שלמי נדרים נ

וגמגם בלשונו ואמר שאי אוכל ואי אמר הכי מהימנינן לי' קמ"ל כיון דהוציא בשפתיו ואמר שאי אוכל לא מהימנינן לי' במאי דקאמר בתר הכי. ומדברי הרא"ש הנ"ל משמע שלא כדברי הרמב"ם הנ"ל וע' בתוס' שבועות (דף כ.) ד"ה לישנא אתקיל לי' וע"ע בסוגי' דשבועות (דף כ"ו:

) לבטא בשפתים ולא שגמר בלבו כו' ובתוס' שם:

ד' כה גמ' ולישבע יתהון דמקיימיתון תורה משמע תורה אחת ע' במחנה אפרים הל' שבועות סי' וא"ו. שהקשה בשם מהריב"ל כיון דלשון תורה הוי כולל. היכי מצי לפלוגי ולומר דתורה תורה אחת הי' בלבם. ומ"ש מהנודר מפת סתם ואמר בלבי הי' לפת חטים בלבד דלא שמעינן לי' משום דפת הוי לשון כללי והרב בעל מח"א תי' וחילק בין דבר שהוא בקום ועשה לדבר שהוא בשב ואל תעשה. דמי שאסר על עצמו שלא לאכול או שלא לעשות דבר זה סתמא לעולם משמע. אבל דבר שהוא בקום ועשה כגון ע"מ שתניקי את בני אפי' יום אחד במשמע כן יש לחלק בנ"ד. דהאוסר ע"ע בסתם שלא לאכול פת בלשון כולל כל פת במשמע אבל מי שמקבל ע"ע בקום ועשה בלשון שיש לפרש ג"כ איזה פת בלבד יכול לומר שלא קבל ע"ע רק הפרט כגון הכא דלשון דמקיימיתון תורה יש לפרש כל התורה ויש לפרש ג"כ תורה אחת וכיון שהוא בקום ועשה יכול לומר לו קבלתי ע"ע רק הפרט. יעויי"ש באורך וע' לעיל (דף ד' ע"ב) בר"ן ד"ה משום דנ"ל קיצותא כו' ומ"ש שם:

שם אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו לי' תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון אמר שמואל בטרוף ופריך כולהו נחשי מיטרף טרפי ומשני אגבו טרוף קאמרינן והתוס' בשבועות (כט:

) גרסי בשגבו טרוף קאמר ופריך בגמ' וליתני גבו טרוף ומשני מלתא אגב אורחא קמ"ל דקורת בית הבד גבו טרוף למאי נ"מ למו"מ דהמוכר קורת בית הבד לחברו אי גבו טרוף אין אי לא לא בש"ע סי' רל"ב כשהעתיק דין זה לא העתיק רק שהנודר אמר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד וכן הרא"ש בפסקיו לא הזכיר לשון גבו טרוף רק כקורת בהב"ד ולא הזכיר שגבו טרוף והוא נגד מסקנת הגמ' בכאן דהא אם לא הזכיר שגבו טרוף משמעותי' רק שמספר בגודל כמות הנחש שגדול ועב כקורת בית הבד ובזה הא פריך הגמ' דלא מקרי נדרי הבאי. דהא אתרמי שנמצא נחש גדול דרמי לי' תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון והט"ז שם תירץ שהם מפרשים בגמ' דהנודר לא אמר בפירוש בלשונו נחש טרוף בגבו כקורת בית הבד אלא דאנן מפרשינן דכוונת הנודר במה שאמר נחש כקורת בית הבד שכוונתו לענין טרוף שהוא טרוף מגבו וזה מוכח מלשון הגמ' שאמר אגבו טרוף קאמרינן ולא אמר הכא במאי עסקינן דאמר נחש טרוף מגבו אלא ודאי כמ"ש כו' עכ"ל הט"ז ודברי הט"ז תמוהין כמו שהקשה ע"ז הגרע"א ז"ל בחדושיו שם דלפי דבריו מאי פריך הגמ' וליתני גבו טרוף (ומשני מילתא אגב אורחא קמ"ל כו' ונ"מ למקח וממכר) הא זהו גופא אשמועינן מתניתין. דמה שאמר הנודר כקורת בית הבד מפרשים אנחנו דבריו שכיון על טריפת גבו ולא על גודל כמותו ועביו והוכחת הט"ז מלשון קאמרינן אינו הוכחה כ"כ דיש לפרש דהכוונה הא קאמרינן במתניתין. והתו' בשבועות נראה שגירסתם באמת הוא קאמר ולא קאמרינן וכמ"ש לעיל ועפ"ז נשאר בתימה על הרא"ש והש"ע שהשמיטו את העיקר לבאר שהנודר אמר נחש טרוף בגבו כקורת בית הבד ואולי יש לומר אחרי דמסקינן בגמ' דהנ"מ הוא לענין מקח וממכר לומר דהמוכר קורת בית הבד לחברו אי גבו טרוף אין ואי לא לא מוכח דכל קורת בית הבד גבם טרופים וליכא מיעוטא דאינם טרופים. דאל"כ מצי המוכר לומר אנא מן המיעוט שעושים קורת בית הבד שגבם אינם טרופים ואנן קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב כדאיתא בכמה דוכתי בש"ס וא"כ כיון דכל קורת בית הבד גבם טרופים לא צריך הנודר לפרש בלשונו אם לא ראיתי נחש טרוף בגבו כקורת בית הבד דסגי לי' בזה שאמר כקורת בית הבד לחודי' והמקשן דפריך וליתני גבו טרוף לא סליק אדעתי' דכולם גבן טרופים לכן פריך וליתני גבו טרוף אבל לפי מאי דמשני התרצן מלתא אגב אורחא קמ"ל דכל קורת בית הבד גבו טרוף ולמאי נ"מ למו"מ כו' שוב לא צריכין אנו להגי' במשנה ולהוסיף שהנודר אמר נחש טרוף בגבו כקורת בית הבד דסגי במה שאמר כקורת בית הבד לחוד משום דכל קורת בית הבד גבו טרוף וע' בהמפרש ד"ה מילתא אגב אורחי' קמ"ל שפי' דכי אמר בית הבד אגבו טרוף קאמר דומיא דקורת בית הבד דהוי טרוף חדקים חדקים עכ"ל. נראה מפירושו שמפרש באמת שזה גופא השמיענו התנא שהאומר כקורת בית הבד כוונתו להפליג שראה נחש שגבו טרוף כקורת בית הבד שהוא טרוף חדקים חדקים והא דקאמר הגמ' נ"מ למקח וממכר כו' היינו שזה גופא קשיא למה לא נקיט התנא דין זה בפשוטו שהנודר אמר אם לא ראיתי נחש טרוף בגבו ומשני מלתא אגב אורחא קמ"ל דנ"מ ג"כ לענין מו"מ אם מכר קורת בית הבד דבעי ליתן לו שיהי' גבו טרוף:

והנה בפירושא דטרוף. הר"ן פי' שעשוי בקעים בקעים ובירושלמי טרוף מרובע והמפרש בכאן ורש"י בשבועות פירשו טרוף מנומר ובשיטה מקובצת הקשה על פירש"י דמאי מעליותא לקורת בית הבד אם הוא מנומר עיי"ש ולפע"ד כבר, הרגישו רש"י והמפרש בכאן שכתבו דומיא דקורת בית הבד שיש בו חריצים או חדקים. ובדרך דמיון קאמר שכמו שקורת בית הבד יש בו חריצים וחדקים כן ראיתי נחש שגבו מחולק במראות מנומרים וחריצים בודאי מעלה לקורת בית הבד שיותר טוב לכתוש בו הענבים וע' לשון רש"י בשבועות מבואר כן להדיא:

ע"ב במשנה ראה אותן אוכלים תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהם אחרים כו' נראה שצ"ל היו עמהם אחרים בלא וא"ו המעטיף דלאו סיומא דמילתא דנדרי שגגות הוא אלא מילתא באנפי נפשי' הוא לאשמועינן אגב אורחי' פלוגתא דב"ש וב"ה בנדר שהותר מקצתו אם הותר כולו כן הגי' בריטב"א שעל הלכות הרמב"ן ובהמפרש כאן שכ' או שהיו עמהן האי לשון או הוי פירוש כמו לשון אם. שאם היו עם אביו ואחיו אחרים בזה פליגי ב"ש וב"ה כו' וק"ל:

בר"נ ד"ה נדרי שגגות תרי גווני קתני חדא דבשעת נדרו הוי שוגג כגון קונם אם אכלתי ואם שתיתי כו' וקתני נמי שהי' שוגג בשעה שהנדר הי' ראוי לחול כו' דכיון דנדרא באכילה קמייתא חייל וה"ל שוגג בההיא שעתא כו' עכ"ל אולי יש לכוון בדבריו שבזה יתורץ קושית התוס' כאן שהקשו מהא דלעיל (דף י"ד:

) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום דחיישינן שמא יישן למחר דבתנאה לא מיזדהר אינש דקשה היכי דמי אם ע"פ שכחה שישכח דבשינת מחר יחול נדרו למפרע מה שישן היום הא הוי נדרי שגגות. ובמזיד ליכא למיחש כו' יעויי"ש ובמתק לשונו של הר"ן יתורץ קושיא זו דלא דמי לאכל ושתה בשוגג דהכא:

דכאן אין הנדר מתחיל אלא כשיאכל וישתה היום ואז הוא שוגג ולא חייל אבל התם גבי קונם עיני בשינה היום. הנדר מתחיל מהיום ובתחלת הנדר מהיום הוי מזיד וכן הוא בשיטה מקובצת כאן וז"ל התחלת הנדר הוא בשינת היום וכן התם בהליכה ההתחלה הוא בהליכת היום א"כ מזיד הוא בהתחלת הנדר ולא דמי כלל לאכל ושתה בשוגג שהרי התחלת הנדר הי' כשאכל ואז שוגג הי' ולכך התירוהו חכמים ובס' הפלאות נדרים כתב ג"כ מדעתי' לתרץ כענין זה ולא הי' לפניו ס' שיטה מקובצת אז וע' מ"ש לעיל שם ברא"ש ד"ה קונם עיני כו':

שם ד"ה וב"ה אומרים אלו ואלו מותרים כו' וטעמא דמילתא שאלו הי' יודע שאביו ואחיו היו עמהם הי' מוציאם מן הכלל ה"ז מוטעה בעיקר הנדר כו' ומש"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן בפירוש שיאמר שגנבה את כיסי כו' בביאור דברי הר"ן אלו ראוי להעתיק מ"ש הרב מהרי"ט בשניות סי' כ"ז בקצרה וז"ל ויש לתמוה אם כוונתו לומר מאי איכא בין רישא