שלמי נדרים מג

כמ"ש הנימוקי יוסף דלהכי קרי לה מקום אחר משום שאין מתירין לו כפי מה שאמר שלא נתכוון אלא לקרבנות ש"מ וכדומה. אלא ממקום אחר בכדו תהית וע' לעיל בריש הפרק (י"ג:

) גבי הרי את עלי כאימא כו' קתני נמי פותחין לו פתח ממקום אחר פי' שם הרא"ש דצריך לבקש לו פתח וטעם לחרטתו ולא סגי לי' בכדו תהית או לבך עלך כו' וע' מ"ש הרא"ש כאן הנה הלשונות בשני המקומות שווין ודתיהן שונות בפירושן ומצאתי בבית חדש סי' ר"ח שעמד ע"ז וכן בביאורי הגר"א כתב שצריך עיון ויש להעיר דהא אנן קיי"ל דפותחין בחרטה אפי' בנדר גמור ע' סי' רכ"ח סעי' ז' רק שיהי' באופן שמתחרט מעיקרא ולא סגי בחרטה דהשתא ומדוע בהרי את עלי כאימא שמתפיס בדבר האסור שמצד הדין א"צ התרה ורק בע"ה מחמירין עליו דצריך שאלה לחכם להתיר לא תיסגי בחרטה ומצריכין למצוא לו פתח וע' בס' יד שאול סי' ר"ה שעמד ג"כ ע"ז ותירוצו שם אינו מתיישב:

בפי' הרא"ש ד"ה המקדיש חייתו ובהמתו פי' כל חייתו ובהמתו וכ"כ המפרש. אבל הר"ן מפרש חייתו או בהמתו ומשמע דלהר"ן אלו הקדיש שניהם חי' ובהמה הי' גם הכוי בכלל דממ"נ אי חי' הוא או בהמה הוא והוא הקדיש שניהם אבל דעת הרא"ש הוא דאע"ג דהוא הקדיש שניהם מ"מ אין דעתו להקדיש אלא בהמה ודאית או חי' ודאית ולא במה שהוא ספק וע' בס' ד"המ:

ד' יט בר"נ ד"ה ואלו על ספיקו לא מצי מגלח כו' וכ"ת נהי דחטאת לא מצי לאתויי דאין חטאת באה נדבה לייתי עולה ושלמים וליתני אם נזיר אני הרי אלו לחובתי ואם לאו יהיו לנדבה כו' עכ"ל בס' דה"מ הל' נדרים כתב וז"ל מדבריו נראה מבואר דשלמי נזיר ושלמי נדבה שווים הן ויש לדקדק דשלמי נזיר טעונים לחם וזרוע בשלה ושלמי נדבה אינם טעונים לחם וזרוע בשלה וכמ"ש התו' בנדה (דף ע) ד"ה למחרת כו' בתוך הדבור וז"ל ועוד שהן טעונים לחם וזרוע בשלה ואין שלמים כאלו באין בנדבה כו' עיי"ש. ואם נאמר דלחם אינו מעכב בנזיר הוי א"ש אבל הא ליתא דלחם נזיר ולחם תודה דא ודא אחת היא דאין לחם בלא תודה ואין לחם בלא נזירות וכן אמרו בירושלמי פ"ב דשקלים הלכה וא"ו דאין נזירות בלא לחם ואין לומר אף דלחם מעכב תקוני גברא שאני וכ"כ התוס' בכמה דוכתי לענין אחר הא ליתא כמו שנראה מדבריהם במס' מנחות (דף ק"ה) ד"ה ונאכל דה"ט דר"ש דמתנה אשם בשלמים ולא בתודה דנאכל ליום ולילה משום דתודה בעי לחם ואין לחם בא בנדבה יעויי"ש הרי אף דהתם תקוני גברא הוא אפ"ה לא מצי לאתנויי בתודה משום דאין לחם בא בנדבה. עוד הקשה על דברי הר"ן דהיאך מצי לאתנויי בשלמי נדבה דהא לא שוו נסכי נדבה עם נסכי חובה דנסכי נדבה מזלפין ע"ג האישים ונסכי חובה על הספלים ומתרץ דאנן קיימין השתא אליבא דר' יהודא דמוקמינן מתניתין דספק נזירות להקל כר"י. ושמעינן דר' יהודא ס"ל דנסכי נדבה ג"כ על הספלים ע' זבחים (דף צ"א) דקאמר שם דאליבא דר"י דסבר דבר שאין מתכוון אסור אינו יכול לזלפו ע"ג אישים משום כיבוי ואליבי' נסכי נדבה ע"ג הספלים ע"ש וקרא דכתיב ויין לנסך חצי ההין תקריב "אשה ריח ניחוח" כו' עקר לי' ממשמעותי' דאשה למידרשי' נחת רוח לפני כאישים ע' פרש"י שם וע' בשעה"מ הלכות ע"א ריש פרק י"ב שהעיר ג"כ על מ"ש הר"ן דעל ספיקו לא מצי מגלח לפי שצריך לגלח על הבאת קרבנותיו ולא מצי לאתויינהו דילמא לא הוי נזיר ומייתי חולין בעזרה והקשה דהא אנן אליבא דר' יהודא קיימינן ור"י ס"ל (פסחים כב) דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא וא"כ משום תקוני גברא יש לומר דשרי גם מדרבנן וכמו דאמרינן בנזיר (דף נ"ז:

) גבי שני נזירים כו' עיי"ש ובנזיר (דף כט.) ויתבאר לקמן בדברי התוס' ד"ה על ספיקו לא מצי מגלח כו' יעויי"ש:

ע"ב תוס' ד"ה על ספיקו לא מצי מגלח כו' וא"ת אמאי לא מצי מגלח יביא עולה ושלמים ויתנה כו' ור"י פירש דלא מצי מגלח משום דעביד הקפה וכמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה ומספק אינו יכול לדחות לאו דהקפה כו' עכ"ל. מדבריהם משמע דלמ"ד הקפת כל הראש ל"ש הקפה אפי' מדרבנן אין שום איסור ומסוגי' דנזיר (דף כ"ט.) גבי האב מדיר את בנו בנזיר מוכח דאפי' למ"ד הקפת כל הראש לא שמי' הקפה היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן אסור דקאמר שם בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר מש"ה מגלח ועביד הקפה אלא לריב"ח אמר ר"ל כדי לחנכו במצות הא קא עביד הקפה ומשני קסבר הקפת כל הראש מדרבנן וחינוך דרבנן ואתי חנוך דרבנן ודחי הקפה מדרבנן אלמא דאפי' למ"ד הקפת כל הראש ל"ש הקפה. היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן מ"מ אסור וא"כ למה להו להתוס' לאוקמי הך סוגי' דוקא כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה. ומזה למד הרב בעל משל"מ דס"ל להתוס' דתקוני גברא שאני דכיון דליכא תקנתא בדבר לא גזרו רבנן ולהכי הוצרכו התוס' לאוקמי הסוגי' כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה מדאורייתא והנה סברא זו דאמרינן דלמ"ד הקפת כל הראש לא הוי אסור אלא מדרבנן היכי דהוי תקוני גברא לא גזרו רבנן יש סעד וסמוכין לזה מהא דאמרינן בנזיר (דף נ"ז:

) גבי שני נזירים שאמר אחד להם ראיתי אחד מכם שנטמא וא"י איזה מכם מגלחים ומביאים קרבן טומאה וטהרה כו' ופריך שם בגמ' ומגלחים ואמאי דלמא לאו טמאים אינון וקעביד הקפה ומשני שמואל באשה וקטן ופריך שם ולוקמה בגדול והקפת כל הראש לא שמי' הקפה ומדלא מוקים לי' הכי ש"מ קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה ותיקשי לכאורה מנ"ל דשמואל סבר הקפת כל הראש שמה הקפה מדאורייתא דלמא סובר שמואל דמדאורייתא ל"ש הקפה ורק מדרבנן מ"מ אסור ולהכי איצטריך לי' לשמואל לאוקמי באשה וקטן כי היכי דלא ליהוי עכ"פ איסור דרבנן ומזה הוכיחו דאלו משום איסור דרבנן במקום דליכא תקנה אחרת לא גזרו רבנן ולא הי' צריך שמואל לאוקי באשה וקטן ועיי"ש במשל"מ ובשעה"מ ועפ"ז נתנו טעם ג"כ למה שהוכרחו התוס' לומר דרבא דמתרץ דגבי ספק נזירות דלא מעייל אינש לספיקא משום דספיקו חמור מודאי משום דעל ספיקו לא מצי מגלח משום דקעביד הקפה דהוא סובר כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה. ולא סגי להו למימר דלכ"ע אפי' למאן דסובר דל"ש הקפה מ"מ מדרבנן אסור משום דמחמת איסור דרבנן היכי דאיכא תקוני דגברא לא גזרו בהו רבנן אמנם לפענ"ד לא קרב זה אל זה דע"כ לא אמרינן היכי דאיכא תקוני דגברא לא גזרו בי' רבנן. אלא היכי דהוי דיעבד ונפל ספק במקרה כי ההיא דנזיר שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם דלית להו תקנתא אחריתי כ"א באופן זה שיביאו שניהם קרבן טומאה וטהרה ויתנו כמבואר שם ויגלחו. ובזה יהי' תקוני גברי אבל בסוגיא דידן דאנחנו שמין דעת הנודר לכתחלה אם מעייל נפשי' לספיקא או לא אמדינן דעתו דהך גברא שנדר בנזיר דלא מחית נפשי' לספיקא כיון דבספיקא אם יגלח ויעבד הקפת הראש נצטרך לומר משום תקוני גברא ל"ג בה רבנן אין דעתו של אדם נוחה להכניס עצמו לס' איסור דרבנן ולהקל אח"כ דזה הוי לכתחלה ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא אלא בדיעבד ולא להכניס עצמו לכתחלה וכעין סברא זו מצאתי בס' דה"מ. ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה בשעה"מ על פי' הר"ן (הבאתי לעיל בדבור הקודם) שמפרש דלהכי ספיקא חמור מודאי משום דלא מצי להביא חטאת שאין חטאת באה בנדבה ואע"ג דקיי"ל דאם גלח על אחת משלשתן יצא ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה אינו מגלח אא"כ הקריב כולן. והקשה השעה"מ דהא אנן אליבא דר' יהודא קיימינן ור"י ס"ל חשב"ע לאו דאורייתא וא"כ כיון דהאיסור אינו אלא מדרבנן נימא דמשום תקוני גברא ל"ג רבנן דז"א דבכאן דנין רק על אומדן דעת הנודר דבכה"ג שמין אנחנו דעתו דאינו רוצה להכניס עצמו בנדר כזה על הספק שיצטרך שיבוטל גזרת חכמים בשביל נדרו: