שלמי נדרים מו

עצי לבונה הביא דברי מהרי"ט הנ"ל וביאר דמ"ש דהנדר בטל לגמרי היינו מה שהוציא בשפתיו טיפת צונן זהו בטל לגמרי דלא נתכוין לזה רק לאכול בביתו ע"ש וע' בס' מחנה אפרים הל' נדרים סי' י"ח משמע שמפרש דברי הרא"ש כפשטן ויש שם גמגום בדבריו להמעיין שם במ"ש שם ודמי לאומר שאיני אוכל אחד דאסור לאכול שנים דכיון דאחד אינו אוכל שנים נמי אינו אוכל ואפ"ה כיון דאמר לשון פרטי שאינו אוכל אחד ובאחד שרי שאין כוונתו אלא לשנים לשנים נמי שרי והיינו טעמא דכיון דבאחד דקאמר שרי אין סברא לאוסרו בשנים במה שלא הוציא בפיו כו' עכ"ל דסוף דבריו אין לו ביאור דבאיזה אופן איירי דמותר לו במה שהוציא בפיו שלא יאכל אחד אם לא שג"כ באופן שמובן שמ"ש שלא יאכל אחד הי' רק לזרז דומיא דהכא גבי טיפת צונן שאני טועם לך ומאי אולמא דהך מהאי וכי באיזה משנה וברייתא נזכר הך דשלא יאכל אחד בכה"ג דלעיל דקתני מותר לאכול שנים דמייתי מינה ראי' להך דטיפת צונן כו' דגם באכילה ושתי' מותר והנכון כמ"ש מהרי"ט דכוונת הרא"ש הוא רק להתיר אכילה ושתי' שחוץ לביתו אפי' באותה סעוד' מותר, אבל בתוך ביתו בודאי מודה הרא"ש דאסור:

ע"ב גמ' אר"י אמר רב אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם. כי אמריתה קמי' דשמואל אמר תנא תני ארבע' נדרים התירו חכמים ואת אמרת צריך שאלה לחכם בס' קרן אורה כתב וק"ק מאי ס"ד דרב אסי הא תנא תני התירו חכמי' כדמקשי שמואל עלי' ונראה דלהאי לישנא ס"ל לרב אסי ג"כ דבשאר נדרים אין פותחין בחרטה. ובארבעה נדרים אלו סגי בחרטה לחוד והיינו דתנן התירו חכמים אבל שאלה בעי עכ"ל. ובימיו לא יצא לאור ס' שיטה מקובצת על נדרים. ואנחנו ת"ל זכינו לאורו וזה לשון הש"מ צריכין שאלה לחכם מדרבנן והקולא שלהן שפותחין בהן בנולד והיינו דאמרינן ואידך אי הכי ה"ל למימר התירו ויש בזה קצת שבוש בדפוס וצ"ל אי הכי "לא" ה"ל למימר התירו וחסר מלת לא והכוונה שכתב ואידך פי' שמואל דלא ס"ל הא דרב אסי משום דלא מתחוור לי' הך סברא דאי הכי לא ה"ל למימר סתם התירו דמשמע היתר גמור בלא שום שאלה לחכם והנה חידוש הוא שלא זכרו להביא דברי הירושלמי בכאן. שמפורש שם וז"ל דמקשה שם וכי כל הנדרים לאו חכמים הן שהן מתירין. ר' אליעזר בשם ר' חייא רבה. אלו אינן צריכין היתר חכם. ומסיק שם לבסוף דכל הנדרים צריכין פתח ממקום אחר אבל אלו פתחיהן בצידן שלא נתכוון אלא לזרז וכן כל הני דמתניתין. ופי' שם הפני משה דבכל הנדרים צריך החכם להמציא לו פתח אבל באלו נדרים פתחיהן בצידן שלא נתכוון אלא לזרז וכיוצא באינך דמתניתין:

שם ההוא דאתא לקמי' דרבה בר רב הונא א"ל אלו היו עשרה ב"א שיפייסוך באותה שעה מי נדרת כו'. הא דנקט עשרה ב"א כו' ולא אמר סתם אלו היו בני אדם שיפייסוך באותו שעה כו' אפשר לומר ע"פ אידך מימרא דרבה בר רב הונא (בדף הסמוך ע"ב) אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו כו' וידוע מאמרם ז"ל דכל בי עשרה שכינתא שריי' וא"כ זה הי' הפתח דרבה בר רב הונא אלו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה היינו שבזה גופא היו מפייסין אותו. דהא אנן בכנופי' דבי עשרה ושכינה שרוי' בינינו ואיך אתה כועס דמתוך כך אתה נודר וכל הכועס אפי' שכינה כו' ומ"מ לא דמי להך דאמרינן לקמן (דף ס"ד.) דאין פותחין בכבוד המקום דיש לחלק וכמ"ש הר"ן שם:

בפי' הרא"ש ד"ה אלו היו עשרה ב"א שיפייסוך כו' כלומר שמפייסין אותך עתה ובד"ה קסבר אין פותחין בחרטה מדהוצרך למצוא פתח זה כו' עכ"ל הנה הרא"ש אינו מפרש כפי' הר"ן שהר"ן בד"ה אלו היו עשרה ב"א כו' מפרש דעכשיו לא היו עשרה ב"א שמפייסין אותו אלא שאומר לו אלו היו בעת שנדר והרא"ש מפרש שעתה היו יוד בני אדם המפייסין אותו וטעם פלוגתתן הוא לפי גירסת כ"א ויתבאר ע"פ מ"ש בשיטה מקובצת שכתב דבשלמא אם באין עכשיו עשרה ב"א והם גוערין בו ומאשימין אותו על נדרו והוא אומר אלו הייתי יודע שיבואו ב"א אלו ויגיע להם טורח זה על ידי נדרי לא הייתי נודר כה"ג ודאי הוה פתח. אבל עכשיו שלא באו מה פתח הוא זה שיאמר אלמלא באו בשעת הנדר ופייסוני לא הייתי נודר רק שזה מקרי חרטה ורצה לחקור אם חרטה דמעיקרא הוא יעויי"ש ולכן הרא"ש שגורס קסבר אין פותחין בחרטה אלא פתח בעינן מש"ה מפרש שעתה היו עשרה ב"א שמפייסין אותו ובזה שאמר אלו היו אותן עשרה ב"א שמפייסין עתה היו ג"כ אז בעת הנדר לא היית נודר בדברים הללו עושה אותן פתח לנדרו אבל הר"ן דלחד גי' גורס קסבר פותחין בחרטה וגם לאידך גי' דגרסי אין פותחין בחרטה מפרש ג"כ דבחרטה גרידתא אין פותחין. אלא בחרטה שהיא מתבררת יפה אבל לא בעי פתח מש"ה לא הוצרך לפרש דהיו עתה עשרה ב"א לפייסו וע' בב"י סי' רכ"ח ובב"ח שם במה שהשיג על פי' הב"י ד' כב גמ' ולא פתחינן בהדא אחרנייתא דתניא הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו מקריב עליו קרבן ברישא פתחינן כו' רב טביומי מתני כו' והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא הוצרך הגמ' למיפסק הלכתא אע"ג דכללא הוא בכל דוכתי דהלכתא כרבא לגבי אביי משום דלא לספוקי כדמתני רב כהנא דל"פ רבא ואביי רק בסיפא דהמקיימו כאלו הקריב עליו קרבן אבל ברישא דכל הנודר כאלו בנה במה גם רבא סובר דפתחינן להכי הוצרך הגמ' לומר והלכתא לא פתחינן לא ברישא ולא בסיפא היינו כלישנא דרב טביומי מתני דבסיפא גם אביי סובר דלא פתחינן וכי פליגי אביי ורבא הוא ברישא דכל הנודר כאלו בנה במה וגם בזה סובר רבא דלא פתחינן והלכתא כרבא וע' בס' ידות נדרים מ"ש בזה. וכבר העיר מו"ח זקני הגאון החסיד אמיתי מוהר"ר זלמן זצוק"ל הובא בס' תולדות אדם שחידוש גדול הוא על הש"ע בסי' רכ"ח סעי' יו"ד שקיצר וכתב דלא פתחינן בההיא דכל המקיימו כאלו הקריב עליו קרבן שהוא הסיפא ולא כתב הרבותא יותר דגם ברישא דכל הנודר כאלו בנה במה ג"כ לא פתחינן והטור העתיק יפה גם הרישא [וע' תוס' גיטין (מו:

) ד"ה הנודר מ"ש בשם הר"א וע' במהר"ם שיף שם לתרץ דלא תיקשי מהא דאשכחן בריב"ל (כתובות ע"ז) שאמרו אי אתשל אשבועתא ניהדר אי לא לא דמשמע דקיום עדיף משאלה דיש לחלק בין נדר לשבועה עוד תי' שם באופן אחר ע"ש]:

שם ולא פתחינן בהא נמי דשמואל דאמר שמואל אע"פ שמקיימו נקרא רשע ע' לקמן (דף ע"ז:

) תני רב דימי אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא חוטא כו' ובש"ע הביא שתי הלשונות נקרא רשע ונקרא חוטא וקשה דאם נקרא רשע מכ"ש דנקרא חוטא וע' מ"ש הט"ז בריש סימן ר"ג ובס' ידות נדרים ביד שאול כתב דברים נעימים בזה וראיתי להעתיקם. והוא ע"פ מ"ש בעל העקדה שאף שהאדם הוא עלול לחטוא באשר מצד טבעו הוא עלול לחטא בכל זה לא הוכרח להיות מעמיק בחטא והי' מהראוי שיעשה תשובה אחר החטא ועפ"ז אמר שעל התחלת הנדר נקרא רק חוטא מצד שטבע האדם שעלול לכעס ולשגגה כמו דאי' לעיל (דף י':

) כשהן תוהין נוזרין ע"ש אבל מה שיש ביכולתו שלא להעמיק בחטא דהיינו לשאול על נדרו ואינו שואל נקרא רשע ובזה ניחא שתי הסוגיות דשמואל מיירי במי שמקיים הנדר ואינו שואל עליו לכן נקרא רשע אבל לקמן (ד' ע"ז:

) דשאל על נדרו אמרו לי' זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת פי' על תחלת הנדר שנדר ומייתי ראיה מקרא דכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא הא אם לא חדלת איכא חטא וכאן יליף שמואל ג"כ מהאי קרא דכי תחדל לנדור ויליף ג"ש חדלה חדלה מדכתיב שם רשעים חדלו רוגז דבלשון כי תחדל יש לפרש שני