שלמי נדרים צב

לא אבל למחר לא מצי מיפר דלא גרע משתיקה עכ"ל והר"ן בפ' המדיר סיים ובשתיקה ודאי דלא שייכא שאלה ובש"ע סי' רל"ד סעי' מ"ט הביא דיעות הסוברים דאף אם נשאל על הקמתו לאחר כמה ימים מהני ההתרה דיכול להפר ביום השאלה שהוא לו כיום השמיעה דכיון שהי' סבור קודם השאלה שאינו יכול להפר הוי כמו שאינו יודע שיכול להפר (לקמן פ"ז) שיכול להפר ביום שנודע לו שיכול להפר ע' בט"ז ובש"ך שם. וע"ש בחידושי הגאון רעק"א שכתב וז"ל ומ"מ (פי' אפילו לדעת הר"ן שא"י לשאול על ההקמה אלא ביום השמיעה) יש לומר דאם בו ביום אחר ההקמה הפר נדרה ואחר כמה ימים נשאל לחכם על הקיום כיון דנעקר הקיום למפרע ממילא חלה ההפרה דבו ביום אף שהי' קודם השאלה על ההקמה עכ"ל והנה מה שחידש הגרע"א זאת מדעתו לדעתי מפורש הוא בדברי המחבר בסעי' כ"ב. דשם כתוב נדרה אשתו וקיים לה באחד מן הלשונות וכסבור שאינו לשון הקמה ובו ביום הפר לה. הקמתו הקמה כו' וסיים המחבר בסוף הסעי' ואם נשאל על ההקם הפרתו שהפר הוי הפרה ואינו צריך לחזור ולהפר ובש"ך שם ס"ק נ"ו יש ט"ס שמ"ש שם הפרתו הראשונה שהפר ביום שמעו קודם (ההקמה) צ"ל קודם השאלה וא"צ לחזור ולהפר כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו הרי הקמה ראשונה כמו שלא הי' עכ"ל. ולפ"ז גם דינו של הגרע"א הנ"ל פשוט הוא מהאי טעמא דאף אם נשאל להחכם על ההקמה אחר כמה ימים מ"מ כיון שנעקר ההקמה מעיקרו מועיל ההפרה שהפר אחר ההקמה בו ביום למפרע ובס' יד יוסף הנ"ל ס"ק כ"ט תמה על הש"ך דכל שכבר הפר היאך הי' יכול לקיימו והרי אין נשאלין על ההפר וגרם לו זה לפי ששפט למראה עיניו הגי'. משובשת שכתוב בש"ך ההפרה שהפר ביום שמעו קודם "ההקמה" לכן נשאר בצ"ע ופשוט הוא שתחת תיבת ההקמה צ"ל השאלה ושפתי כהן ישמרו דעת:

בהמפרש ד"ה את"ל יש שאלה בהיקם יש שאלה בהפר וכו' שאם שמע את נדרה ולא רצה להפר אלא הלך ונשאל בו ביום על אותו נדר לחכם מאי מי אמרינן הואיל ואם היא היתה הולכת לחכם ונשאלת לו שיהא מתירה דהא לד"ה אם נשאלה לחכם יכול להתיר לה כו' עכ"ל ע' בש"ע סעי' כ"ג הביא שני דיעות אם חכם או ג' הדיוטות יכולין להתיר אחר קיומו של הבעל והרמ"א שם הביא בשם המהרי"ק דאחר קיומו של הבעל א"י להתיר אבל אם לא הפר לה הבעל והחריש לה יכולים להתיר ונראה להביא סיעתא לחילוק זה מדברי המפרש לעיל (דף ח:

) גבי רבינא הוי לה נדרה לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי כו' וכתב שם המפרש ד"ה ה"ל נדרא כו' ואיהו לא היפר לה בו ביום ששמע והרא"ש שם כתב וקיים לה הנדר ונראה שבזה מחולק המפרש עם הרא"ש שהרא"ש סובר דאף לאחר קיום הבעל החכם יכול להתיר וכ"כ בתשו' הגאון רעק"א סי' מ"ח) אבל המפרש לא רצה לפרש כפי' הרא"ש שקיים לה הבעל משום דסובר דלאחר הקמתו של הבעל שוב אין החכם יכול להתיר לכן פי' שלא הפר לה הבעל ביום שמעו ולא הי' רק שתיקה ולאחר שתיקתו של הבעל יכול להתיר ואף מדברי המפרש בכאן שכתב דלד"ה אם נשאלת לחכם יכול להתיר לה נראה כן דלהכי הקדים מתחלה וכתב אם נדרה ולא רצה להפר ולא כתב שאם קיים לה נדרה כו' מכל זה נראה שדעתו ג"כ לחלק בין הקמה לשתיקה וכמ"ש המהרי"ק וע' ביד שאול דאסברה לה בטעמא דבשלמא כשהקים הבעל אין החכם יכול להתיר דכיון דתלתה נדרה בבעלה דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת א"כ מה מועיל פתח חרטה שלה כיון שהבעל רצה לקיים משא"כ בלא הפר והחריש א"כ הוא לא קיים רק שממילא כל שלא הפר נדרה קיים מעצמה וכיון שהיא מתחרטת ומוצאת פתח חרטה נעקר גוף הנדר ע"י התרת החכם:

והנה עיינתי בהגהת מרדכי ספ"ג דשבת מציין על סוגי' דפ' כירה (דף מו:

) מי יימר דמזדקק לה חכם כתב על זה איכא מרבוותא דאמרי חכם יכול להתיר אחר קיומו של בעל וכן פסק הרא"ש כו' ומשמע מזה דגם מסוגי' דפ' כירה הנ"ל משמע כן וראיתי במהרי"ק סי' נו"ן כתב וז"ל אשר שאלת מנהגי בדין התרת חכם אחר קיומו של בעל כו' מצאתי במרדכי של הח"ר ר' שמואל כו' וחשבתי שגם במרדכי של מהר"ר משה תמצא שם כתוב בשילהי פ' כירה וז"ל מי יימר דמזדקק לה חכם מכאן רצה הר"ר יהונתן להוכיח דאין אדם יכול להפר אחר קיומו של בעל דאם תאמר שיכול להפר אחר קיומו של בעל א"כ מאי קאמר מי יימר דמזדקק לה חכם היא תלך אחר ג' הדיוטות כו' עכ"ל הנך רואה שלפני המהרי"ק הי' נוסחא אחרת במרדכי מאשר נמצא כתוב במרדכי שלפנינו שנראה ההיפוך מזה שהמרדכי מוכיח מסוגי' דשילהי פ' כירה שהחכם יכול להתיר אחר קיומו של הבעל וכ"מ מלשון שגם לפניו היו נוסחאות שונות במרדכי ושבספרים אחרים הי' כתוב בנוסחא אחרת ע"כ ראוי לבאר איך מסוגי' הנ"ל יהי' משתמע לתרי אפי הנה זה לשון הסוגיא הנ"ל דרבה משני לאביי ברומיא דרמי לי' דר"ש אדר"ש. דגבי מותר השמן שבנר ושבקערה ר"ש מתיר אלמא לר"ש ל"ל מוקצה וגבי בכור שנפל לבור אמר ר"ש כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן ומשני רבה גבי מותר השמן אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו אבל גבי בכור אם אין מומו ניכר מעי"ט אין יושב ומצפה מתי תפול בו מום דמי יימר דנפל בו מום ויהי' מום קבוע ומי יימר דמזדקק לי' חכם ואמרינן שם מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת (בעל לאשתו) ואמאי מי יימר דמזדקק לה בעל (פי' וא"כ הסיחה דעתה ואף אם יפר לה בעלה בשבת מ"מ תתסר באכילה משום דהיא אסחה דעתה מלאכול בשבת וה"ל איסור מוקצה לגבה דמי יימר כו') ומשני התם כדרב פנחס משמי' דרבא דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה נודרת פי' וא"כ סמכה ע"ז דיזדקק לה בעל עי' פרש"י שם והדר פריך מסיפא דמתניתין ונשאלין לנדרים שהם לצורך השבת היינו כל מי שנודר שואל מחכם להתירו בפתח או ע"י חרטה ומקשה אמאי מותר בשבת לאכול אחר שמתיר לו החכם הא אכתי אסור לו ביום השבת משום איסור מוקצה דהא בין השמשות אסח דעתי' דמי יימר דמזדקק לי' חכם ומשני התם אי לא מזדקק לי' חכם סגי לי' בשלשה הדיוטות. אבל הכא גבי בכור מי יימר דמזדקק לי' חכם ופרש"י שם והדיוטות לא מצי למישרי לי' אלא במום הידוע לכל כגון במחוסר אבר עכ"ל מעתה ניחזי אנן לאיזה סברה נוטה הסוגי' הנ"ל להוכיח בדין התרת חכם לנדר אשה אחר שקיים לה בעלה נדרה לפי הנוסח שהביא המהרי"ק בשם המרדכי שמציין שם על הלשון מי יימר דמזדקק לה חכם מכאן רצה הרר"י להוכיח דאין אדם יכול להפר [להתיר] אחר קיומו של בעל דאם תאמר דיכול להפר אחר קיומו של בעל מאי קאמר מי יימר דמזדקק לה חכם תלך אחר ג' הדיוטות ונוסח זה מוקשה וקשה להבין. דהא מאי דקאמר הגמ' מי יימר דמזדקק לי' חכם לא קאי על התרת נדר לאשה. דאדרבה גבי התרת נדר משני התם אי לא מזדקק לי' חכם סגי בג' הדיוטות ורק גבי בכור קאמר הכא אי לא מזדקק חכם לא סגי בג' הדיוטות פי' במומין שאינם ידועים לכל מוכרח לבוא אצל חכם דוקא לכן י"ל מי יימר דמזדקק לי' חכם מעתה לפי השקפה ראשונה אינו מובן ויגעתי ומצאתי בביאורי הגר"א ז"ל ס"ק נ"ה שמציין על היש אומרים שאין חכם ולא ג' הדיוטות יכולין להתיר אחר קיומו של הבעל וז"ל הטהור ממ"ש בשבת (מו ב) מתיב רמי בר חמא מפירין כו' ולא משני דסגי בג' הדיוטות כדמשני בסמוך עכ"ל וכוונתו דל"ל להגמ' לתרץ על הקושי' ממפירין נדרים בשבת כדרב פנחס דאמר כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת לישני נמי התם אי לא מזדקק לה בעל תלך אצל חכם או לג' הדיוטות להתיר לה כמו שמשני אח"כ על הקושי' מהא דונשאלין לנדרים כו' (ולכאורה ראי' זו אינה חזקה כ"כ דדרך הגמ' בכל מקום שיש לו לתרץ בגוונא אחרינא מתרץ ואח"כ כשמקשים לו ממקום אחר ואינו יכול לתרץ בתירוץ זה מוכרח לתרץ בשינויא אחרינא ואם