שלמי נדרים מא

כך. וע"ש שהקשה מנ"ל לחייבו תרתי ע"י התראות כיון דלא אמר אלא פעם א' הריני נזיר חדא נזירות קבל עליו ולא שתים ואחר שאכל פעם א' והרי הוא נזיר יכול לאכול אח"כ אפילו מאה פעמים עכ"ל וכפי שהעתקתי לעיל לשון הרשב"א בחדושיו שכתב דמעיקרא לא נזירות אחד קבל עליו אלא בכל אכילה שיאכל יהיה נזיר נראה שמיושב הערתו והרשב"א בלשונו הטהור נזהר מזה וע' ג"כ בהגהות הרש"ש מ"ש בזה לתמוה שאם יודע בעצמו שקבל עליו נזירות כמה פעמים כפי סך הזיתים שיאכל מה זה תלוי בהתראות חלוקות ויעויין ג"כ בס' הפלאות נדרים שהקשה להיפך איך יוכלל נזירות הרבה לאין תכלית בדבור אחד שאמר הריני נזיר שאם יאכל הרבה יהיה עליו נזירות הרבה. ואם ימעיט אכילתו ימעיט נזירותו. והרי לדידן דקיי"ל כר' שמעון בעינן שיאמר קונם לכל א' וא' יעויי"ש שהאריך הרבה בדבר זה:

ע"ב גמ' תנן יש נדר בתוך נדר אילימא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכוותה גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ענבים אמאי לא חלה שבועה על שבועה ק"ק אמאי נקיט גבי שבועה על שני מינים ולא נקיט דומיא דנזירות בשני זמנים ולימא הכי דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל תאנים היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים למחר אמאי לא חלה שבועה על שבועה וכן בשינויא דר"ה היה יכול למינקט דכוותה גבי שבועה דאמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכל היום ומחר וע' בר"ן ואולי י"ל משום דבעי להקשות אח"כ מהא דאמר רבה שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ואכל תאנים והפריש קרבן כו' נקיט סתמא דתלמודא מעיקרא ג"כ בכה"ג בכדי לסדר קושייתו אח"כ בכה"ג ודוחק שעדיין צ"ע בזה:

וע' בשעה"מ הל' איסורי ביאה פ' י"ז ד"ה ויש להביא ראיה לחילוק זה כו' שהביא קושיא בשם הרב בעל ספר עץ החיים לדעת הרמב"ם פ"ד מה"ש הלכה יו"ד דלא אמרינן איסור מוסיף אלא היכי שהאיסור נוסף על החתיכה בעצמה בזמן שעדיין איסור הראשון עלי' כגון חמותו ונעשית אשת איש דבזמן המגו עדיין שם חמותו עלי' אבל מגו בזמנים שונים לא אמרינן היינו אם נשבע שלא יאכל הככר היום ואח"כ נשבע שלא יאכל הככר לעולם לא חייל בכולל א"כ אמאי לא אוקי הגמ' דמתניתין מיירי בכה"ג ולא תיקשי מהא דרבה דש"ה דהאיסור נוסף בזמן שעדיין איסור הראשון עליו אבל היכי שמוסיף בזמן דבזמן המגו דהיינו יום המחר היה מותר לאכול מקודם לא אמרינן ביה מגו לאסור באותו היום וע"ש שתירץ בדברי הר"ן סוף ד"ה תנן כו' ומחמת שהענין ארוך לא העתקתי כל דבריו בזה יעויי"ש ומ"ש בזה בעל טעה"מ:

ובס' דה"מ הל' שבועות כתב לתרץ קושית בעל עץ החיים הנ"ל דלהכי לא בעי הש"ס לאוקמי בהכי לר"ה דאי הכי קשיא ליתני יש שבועה בתוך שבועה ואין שבועה בתוך שבועה היינו באומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דיש שבועה בתוך שבועה. שיהיה חייב שתים על תאנים בכולל ובאומר שלא אוכל היום וחזר ואמר שלא אוכל לעולם אינו חייב על אכילת היום שתים דמגו למפרע לא אמרינן אלא ודאי דרב הונא לא ס"ל כרבה עי"ש:

דף יח גמ' א"נ כגון שקבל עליו שתי נזירות בב"א ע' בתוס' שבועות (דף כז:

) שהקשו כשקבל עליו שתי נזירות בב"א ונשאל על אחת מהן אמאי לא נשתרי בשניה משום נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומ"ש מהא דתנן קונם שאני נהנה לכולכם הותר א' מהן הותרו כולם וכתבו דיש לחלק דהכא כיון דסליק למנין שתי נזירות כקבל כל אחד בפ"ע דמי עכ"ל והנה קושית התוס' מבואר בירושלמי פ"ג דנזיר הלכה ב' והכי איתא התם מה אנן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל את כולו אם באומר כו' אלא כינן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר כו' עי"ש והרא"ש סוף דף הקודם ד"ה כגון שקבל עליו כו' כתב ג"כ פירוש זה וע' בס' נחלת יהושע סי' ח' האריך בעוצם בינתו לבאר במה שלא פירשו התוס' כהירושלמי וע"ע בס' בית מאיר על יו"ד בסי' רכ"ט ס"א שכתב לתרץ קו' התוס' הנ"ל ע"פ הדעה שהביא הר"ן לקמן (כז.) דדוקא בנדר שהותר ע"י פתח שדומה קצת לנדר טעות הוא דאמרינן כיון שיש טעות בנדר הותר כולו אבל אם התירוהו בחרטה אין כל הנדר מותר אלא מה שהוא מתחרט בלבד וכאן מיירי שנשאל לחכם והתירו בחרטה אמנם התוס' שלא תירצו כן לשיטתייהו אזלי דס"ל דאפילו ניתר בחרטה הותר כולו כמ"ש הר"ן שם בשמם. לכן תירצו באופן אחר וע' במחנה אפרים הל' שבועות סי' ט' מה שהביא שם הירושלמי דפ' השותפין על מתניתין דפ' בתרא (דף צ) קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני דקשה כי נשאל על הראשון אמאי צריך תו לשאל על השני הא קיי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומוקי לה בירושלמי כמ"ד אין חכם מתיר אא"כ חל הנדר וכתב שם ולמדנו מזה שאע"פ שהוא נדר אחד לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו כל כמה דלא חל הנדר עי"ש וע"פ דבריו הנ"ל יש ליישב ג"כ קושיית התוס' דשבועות הנ"ל דהא לא חל הנזירות השני' עד אחר שימנה הנזירות הראשונה ולהכי לא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו אבל שם גבי קונם שאיני נהנה לכולכם חל על כולם בזמן א' בשוה ואולי יש להעמיס דבר זה בכוונת תירוצם בשבועות שם שכתבו דהכא כיון דסליק למנין שתי נזירות כקבל כל א' בפ"ע דמי ויש לעיין במ"ש הר"ן כאן תחלת העמוד סוף ד"ה אלא פשיטא כו' שכתב וס"ל דאי לא חיילא השתא לא חיילא נמי לבתר זימנא כו' עי"ש:

שם בגמ' ומאי חומרא דשבועה מנדר אילימא כו' נדר נמי חמור שכן חל על המצוה כרשות אלא משום דכתיב בשבועה לא ינקה לכאורה לא שייך הך פרכא דפריך ומאי חומרא דשבועה מנדר אליבא דרב הונא דוקא דשקלינן וטרינן לפרוקי ליה דהא אגופה דברייתא דקתני והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חלה על שבועה נזירות קלה לא כ"ש קשה ע"ז ומאי חומרי' דשבועה מנדר אמנם יש לומר דלכאורה ק' לפי מ"ש התוס' בשבועות (דף כה.) ד"ה חומר בנדרים כו' דהא דאצטריך תרי קראי בנדרים ובנזירות שהם חלים לבטל המצוה היינו בנדרים מרבינן מקרא דכי ידור נדר לה' לא יחל דברו פי' אפילו אם יש בנדרו ביטול מצות ה' כגון קונם לולב שאני נוטל אפ"ה לא יחל דברו ובנזירות אשכחן גם כן דדרשינן מן קרא דיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות וכתבו דתרווייהו צריכי דאי מקרא דיין ושכר יזיר לא שמעינן רק בכולל דאוסר עליו כל יין סתם הן רשות והן מצוה. ומגו דחייל ארשות חל נמי אמצוה אבל לא שמעינן היכי דנדרו הוא רק על מצוה לחוד דחל ג"כ לבטל כגון קונם סוכה כו' לולב שאני נוטל להכי איצטריך קרא דכי ידור נדר לה' אפילו אם הנדר הוא רק על המצוה לבטל ג"כ חל ואי כתב בנדרים ה"א לפי שאוסר המצות עליו אבל בנזיר שאוסר עצמו על היין לא חייל כו' עי"ש ולפ"ז לכאורה קשה מאי פריך הכא הגמ' נדר נמי חמור שכן חל על המצוה כרשות הא הכא איירינן בנדר דנזירות ונדר דנזירות הוא בכולל שאוסר עצמו בכל יין, רשות ומצוה ובכולל הא גם שבועה חל בכולל ואין כאן חומר דנזירות מבשבועה אבל באמת אין כאן קושיא כלל דהא אליבא דרב הונא קיימינן ואמרינן לעיל דרב הונא לא ס"ל כרבה. ול"ל איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו והשתא אתי שפיר הא דפריך הקושיא דמאי חומרה דשבועה מנדר השתא ולא אגופה דברייתא ולפי מ"ש הריטב"א (ע' בשיטה מקובצת) על הא דמשני הגמ' אלא משום דכתיב בה בשבועה לא ינקה וכתב ע"ז ואע"ג דלא ינקה לא כתיב אלא בשבועת שוא ואנן בשבועת ביטוי קיימינן דשבועת ביטוי הוא דאין