שלמי נדרים צד

ועוד מדקאמר לבתר הכי כו' ואת"ל כו' למחר כמאן דאיתי' דמי משמע דלמחר קא מיבעי לי' ואי איתא דהוי קיום אפי' מיד לא מצי מיפר אלא ודאי נהי דמופר ליכי למחר לא הוי הפרה קיום נמי לא הוי ואי בעי למיפר לה לאחר שאמר מופר ליכי למחר מצי מיפר כו' עיי"ש. ובס' ידות נדרים ביד שאול כ' דבלא"ה נראה דלכך אמר למחר לא מצי למיפר היינו אם ישאל על ההקמה דאם אינו ביום שמעו לא יוכל לשאול על ההקמה ולכך למחר בודאי לא יוכל להפר משא"כ היום יוכל להפר כשישאל על ההקמה עכ"ל ומעתה אומר אני דלפ"ז מוכח כדעת הנקה"כ בשיטת הרמב"ם דהא הרמב"ם גופיה פליג ג"כ על הך דינא דסובר הר"ן דאין נשאלין על ההיקם כ"א בו ביום וסובר דגם אחר כמה ימים נשאל על הקמתו ויכול להפר אח"כ דכיון שלא הי' יכול להפר קודם השאלה הוי כמי שאינו יודע שיכול להפר ע' בש"ך ס"ק ס"ג ובבאר הגולה שם שזהו דעת הרמב"ם וא"כ אליביה לא נוכל לומר כתירוצו של בעל יד שאול ולומר דלהכי דייק הגמ' למחר לא מצי מיפר דלמחר בודאי לא יוכל להפר אפי' אחר שישאל על הקמתו דז"א דהא הוא סובר דאחר השאלה יוכל להפר אפי' אם נשאל לאחר ההקמה כמה ימים. וא"כ דיוקא דהגמ' דמדייק באומרו למחר לא מצי מיפר משמע הא באותו היום שאמר מופר ליכי למחר אם כי אותו הפרה אינו מועיל מ"מ לא הוי כקיום ממש אלא כשתיקה ואם רצה להפר תו אח"כ מצי מיפר ושפיר כתב הרמ"א ויש אומרים דהוי קיום כי דעה הראשונה שהוא דעת הרמב"ם סוברת דרק הפרה לא הוי אבל אינו כקיום ממש ושני דעות אלו שבסעי' מ"ו אזלי לשיטתייהו בסעיף מ"ט ששם ג"כ מחולק הרמב"ם עם הר"ן והרא"ש:

בר"נ ד"ה ואמר ואני א"י להפר כו' דודאי אי מהני ל"ש כי אמר הכי בב"א א"נ דאמר קיים ליכי שעה ולאחר מכן אמר מופר ליכי כו' עכ"ל ודעת הרמב"ם בפי"ג מהל' נדרים אינו כן שמפרש דהאיבעי' בגמ' הוא שלאחר שעה אמר לה ההפר אבל אם אמר לה בב"א קיים ליכי שעה ומופר ליכי לאחר שעה הוי הפרה שכן כתב שם אמר לה קיים ליך שעה אחת ועבר היום ולא הפר ה"ז קיים ואין אומרים שזה כמי שאומר לה הרי מופר לך לאחר שעה שהרי לא הוציא הפרה מפיו משמע מזה דאם הוציא הפרה מפיו ואמר לה הרי מופר ליך לאחר שעה מהני להיות הפרה ואח"כ כתב אמר לה קיים ליך שעה אחת וכשעברה השעה אמר לה מופר ליך ה"ז ספק מבואר להדיא דדעת הרמב"ם אינו כדעת הר"ן שמחלק בין דאמר בב"א להיכי דאמר לה לאחר שעה וע' בלחם משנה שם שכתב וז"ל אבל רבינו ז"ל כתב שלאחר שעה אמר לה ההפר משום דממאי דפשיט הגמ' מהך דהריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני כו' משמע דאפי' כה"ג מיבעי לן ודא ודא אחת היא עכ"ל:

ע"ב בהמפרש ד"ה מנה"מ כו' בנדרים שלא נראו לארוס ראשון כו' ובד"ה אבל בנדרים שנראו לארוס ששמע בהן כו' ובד"ה וא"א בנדרים שנראו לארוס לא מצי מיפר לחודיה ל"ל למיכתב כו' ובד"ה מבנעוריה נפקא כו' עד סוף הדבור. ומתחיל פירוש אחר כו' העובר עליו ישתומם באין מבין מהו הפירוש הראשון ואח"ז השגתי ס' קרן אורה להגאון מוהרי"ץ ז"ל מקארלין וכתב ג"כ שלשון רש"י ז"ל בפי' קמא אינו מובן. ויגעתי ומצאתי ת"ל שיש לו מובן היטב אלא שנשתבש קצת בדפוס וצריך מעט להגיה כי זה לשון השיטה מקובצת והני מיני בנדרים שלא נראו לארוס ראשון כו' ואחרים פירשו נדרים שנראו לארוס היכי ששמע בהן הבעל קודם מותו והיכי דלא שמע בהן בחיים קרי לא נראו [ומה שכתוב שם לעיל מזה משו' דהוי דומיא דקודם הוי' ראשונה נדפסו שלא במקומם] כו' ומתחיל הדבור דאי בנדרים שנראו לארוס מצי מיפר אב לחודי' ל"ל למכתב ואם היה תהיה לאקושי הוויות להדדי מבנעורי' בית אבי' נפקא דמשמע כ"ז שהיא בנעורי' שייכא בתר אבי' ואפי' בנדרים שנראו לארוס משמע אלא מדאצטריך למכתב ואם הי' תהיה ש"מ דדומיא דקודם הוי' ראשונה בעינן דהיינו נדרים שלא נראו לארוס כב"ה עכ"ל למדנו מדבריו ז"ל שהיה להם גירסא אחרת בגמ' ולא כמ"ש לפנינו דהגירסא שלפנינו כתוב. ואימא ה"מ בנדרים שלא נראו לארוס דס"ד דמקשין הכי הוי ומסיק דאי בנדרים שלא נראו לארוס מבנעורי' בית אבי' נפקא אלא מדכתיב ואם היה תהיה לאיש מדאצטריך האי קרא ש"מ אף לנדרים שנראו לארוס מצי אב להפר. אבל גירסת הש"מ הנ"ל אינו כן שלא כתב ואימא ה"מ אלא וה"מ בנדרים שלא נראו לארוס כו' ועוד שינוי נוסחא שלא כמ"ש לפנינו אי בנדרי' שלא נראו לארוס מבנעורי' כו' אלא דאי בנדרים שנראו לארוס מבנעורי' בית אבי' נפקא והכוונה דאין כאן קושי' ופירוקא אלא דסתמא בגמ' מסיק לדינא והני מילי דאב מיפר לחודי' כשמת הארוס דוקא היכי שלא נראו לארוס דהיינו שלא שמע הארוס בחייו אבל בנדרים שנראו לארוס ששמע בהן בחייו לא מצי אב להפר לחודי' עד שתחזור ותתארס ויפר האב בשיתוף ארוס השני ומוכיח הגמ' דאי בנדרים שנראו לארוס מצי מיפר אב לחודיה ל"ל למכתב ואם היה תהיה לאיש לאקושי הוויות להדדי מבנעורי' בית אבי' נפקא דמשמע כ"ז שהיא בנעורי' שייכא בתר אבי' ואפי' בנדרים שנראו לארוס משמע אלא מדאצטריך למכתב ואם היה תהיה ש"מ דדומי' דקודם הוי' ראשונה בעינן דהיינו נדרים שלא נראו לארוס כב"ה ומעתה נראה ברור שכן היתה גי' המפרש בפי' קמא דלא גריס ואימא ה"מ. אלא וה"מ ובד"ה וא"א בנדרים שנראו לארוס שכתוב לפנינו לא מצי מיפר תיבת לא ט"ס ויש למחקו. וצ"ל מצי מיפר ובסוף הדבור צ"ל אלא מדקמקיש הוויות להדדי ש"מ דומיא דקודם הוי' ראשונה דוקא קאמר דמצי מיפר לחודי' בנדרים שלא נראו לארוס וכוונת המפרש בפי' קמא הוא ממש כמ"ש הש"מ הנ"ל אכן לדינא לא נקטינן הכי אלא כפי' הר"ן והרא"ש ופי' השני שבמפרש דאפילו נדרים שנראו לארוס ראשון כשמת נתרוקנה הרשות לאב ועיין לקמן (דף ע"א.) בהמפרש ד"ה אבל ב"ה אומרים אין אב יכול להפר לא חלקו ולא חלק חבירו עד שיהא ארוס א' עמו הואיל ונראו לארוס עכ"ל והכל הולך לפי פי' הראשון שכתב כאן ובעל קרן אורה כתב שם ששיטתו נפלאה היא דהא באב ליכא פלוגתא וכ"ע מודים דאפילו נראו לארוס נתרוקן רשות לאב עכ"ל אבל הרואה בדברי שיטה מקובצת הנ"ל שהעתקנו למעלה יראה כי לא נפלאת היא ולא רחוקה ועיין בהגהת הב"ח כאן אבל עדיין לא הונח מה בין פי' קמא לפי' השני לפי הגהתו אמנם לפי מה שכתבנו לעיל א"ש הכל בעזרת ה':

ד' עא במשנה נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום ונתארסה בו ביום אפי' למאה כו' כתב הש"מ הא דאמרינן ונתארסה בו ביום דוקא דיעבד הוא דאי לכתחלה אסור לה להתארס עד ג' חדשים כדאי' ביבמות (דף מא. ומ"ב) אבל אם עברה ונתארסה לא מפקינן לה כדאיתא נמי התם עכ"ל ולקמן עמוד ב' באיבעי' דגירושין כשתיקה דמי או כהקמה דמי למאי נ"מ כגון שנדרה ושמע בעלה וגרשה ואהדרה ביומיה שכתב שם הר"ן ואהדרה לאו דוקא דה"ה אחר הריב"ש בתשובה סי' ס"ב כתב דדוקא הוא והביא ראיה משם דמחזיר גרושתו א"צ להמתין ג' חדשים ומהדר הגמ' לאוקמי האיבעיא בגוונא דהיתרא דאהדרה הוא ולא בנתארסה לאחר דא"א לכתחלה בהיתר כ"א בעבר ואירס אבל במתניתין דבא לאשמועינן הדין דארוס אחרון מיפר נדרים שנראו לארוס ראשון. א"כ צריך למינקט באיסור דבאופן אחר לא משכחינן לה. כ"כ בס' יד שאול סי' הנ"ל אבל עיין בביאורי הגר"א ז"ל באה"ע סי' י"ג ס"ק י"ב הביא ג"כ דברי הריב"ש הנ"ל ומוקי למתניתין כר' יהודא ור' יוסי ביבמות שם דמתירין להתארס בתוך ג' חדשים דליכא באירוסין משום הבחנה והאיבעיא בגמ' דנקט ואהדרה איהו הוא אליבא דהלכתא דקיי"ל אפי' ארוסות לא יתארסו להכי נקיט שהחזירה הוא בעצמו:

דמחזיר גרושתו א"צ