שלמי נדרים עו

במשמעות סתם אכילה ולשון ב"א אינו סותר לשל תורה ואין לומר בזה דאלו היה דעתו אכזית למה אמר סתם אכילה. כמו דאמרינן בצלי דאלו היה דעתו אצלי למה אמר בלשון מבושל דהתם הוקבע בלשון ב"א שם אחר לקרותו צלי והכא לא הוקבע שם אחר אכזית אף בלשון ב"א לכן פליגי בזה ר"ע ורבנן דלרבנן יש לילך בזה אחר לשון תורה שהוא מבורר בכזית דוקא וגם בלשון ב"א אינו סותרו ויש להשוות הלשונות בזה ור"ע ס"ל דאף בכה"ג כיון דבלשון ב"א משמע אף כ"ש מחייב בכל שהוא:

בגמ' והא קרא נסיב לה אסמכתא בעלמא כ' הש"מ וא"ת המקשה שהקשה מאי מקשה וכי לא ידע דאסמכתא בעלמא הוא והא תני ר' יאשי' אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר משמע מדבריו שאינו אלא זכר בעלמא ע"כ ואולי י"ל דאינו בלשון קושיא ופירוקא אלא כולה הש"ס הוא דקאמר לה קרא דקא נסיב הוא אסמכתא וצ"ל "דקנסיב" ואף אם לא נגיה לשון נדרים משונה:

שם איני והא ר' ירמי' חלש כו' חזא קרא דמחית כו' לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבה בר עולא אמר הא בקרא גופי' הא בגווי' דקרא בהגהת הרש"ש כתב וק"ק מדוע חרה אף האסיא בראותו קרא בביתו דר' ירמיה דלמא לגווי' הוא דבעי לה ויש לומר דרבה בר עולא בא להוסיף על שינויא קמא דמשני הא ברכיכי והא באשוני והוא בא להוסיף ולומר דגם הרכיכי אינם טובים אלא מה שבתוכם אבל האשוני אינם יפים לחולה לא גופייהו ולא גווייהו והאי קרא דהוי מחית בבית ר' ירמיה הי' דאשוני שהם קשים ואינם טובים לא גופייהו ולא גווייהו וכן משמע לשון הברייתא דאמר ואסור בהיטריות רכות שהחולים אוכלים בהם פתם דהיינו מין ההיטריות שהם רכים מהם אוכלים פתם אבל מין היטריות הקשים אין אוכלים בהם פת אפי' ממה שבתוכם:

בפי' הרא"ש ד"ה והא מתבשיל נדר וכיון דרך הוא כמו מים בעלמא לא מיקרי תבשיל ומשני כיון דמתאכלי ביה ריפתא ששורין בו הפת ואוכלין אותו תבשיל קרו ליה עכ"ל. הרא"ש מפרש דקושית הגמ' הוא על מה דאסור במעשה קדרה רך ודלא כהר"ן שפי' דהקושיא הוא על מאי דמותר בעבה והא גם עבה מיקרי תבשיל ושינויא דהגמ' הוא כיון דלא מתאכיל ריפתא בהדי עבה לא מיקרי תבשיל ולפ"ז אינו מדוקדק לשון הגמ' בהשינויא כל מידי דמתאכיל בי' ריפתא תבשיל קרו ליה דהל"ל כל מידי דלא מתאכיל ביה ריפתא אינו קרוי תבשיל ולא לתרץ בלשון דיוק לדייק דדוקא דכל דמתאכיל בי' ריפתא קרו ליה תבשיל אבל לא במה דלא מתאכיל ביה ריפתא וע' בא"ח סי' תקנ"ב בשערי תשובה להגאון ר"ז מרגליות זללה"ה הביא בשם ס' זרע אמת שאין לשתות קאפפע בסעודה המפסקת ושבס' מח"ב השיג עליו דמשקה שחממוהו או שהרתיחוהו לא מקרי תבשיל כדמוכח מנדרים (דף מ"ט.) דפריך והא מתבשיל נדר ע"ש עכ"ל וכוונתו עפ"י פי' הרא"ש כאן דפריך על הא דאסור במעשה קדרה רך והא מתבשיל נדר ומעשה קדרה רך אינו מקרי תבשיל ואי משום הא לא אריא דהא אדרבה הא משני כל מידי דמתאכלי ביה ריפתא תבשיל קרו לה ופי' הרא"ש ששורין בו פת וא"כ אדרבה מכאן ראי' להיפך לפי האמת דמשני וגם קאפפע הא שורין בו פת ואוכלין אותה עם פת וא"כ אין כאן השגה על ס' זרע אמת שכן הוא האמת לפי תירוץ המתרץ וע' בערובין (דף כ"ט:

) פליגי רבה ורב יוסף לענין עירוב בצלי אי הוה ליפתן או לא דסבר רב יוסף דבצלי בעינן כדי לאכול הימנו שתי סעודות ומייתי ראי' מפרסאי דאכלי טבהקי (פי' בשר צלי) בלא נהמא דפריך ופרסאי הוו רובא דעלמא והכא בנודר מן התבשיל אמרינן בגמ' דאסור בצלי משום דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א ולפי המקום וע"ל בעמוד ב' בר"ן דלבבלאי דאכלי נהמא בנהמא המודר מן התבשיל בדידהו אסור גם בעבה דהם אוכלין אותו ג"כ בפת:

ע"ב גמ' א"ל הכי אמר רב דייסא באצבעתא בסים וכל דכן בתרתין וכל דכן בתלת עיין בחדושי אגדות. ועדיין לא הונח דהל"ל בקצור וכ"ש בכוליה ידא ואולי יש ג"כ כוונה בזה לפמ"ש בהוריות (דף י"ג:

) דקא חשיב בדברים המשיבים את הלימוד הטובל אצבעו במלח ואוכל ואמר ר"ל ובאחת ואמרינן שם כתנאי ר' יהודא אומר אחת ולא שתים ר' יוסי אומר שתים ולא שלש הרי דחזינן דיש ענין סגולה לנפש אם טובל באצבע אחת או בשתים ושלש לכן אמר כאן דאין נ"מ ואדרבה כל דכן בתרתין וכל דכן בתלת:

שם דביתהו דר"י נפקת נקטת עמרא עבדה גלימא דהוטבי רש"י וכן הר"ן פירשו גלימא חשובה סרבל טוב והיה מברך ברוך שעטני מעיל שהיה חשוב בעיניו כמעיל ועיין בפסקי הרא"ש בברכות פ' הרואה סי' ט"ז בדין אם קנה כלים חדשים דמברך שהחיינו כתב דאפי' אם אינם כלים חשובים אם אצלו חשוב הוא דמברך ג"כ דיש עני ששמח בחלקו יותר מעשיר בכלים חשובים כדאי' בנדרים דר' יהודא שלא היה לו אלא גלימא רעועה והוה מברך ברוך שעטני מעיל לפי שהיה חשוב עליו כמעיל לעשיר ובפי' הרא"ש כאן לא סיים תיבת לעשיר והמעד"מ שם כתב תמיהא לי דמנ"ל שהיתה רעועה הא עבדה גלימא דהוטבי קאמר ופרש"י סרבל טוב והר"ן פי' גלימא חשובה אבל נראה דתמונת גלימא משונה מתמונת מעיל בעצמו ולהכי קראו הרא"ש גלימא רעועה ע"ש תמונתו שאינו מיופה בתמונתו כמו המעיל:

ד' נ בגמ' שמע כלבא שבוע אתא ואיתשיל על נדרי' ואישתרי ובכתובות (דף סג:

) הנוסח שמע אבוה (כלבא שבוע) דאתא גברא רבא למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמיפר נדראי כו' ע' בט"ז סי' רכ"ח. ס"ק ח' שהביא קושיא בשם הריב"ש איך היתר ר"ע לכלבא שבוע והא ר"ע הוא נוגע בדבר. ותירץ דהוא לא התיר בעצמו אלא ע"י צירוף אחרים עמו ולפי מ"ש הר"ן לעיל (דף ח:

) גבי רבינא ה"ל נדרא לדביתהו כו'. דמספקא ליה שם דבנדרי אשתו להתיר אפשר דאפי' בצירוף אחרים אסור משום דאשתו כגופיה דמי והוי ליה כמתיר נדרי עצמו. צ"ל דר"ע נתן רשות לתלמידיו שיתירו לו ובס' ידות נדרים ביד שאול ס"ק ח' תירץ לפמ"ש התוס' שם (וכן הר"ן כאן בעמוד ב') לתרץ איך התיר ר"ע בפתח כזה שהוא נולד כדלקמן (דף ס"ד.) דאמרינן שם אין פותחין בנולד כיצד אמר קונם שאיני נהנה לפלוני ונעשה סופר כו' ואמר אילו הייתי יודע שהוא נעשה סופר לא הייתי נודר דאין מתירין בפתח כזו שהוא נולד ותירצו דלא חשיב נולד דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול והר"ן ביאר יותר כיון דאפי' דאדעתא דפרק א' או הלכה אחת לא היה נודר וזה שכיח טובא שילמוד פרק א' או הלכה אחת הלכך לאו נולד הוא דנולד מיקרי דבר שאינו מצוי ולפ"ז כאן ל"ש ענין נוגע בדבר דהרי כל ענין דנוגע לא יתיר הוא דשמא לא יעיין יפה וזה הוא דוקא בנדר שצריך עיון לחקור אחר פתח חיישינן שמא לא יעיין יפה משא"כ כאן דהפתח מבורר דאל"כ שוב הוי נולד א"כ מותר ובפרט לפי מ"ש התוס' שם בכתובות אי נמי כגון דתלה נדרו בדבר שפי' בשעה שנדר ע"ד אם לא יעשה סופר דבענין זה לא הוי נולד כדאמרינן לקמן (דף ס"ה.) נעשה כתולה נדרו בדבר אתי שפיר טפי וע"ש בר"ן וברא"ש ד"ה נעשה:

ע"ב רבי עביד ליה הלולא לר"ש בריה ולא אזמניה לבר קפרא כו' א"ל אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כו"כ הדר אזמני' כו' לכאורה הדבר יפלא איך מתחלה דבר בר קפרא כ"כ קשות נגד רבי בשביל דלא אזמניה ויכנהו בשם ע"ר. וכבר עמד ע"ז בעל שבות יעקב בספרו ח"א סי' קפ"ב וראיתי להעתיק בקצרה תוכן דבריו ע"פ מה דאי' בא"ח ס"ס תק"ס דאסור לאדם שימלא פיו שחוק בעוה"ז וכתב שם הט"ז דבנוסח הטור כתוב בזמן החורבן ויצא לחלק דלענין שמחה שאינה של