שלמי נדרים פג

עליו כהקדש שם יש לומר דגם גידולי גידולין אסורים כמו בהקדש:

תוס' ד"ה קונם פירות האלו עלי ולא גרסינן פירות אלו עכ"ל כפי הגי' שלפנינו אין לו מובן דבמאי עדיף לישנא דהאלו מאלו ולעיל (נ"ב) קתני נמי קונם זיתים וענבים אלו כו' ופשיט לי' מהכא דקתני קונם פירות האלו כו' עיי"ש ונראה שכצ"ל ולא גרסינן פירות אלו באכילה וכוונתם למה דמסקי אח"כ אסור בחילופיהן וגדוליהן דכיון דהזכיר קונם סתם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בין בחילופיהן כו' ועי' בש"מ בשם הרשב"א ביאר יותר וז"ל דכיון דאמר קונם הם עלי לא באכילה בלבד אסרן אלא אפי' להנאה ואם נתחלפו באחרים וכן אם זרעו וצמחו אסורין הן ג"כ דמ"מ הרי נהנה מהם:

ע"ב גמ' פשט לי' מהא דאמר ר' חנינא תירתאה כו' בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר בשיטה מקובצת כתב וז"ל ורבו גידוליו על עיקרו במאה שבכך תרומה בטלה ובתרומת מעשר דכאיסורו כך עלייתו שממאה מוציאין חד לתרומת מעשר אבל בתרומה גדולה דחטה אחת פוטרת את הכרי איסורה במשהו מידי דהוה אטבל דאמר ר' יוחנן בשילהי ע"ז כהיתרו כך איסורו וחטה אחת פוטרת את הכרי ותרומה גדולה נמי לא שנא כו' עכ"ל לפלא מאוד בעיני שהוא נגד משנה ערוכה וברייתא דהא מבואר להדיא במס' ערלה ריש פ"ב התרומה ותרומת מעשר של דמאי כו' עולים בק"א והא דתנינן שם התרומה הוא של ודאי כמ"ש הר"ש שם דתרומה גדולה לא בעי לאפרושי מדמאי דלא נחשדו ע"ה ע"ז כדאיתא בפרק בתרא דסוטה כו' וכן לקמן בסוגיא זו דף הסמוך תנינין וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה ותרומת מעשר כו' נתנו בהם חכמים שיעור ועי' בר"ן שם שכ' דאפי' נתערבו במינן תרומה ותרומת מעשר בטילין במאה ולא אישתמיט בשום דוכתא לחלק בין תרומה גדולה לתרומת מעשר. ובכל דוכתא דאמרינן תרומה עולה בק"א סתם תרומה תנינן וזה דבר חדש לחלק ובקשתי לו רב וחבר ולא מצאתי וצע"ג ואחר זמן האיר ד' עיני ומצאתי לרב מרבנן גדול ורבן שמו הוא ניהו רבינו תם בתוס' מנחות (דף כב:

) ד"ה מכאן לעולין שאין מבטלין זא"ז כו' באמצע הדבור שכתב כיוצא בזה שכתב הריטב"א וז"ל שם דהא דאמר ר' יוחנן בסוף מס' ע"א כו' א"כ מינו נמי יסייע כו' אלא ש"מ דבמינו במשהו והא דאר"י התם דכל איסורין שבתורה כו' חוץ מטבל ויי"נ ולא חשיב תרומה דבכלל טבל הוא וחד טעמא לתרווייהו דמפרש התם טעמא דבטבל דכהיתרו כך איסורו דחטה א' פוטרת כו'. וה"ה תרומה דכעלייתו כך איסורו ובכ"ד דאמרינן תרומה עולה בק"א מיירי בדבר יבש כו'. ומזה תבין דברי הש"מ רק שצריך להגי' ולהוסיף בדבריו:

ד' נח בר"ן ד"ה אמר להם אף הן לא אמרו כו' אלא לענין שצריך לאכול התערובת קודם הביעור דכיון שאפשר לאכלו ה"ל כדבר שיש לו מתירין עכ"ל עי' בשער המלך פ' ט"ו מהל' מ"א הלכה י"ג שכתב דלכאורה יש להקשות עליו ממ"ש בעצמו בדף נ"ב דכל מה שיש לו היתר עכשיו אף בשלא במינה לא בטיל א"כ אמאי קתני הכא השביעית אוסרת כו' במינה דוקא דהא אפי' שלא במינה נמי כיון שיש לו מתירין עכשיו לאכלו קודם הביעור לא בטיל אמנם לא קשיא דע"כ לא הר"ן דבדבר שיש לו מתירין עכשיו אף בשאינו מינו לא בטיל היינו דוקא כשההיתר שיש לו עכשיו הוא לעולם כגון פת שאפאה עם הצלי דאסור לאוכלו בכותח כיון שיש לו מתירין לעולם בבשר משא"כ הכא גבי שביעית נהי דעכשיו יש לו היתר לאכלו מיהו לאחר הביעור הוא נאסר וא"כ ה"ל כדשיל"מ דאסור עכשיו וניתר למחר דבשאינו מינו בטיל עכ"ל ובנ"ב תנינא חי"ד סי' נ"ג עמד ג"כ בדברי הר"ן הנ"ל ונשאר בקושיא וע"ש בהג"ה הביא מ"ש בשעה"מ ספ"ד מהל' חמץ להקשות על דברי הר"ן הללו ממ"ש הר"ן בתשובה בדין חטים מבוקעות אם אין בהם א' מששים דמותר לטחנם קודם פסח ולאכלם בפסח ולפי דברי הר"ן הוי דשיל"מ כיון דיכול לאכלם קודם פסח דומיא דשביעית וכ' דיש לחלק והמחבר הנ"ל כתב דהר"ן בתשובה מיירי בחטים שנתבקעו אחר שנתערבו ולא הי' האיסור ניכר קודם התערובת בזה לא אמרינן דשיל"מ כמבואר בא"ח סי' ש"כ סעי' ב':

ע"ב בגמ' המנכש עם הכותי בחסיות אוכל מהן אכילת עראי כו' בתוספתא שלפנינו איתא המנכש עם הנכרי וכן במשנה פ"ט דתרומות כן הוא שם ועי' בר"מ שם שכ' משום דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר להכי מעשרן ודאי אכן מדברי התוס' בכאן ד"ה ומעשרן שכתבו דכותים אינם מפרישין אפי' תרומה גדולה משמע דגרסי כותי ולא נכרי. ובפי' הר"ש שם משמע ג"כ דהגירסא הוא נכרי ולפ"ז קשה להבין מ"ש הרא"ש כאן בד"ה אוכל מהן אכילת עראי כדין פועל שאוכל במלאכתו שהוא עושה מדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר כו' דהא דינא דפועל הוא דוקא העושה אצל ישראל ולא בשל ע"א כדאי' בב"מ (דף פז) בכרם ריעך ואל כליך כו' ולא של נכרי דמותר ליתן אפי' לכלי' וזה למאן דאמר גזל נכרי אסור איצטריך קרא למישרי פועל יעויי"ש ומה זה שכתב הרא"ש שאוכל כדין פועל דדינא דפועל הוא הבא בכרם ישראל ולא של נכרי' וראיתי בהגהת הרש"ש שתמה בהיפך מהא דאמרינן שם (דף פט) יצא המנכש בבצלים הואיל ואין גמר מלאכה אין פועל אוכל בהם ואני תמה להיפך דגבי עובד כוכבים אין בו דין פועל כלל ומדברי התוס' שכ' בד"ה אלא דהא דקתני המנכש משום דבסתמא אם אינו עושה עמו במלאכה אינו אוכל ממנו (וק"ק דהל"ל דלהכי קתני המנכש משום מילתא דרשב"א דאמר אם ישראל חשוד על השביעית למ"ש מותר דמיני' שמעינן דגדולי היתר מעלין את האיסור וכדי דלא נוכל לדחות דבתערובת מיירי להכי קתני המנכש וכדקא מסיק הגמ' דקא מדחה ודלמא בתערובת ומשני המנכש קתני) עכ"פ דברי הרא"ש שכ' כדין פועל כו' קשים להבין מכל הצדדים הן מהערת הרש"ש והן ממה שהעירותי בעצמי דהא גבי נכרי ליכא דין פועל כלל וצ"ע:

ד' נט בהמפרש ד"ה תרקב שאין לה תקנה לא לכהן ולא לישראל עכ"ל עי' בט"ז יו"ד סי' שכ"ג ס"ק ב' שהקשה דלמה לא אמר שישאל על האחרונה דהא אף להמסקנא לא קאמר רק דלא הוי דשיל"מ דליכא מצוה לאיתשולי עליו אבל מ"מ תקנה איכא ואמאי תרקב ילך אצל חכם ויתירנו ובנה"כ תירץ דתנא דינא קתני ולא תקנתא ומיירי היכא שאינו רוצה להתיר ובס' בית מאיר כתב שכעין קושית הט"ז הקשו התוס' בסוטה דף ואו:

) תוך ד"ה כי קדוש כו' וז"ל ועוד אמאי נשרפה כיון דקיי"ל דיש שאלה בהקדש למה אינו נשאל עליו ותצא לחולין ואף שהניחו בקושיא לא ס"ד למילף משם דלא יועיל שאלה כדעת הט"ז [דסובר דחרטה מצד התערובת לא מהני כ"א שיתחרט דוקא מצד הנתינה עצמה מאיזה טעם שיש לו] והדין דין אמת כמו שכתב הנה"כ דמועיל שאלה רק מחמת שנולד הוא ע"כ צריכים לידע איך להתיר ויעויין בסי' רכ"ח סעי' י"ג:

תוס' ד"ה והרי תרומה כו' דתנן ה"ה דה"מ למיפרך למאן דאמר תרומה אין לה מתירין עכ"ל כפי הנוסחא שלפנינו דבריהם אינם מובנים ונראה שצ"ל דה"מ למיפרך מברייתא [דלעיל (ד' נח)] דאמר דתרומה אין לה מתירין וקרי לתרומה בהדי' אין לה מתירין. וכוונתם כמ"ש הרא"ש ד"ה והרי תרומה אמנם בדברי הר"ן ד"ה והרי תרומה כו' מיושב קושייתם משום דהוי מצי למידחי דבישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן עסקינן ומש"ה פריך מהך מתניתין דליכא לדחויי הכי וסמך על קושייתו דלבסוף והא קתני סיפא תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה:

בר"נ ד"ה תרומה מאי מצוה לאתשולי עלה איכא כו' והקדש דקא מני לה לעיל בדשיל"מ בהקדש בדק הבית עסקינן דע"כ לפדיה קאי עכ"ל בשעה"מ פ' ט"ו מהל' מ"א כ' דלכאורה נראה דאיהו ז"ל פליג דידיה אדידיה דהא לעיל ריש (דף נח) בד"ה כל דבר שיל"מ כתב ומעשר שני והקדש יש להם היתר