דמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר לפי שאין הבעל מיפר בקודמין הוא משום נדרים דקודם אירוסין אבל לא כן לשון הרמב"ם כו' והטוש"ע סי' רל"ד סעי' י' וצ"ע בזה עכ"ל והנה בודאי פשוט שאין לפרש בכוונת הר"ן שיהיה דעתו דאם נדרה בעודה ארוסה ובו ביום ששמע הארוס הכניסה לחופה והוי' כנשואה לו שיהיה יכול להפר לה נדרה ולא יהיה מקרי זה בקודמין דבודאי ז"א דכלל בידינו דאין בעל מיפר בקודמין והא דארוס מיפר בקודמין הוא רק מחמת שיש לו שותף בהפרה דהיינו האב אבל כיון שלא הפר הארוס עם האב כששמעו בעוד שהיא ארוסה ואח"כ נישאת לו אפי' בו ביום דכיון שנשאת פקע מינה כח האב ונשאר הבעל לבדו. והנדר היה קודם הנישואין שוב א"י להפר דהוי בקודמין. ונדר דקודמין א"א להפר אלא בשותפות והא דנקט במשנה וגירשה הוא משום דמתניתין מיירי בין בארוסה בתחלה ואח"כ נשאת ובין בנשואה תחלה ואח"כ נתגרשה. ובנשואה בתחלה מוכרח לצייר שנתגרשה ממנו ואח"כ נתארסה נקט מש"ה וגירשה אבל אם היתה ארוסה בתחלה ונשאת ובעת שהיתה ארוסה לא הפר לה הארוס בשותפות עם האב בכה"ג אף אם לא גירשה רק שהכניסה לחופה ונישאת לו ולא הפר קודם הנישואין עם האב שוב אינו יכול להפר דהא כח האב וזכותו פקע ממנה בעת הנישואין שיוצאת מרשותו ונשארת רק ברשות הבעל והבעל א"י להפר בקודמין וגירשה דנקיט הוא רק משום אידך גוונא דנשאת בתחלה ונתארסה בסוף. והר"ן בכאן רק דינא אתי לאשמועינן בהנך תרי גוונא אבל המשנה איירי בחדא גוונא דנשאת ואח"כ נתארסה וע' בר"ן לקמן (דף פ"ט.) לא פירש המשנה רק בחדא גוונא שנשאת בתחלה ואח"כ נתגרשה בכדי ליישב מה דנקיט במשנה וגירשה וע' ג"כ מ"ש בס' קרן אורה:

בא"ד ואי נשואה בתחלה וארוסה בסוף נמי לא מצי מיפר כו' ונקיט לה לטעמא דאין הבעל מיפר משום דה"ט מחמת שנסתלק לו אב עכ"ל כוונתו דלכאורה קשה אי נשואה בתחלה וארוסה בסוף אמאי נקיט המשנה דא"י להפר הנדר שנדרה בעודה נשואה הא אפי' מה שתדור אח"כ כשנתארסה לא יהיה הארוס יכול להפר דהא כיון שנשאת פעם א' שוב אין זכות לאבי' בה וכשתתארס שנית לא נשאר אלא ארוס. וארוס לבד אינו מפר אלא בשותפות האב וממנה כבר נסתלק כח האב. לזה כתב הר"ן דהוא זה הטעם בעצמו שאמר הגמ' דאין הבעל מיפר בקודמין ומאיזה טעם הוא דאמרינן בעל אינו מיפר בקודמין וארוס מיפר וכי עדיף ארוס מבעל אלא ודאי משום דארוס יש לו שותף הוא האב דבעודה ארוסה לא יצתה לגמרי מרשות האב ויד שניהם שווים בה ושניהם מפירין. וכשנשאת שוב פקע כח האב ולא נשאר אלא כח הבעל לכן אינו מיפר בקודמין וא"כ לפ"ז הטעם ה"ה דאינו מיפר הבעל באירוסין שעשה אחר הנישואין דכבר פקע כח האב מעת הנישואין והמשנה דנקטה נדרה וגירשה והחזירה כו' דמשמע דהנדר הי' בעודה נשואה לרבותא נקיט כמ"ש הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק כ"ח דלא מיבעי' נדרים שנדרה עכשיו פשיטא דא"י להפר אלא אפי' אותו נדר שנדרה תחתיו לא אמרינן מיגו דאי הוה בעי היה מיפר אז עכשיו נמי יפר קמ"ל דלא:

ע"ב בהמפרש ד"ה לכי שמע הוא דמיפר כו' אלא לכי שמע ליה לנדר אח"כ ליהוי מופר בהא הפרה שהיפר כל זמן שהיא ברשותו עכ"ל לכאורה אינו מפרש כהר"ן ד"ה לכי שמע כו' דמפרש דכשישמע אח"כ נדרים שנדרה חוזר ומיפר אותן ע"ש והוא מפרש דהפרה שמיפר עכשיו כשלא שמע עדיין תועיל לכשישמע אח"כ אבל קשה לפירושו א"כ מאי מקשה הגמ' א"כ כי לא שמע למה ליה למימר ופי' המפרש ד"ה, א"כ דאכתי לא שמע ולא הוו מופרים בהפרה זו ל"ל למימר השתא הא לא מהני ולא מידי הא מהני ומהני שלא יצטרך עוד להפר כשישמע. וראיתי בס' יד שאול סי' הנ"ל שעמד ג"כ על דברי המפרש וישובו שם אינו מתחוור למעיין בו וקרוב בעיני שט"ס נפל כאן וצ"ל בדברי המפרש. אלא לכי שמע לנדר אח"כ ליהוי מופר בההיא הפרה שיפר אח"כ ובמקום שכתוב שהופר צ"ל שיפר וכן מורה הלשון שסיים כ"ז שהיא ברשותו:

בש"ע סי' רל"ד סעי' למ"ד. אין יכולים לעשות שליח לא להקמה ולא להפרה הגאון ר' עקיבא אייגר זצ"ל בחדושיו ליו"ד תמה ע"ז דהב"י כתב משום דפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן הוא ופסק הרא"ש דהלכה כר' יאשיה דמחמיר והא לענין הקמה הוי ר' יונתן מחמיר דסובר דהוי הקמה ע"י שליח וכיון דמספקא לן הלכה כדברי מי א"כ ממילא לענין הקמה יש לפסוק כר' יונתן דהוי הקמה ונשאר בצ"ע גדול ובס' באר יצחק בחי"ד סי' כ"ח הביא ישוב לזה בשם הגאון ר' בנימין זצ"ל ראב"ד דק"ק הוראדנא ע"פ דברי הב"י בא"ח סי' תל"ד דאין יכול לעשות שליח על נדר ומבואר בנדרים (דף סט) דנשאלין על ההיקם ופי' הרא"ש הטעם דקיום נדר הוי כנדר ולכן אין יכול לעשות שליח על הקמה משום דכנדר דמי ואזיל הב"י לשיטתו תדע דבהש"ס לא הוזכר דין הקמה בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן ועל כרחך מוכח דבהקמה כ"ע מודו דלא יכול לעשות שליח עכ"ל הטהור והנה מה שסיים בסוף דבריו וכתב ותדע דבהש"ס לא הוזכר דין הקמה בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן לענ"ד אין מזה הוכחה דהא פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן הוא בממנה לאפטרופס על הנדרים שלא נדרה אשתו עדיין רק מה שעתידה לידור ואליבא דר' אליעזר לקמן (דף ע"ב.) כדאיתא במס' נזיר והובא כאן בר"נ. וא"כ בהקמה לא מצי למינקט פלוגתייהו דבהקמה גם ר' אליעזר סובר דאינו יכול לקיים נדרים שלא נדרה עדיין כדאיתא לקמן בהדי' הרי הן קיימים לא אמר כלום ורק בהפרה פליגי ר"א ורבנן אבל מ"מ יכול להיות דבנדרים שנדרה דאיהו מצי לקיים לכ"ע. שייך ג"כ פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן והא דנקט פלוגתתם בנדרים שעתידה לידור ולא בנדרים שנדרה כבר ואליבא דרבנן הוא להשמיענו רבותא אליבא דר' יונתן דאפי' אם השליח צריך לעשות ב' דברים דהיינו שמיעת הנדר ואח"כ להפר דאפי' בזה מתיר ר' יונתן וכ"כ הט"ז שם ס"ק למ"ד וע' בתשו' רע"א סי' מ"ז ומ"ח פלפול נעים בזה:

וכבוד ידי"נ הגאון הגדול מו"ה אלי' דוד תאומים שליט"א נ"י האב"ד דק"ק פאניוועז כתב אלי בתשובה אחת לתרץ הקו' הנ"ל וזה לשונו כיון דהתרת נדרים מצוה היא כמבואר בנדרים (דף כ"ב. ושם נט) וקיומן הוא חטא גדול וכדאיתא שם וקיום נדר הוי כנדר וא"כ כשעושה שליח לקיים נדרי' הרי הוי שליח לד"ע וכבר כתב הנודע ביהודא דהשליחות בטל א"כ לא נחלקו ר' יאשיה ור' יונתן אלא בהפרה אבל לא בהקמה וא"כ שפיר פסק הב"י דלא מהני שליחות בתרווייהו ולא מטעם אחד רק הא כדאיתא והא כדאיתא עכ"ד וש"י:

ד' עג בפי' הרא"ש ד"ה אין משקין ב' סוטות כאחת אין מביאין לעזרה ב' נשים סוטות להשקותן ביחד עכ"ל ע' בתוס' סוטה (דף ח') ד"ה אין משקין שתי סוטות כאחת שכתבו שם שיעמיד שתיהן בעזרה בבת א' להשקותן אע"פ שאין שותות כאחת כו' ותמהו שם וכי היה אסור בכה"ג לשחוט שני זבחים כאחת כגון שני עולות או שני חטאות כו' והא