שלמי נדרים נא

לסיפא. הא טובא איכא בינייהו דברישא אם לא פירש לא היינו יודעים הטעם ובסיפא א"צ לפרש. שהדבר ידוע שלא היה מקפיד על אביו ואחיו שאוכלים תאנים שלו דברשות קא עבדי כו' ועוד כל מידי דהוי טעות שחשב שגנבה ולא גנבה אדעתא דהכי לא נדר דכה"ג גבי ממון אמרינן קנין בטעות חוזר ע"ש ובראשונות סי' ס"ח ביאר דבריו ביותר וכתב דהא כלל גדול בידינו דברים שבלב אינם דברים ודברים שבלב המוכיחים הוו דברים לפ"ז ברישא אם לא פירש לא מוכח לן והוו דברים שבלב ובסיפא מילי דמוכחי וברירי לכל שאין לך אדם שמדיר את אביו] והאריך שם בפלפולו ולבסוף העלה וכתב ונראה לי דהא דנקיט במתניתין שהכתה את בני ושגנבה את כיסי. ה"ה שאם לא פירש הטעם. אלא שידוע לנו שאמרו לו שגנבה את כיסו ועי"ז הי' קטטה ביניהם ועכשיו שנודע לו שלא גנבה כו' הרי זה ידוע לנו שמוטעה הי' בכך אלא רבותא קא משמע לן אפי' אין זה ידוע לנו כלל אלא משיחתו אנו למדים ממה שאמר שגנבה את כיסו ואפשר דלאו הכי הוא אלא שרוצה להדירה ובא עלי' בעלילה והשתא מיהדר קא הדר בי' קמ"ל דהואיל והוא אמר כן בשעה שנדר או בתוך כדי דבור. הדבר מוכיח מההיא שעתא מפיו אע"פ שאין ידוע לנו וא"צ התרת חכם כו' ונראה דמה שהזכיר הר"ן ז"ל טעות בעיקר הנדר לא שהוקשה לו רישא לסיפא דלזה שפיר הוי מצי לשנויי דבסיפא ברור לנו הדבר אע"פ שלא פירש הטעם וברישא לא היינו יודעים הטעם אם לא שהוא פירש בעצמו בלשונו או בתוך כ"ד לנדרו רק שהר"ן טעמא דמילתא קאמר אהא דא"צ התרת חכם דמ"ש מהא דפותחין בשבתות וי"ט דמייתי בגמ' דצריך שאלת חכם. לכך פירש דהתם לא נעלם ממנו שהיו בכלל שבתות ויו"ט שמי שאסר על עצמו בשר ויין שנה אחת יודע הוא שיעברו עליו שבתות ויו"ט אלא שאלו הי' יודע שאסור להתענות בהן לא הי' נודר כגון זה פותחין לו אלו הוית יודע כו' ומ"ש מש"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה הוא כדי שיהא ברור אצל השומעים שהוא טעות בעיקר הנדר שאל"כ מנא ידעינן שאפי' אם הוא יאמר שכך הי' בדעתו אכתי כיון שלהדיר את אשתו נתכוון והדבר הזה [אינו ברור] אצל השומעים כמו באביו ואמו הרי הדירה ולשום סיבה נעשה אלא שלא ידענום ואע"פ שהוא אומר אח"כ הואיל ולא היתה גלוי' אלינו בשעה שנדר צריך התרת חכם. אבל אם היתה ידוע לנו שהקטטה היתה לפי שהי' סבור שגנבה את כיסו טעות בעיקר הנדר מיקרי וא"צ התרת חכם עכ"ל הטהור וע' במחנה אפרים הל' נדרים סי' וא"ו שכ' שהרשב"א בתשובה הביאה הב"י בסי' רכ"ח כתב נראין הדברים שכל שנדר סתם ואח"כ אמר אדעתא דהכי נדרתי נאמן יעויי"ש ומתניתין דהכתה את בני דאיצטריך לפרושי איירי בסתם דלא טעין מידי ואעפ"כ כל שאמר שהכתה את בני הוי כאלו פירש מעיקרא ואמר אם הכתה את בני דהוה ס"ד לומר דלשון זה אינו תנאי ואפשר דדברים אחרים היו ג"כ בינו לבינה ופירש אחד מהן קמ"ל דלשון זה הוי כאלו התנה אבל מדברי הר"ן לא משמע הכי כו' יעויי"ש היטב:

בר"נ ד"ה פותחין בשבתות ויו"ט כו' וה"ט משום דבמתניתין איכא טעות בעיקר הנדר כו' ואולי במתניתין דפותחין ל"ל הכי דמי שאסר ע"ע בשר ויין שנה אחת יודע הוא שיעברו עליו שבתות ויו"ט כו' אלא שפותחין לו בכבוד שבתות ויו"ט שאלו הי' יודע שאסור להתענות בהן לא הי' נודר כו' נראה שצריך להגי' במקום להתענות שצ"ל להצטער כו' וכן הוא בהר"ן לקמן (דף ס"ו.) וע' בט"ז יו"ד סי' רכ"ט ס"ק ב' שהטור כתב להתענות ופי' הב"י דהטור ס"ל דבשבת ויו"ט אפשר בלא בשר להתענג עצמו אבל להרא"ש הוי הדין כן גם מנודר מבשר לחוד והט"ז השיג עליו דאיך יעלה על הדעת לומר דנודר מבשר לחוד לא יהיה ביטול עונג. והטור חדא מינייהו נקיט ע"ש והנה הרמב"ם בפ"ג מהל' שבועות הלכה ג' כתב דשבועה של שגגות הוי ג"כ אם נשבע שלא ילבש תפלין ולא ידע שהתפלין הוא מצוה ובפ"ד מהל' נדרים כתב דשבועות שגגות א"צ התרה על כן כתב הרב בעל מחנה אפרים סי' ג' דנראה דהר"ן דהכא חולק עם הרמב"ם ז"ל. והר"ן לשיטתי' אזיל שפירש דלא הוי נדרי שגגות שלא יהי' צריך התרה כלל אלא דוקא היכי שהוא מוטעה בעיקר הנדר כגון שהי' סבור להדיר לזה ונמצא שהוא אחר אבל היכי דבעיקר הנדר לא הוי טועה אלא שהי' סבור בלבו כך וכך הוו דברים שבלב ומש"ה כתב במשנה דגנבה את כיסי דצריך שיאמר בהדיא בשעת נדרו שגנבה את כיסו הא לא"ה צריך התרה עכ"ל עיי"ש ולכאורה ק"ל דלדבריו דברי הרמב"ם בעצמו יהיו סותרים דאם נאמר דסברת הרמב"ם בהך דינא שנשבע שלא ילבש תפילין והוא אומר שלא ידע שהתפלין הם מצוה מקרי נדרי שגגות והיינו כמ"ד אומר מותר אנוס הוא וגם בכה"ג א"צ התרת חכם כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' נדרים דשבועת שגגות א"צ התרה וא"כ מדוע כתב הרמב"ם בפ' ששי מהל' שבועות דאם נשבע שלא יאכל בשר ושלא ישתה יין שלשים יום. אם אומרים לו זה שנשבעת שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין שלשים יום הרי אתה פוגע ברגל ומבטל שמחת יו"ט ועונג שבת אם אמר אלו הייתי יודע זה לא הייתי נשבע מתירין לו עכ"ל אלמא דצריך עכ"פ התרה ולא אמרינן דהאומר שלא הייתי יודע שאסור לבטל מצות עונג בשבת ויו"ט הוי כאומר שלא הייתי יודע שהתפילין הם מצוה שא"צ התרה כלל וצריך לומר דשאני התם דאומר שהי' יודע שמצוה לענג בשבת ויו"ט. רק בעת נדרו שנדר שלא יאכל בשר וישתה יין שלשים יום לא שם אל לבו שבזמן שלשים יהי' בתוך הזמן שבתות או יו"ט. דבכה"ג בודאי לא הוי מוטעה בעיקר הנדר דהא נדר בפירוש בפיו שלשים יום. וגם לא הי' שכוח מאתו שיש מצות עונג בשבת ואסור להתענות בו או להצטער רק שלא שם על לב לזכור זה וכן הוא הלשון בפירוש הרא"ש בכאן שלא שם אל לבו ולא נזכר אבל אם היה אומר שלא הי' יודע כלל ממצות עונג בשבת. אה"נ דל"צ התרת חכם ודמי למי שנשבע שלא ילבש תפילין ואומר אח"כ שלא הי' יודע שיש מצוה בלבישת תפילין דסובר הרמב"ם דהוי נדרי שגגות ואין צריך כלל שאלה לחכם להתירו:

דף כו באוקימתא דרבה ורבא דרבה מוקי פלוגתייהו דב"ש וב"ה במשנה שמחליף דבריו כשבא להתיר ורבא מוקי לה במעמיד וכתב הרא"ש בפסקיו וז"ל וצ"ע לרבה אדם שנדר משני דברים בשר ויין ש"לא ה"יו ל"פניו והזכיר שניהם בין בשעת הנדר בין כשבא לפני החכם ומצא חרטה על אחד מהם מי אמרינן הכא מודה [רבה] דהותר כולו כיון דל"ש כאן החלפה דדוקא מידי דשייך כולכם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעיא החלפה או דלמא לא אמרינן הותר כולו אלא היכי שמחליף ואין חילוק עכ"ל. והקרבן נתנאל שם ס"ק כ"ח תמה על רבינו ירוחם והב"י בסי' רכ"ט שהעתיקו דברי הרא"ש כמו שכתוב לפנינו ואיך העתיקו טעות גדול כזה. חדא דלמה כתב רבינו דוקא כשלא היו לפניו הלא אפי' כשהיו מונחים לפניו הי' מקום לשאלתו ועוד כו' על כן הגיה שצ"ל "שהיו לפניו" ולא נדר אלא מבשר ויין שהיו לפניו ובס"ק כ"ט פי' ג"כ דעיקר ספיקת הרא"ש אם דבר שהותר בחרטה ואין בו החלפה אם אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו כו' עיי"ש אמנם לא הי' לפניו בעת כותבו זאת ס' הרב מהרי"ט כי המעיין במהרי"ט בראשונות סי' ס"ח יראה להדיא שהנוסחא שהעתיקו רבינו ירוחם והב"י היא הנוסחא הנכונה שבתוך דבריו שהביא שם דברי הרא"ש הנזכרים. כתב וזה לשונו ומשיחתו של הרב (הוא הרא"ש) שאמר בשר ויין "שלא היו לפניו" אתה למד שאלו היו לפניו והזכיר שניהם כשני נדרים דמו דומיא דשבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש דמוקמי לה במונחים לפניו ע' שבועות כ"ג ב'] אלמא דמודה ר"ש בזו דלאורוי' שבועה על כל אחד ואחד קא אתי ומה דאמרינן לקמן (דף פ"ז:

) דלר"ש לא הוו שני נדרים אא"כ אמרה קונם תאינה שאני טועמת וענבים שאני טועמת. דאמרה שני פעמים שאני טועמת אבל אם אמרה קונם תאנה