שלמי נדרים ל

חמור בעיני הבריות ובה מתפיס. וכיון שאינו דבר הנדור קדושת זה לאו נדר הוא אך אמנם למ"ד דמועלין וחמיר כ"כ ע"כ כי נדר בירושלים ממש קא מתפיס. דחמיר כ"כ עד שמועלין מש"ה מקשה הש"ס אי ר"י ס"ל דמועלין היכי אמר דהאומר כירושלים לא אמר כלום הא ודאי לפי סברא זאת שפיר אית לן למימר דדעת הנודר לנדור ולהתפיס בחומת ירושלים ממש כיון דמועלין בו ולא בקדושת ירושלים הקדושה יותר משאר ארץ ישראל ומ"ש התוס' דלתנא דידן דס"ל דהאומר כירושלים מיתסר משום דבאה משירי הלישכה אפשר דכוונתם דלהאי מ"ד ס"ל אה"נ דמועלין בו כר"י דברייתא מש"ה מיתפיס בו שפיר והיינו פלוגתייהו ומ"ש התוס' שעשוי' מתרומת הלשכה כוונתם לומר דמועלין ע"ש שהאריך טובא בזה:

שוב ראיתי שגם בס' קרן אורה עמד ע"ד התוס' הנ"ל. ולי' לא ס"ל ככל הנ"ל אלא אפי' בדבר שאין בו מעילה כיון דעכ"פ איסורא איכא מתפיסין בו ע"ש שהאריך בראיות:

ע"ב תניא חולין החולין כחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר בסוגיא זו האריך הרב בעל משל"מ למעניתו ברוחב דעתו הגדולה לבאר שיטת הראשונים ז"ל ואמרתי אלכה ואלקטה באמרים אחרי הקוצרים וללקוט שושני אמריו הפנינים לקבעם כ"א במקומו בפרושי הר"ן והרא"ש ז"ל והמקום יהי' בעזרי ומאת החונן לאדם דעת אף לשאינו הגון כמוני אתחנן תחנני ותלמדני להבין דעת קדושים:

בר"נ ד"ה תני' חולין שאוכל לך כו' בשאוכל לך פשיטא דשרי. ובשלא אוכל לך נמי נהי דאיכא למימר כו' ובשיטה מקובצת כתב בשם הרי"ץ ז"ל דגם בשאוכל לך חידוש השמיענו שאפילו יאמר אותו בתמיה לא מהני כלום הואיל ולא הזכיר קרבן ע"כ וע' לקמן ריש פרק שני (יג:

) טעמא דאמר חולין שאוכל לך כו' ופירשו הר"ן והרא"ש דודאי לגופי' לא אצטריך כו' ע"ש ולא ס"ל כהך סברא דיש בזה קצת חדוש דאפי' אמר בתמיה ולכך כתב הר"ן ג"כ הכא דבשאוכל לך פשיטא דשרי:

בא"ד וקשיא טובא למה אסור והא משום מכלל לאו אתה שומע הן צריכין למייתי בה ולר"מ לית ליה וכ"ת לא צריכין בהא למכלל לאו אתה שומע הן. כיון דאמר לא חולין ע"כ קרבן הוי ליתא כו' עכ"ל והתוס' והרא"ש קיימי האי סברא שדחה הר"ן. והאי דיחוי חזר ונראה והתוס' ביארו היטב החילוק בד"ה תניא וז"ל ויש לומר דלא דמי דלעיל לא אמר לא חולין אלא לחולין בפת"ח ואם אתה בא לאסור צריך אתה לפרש לחולין כמו לא חולין וכיון דצריך לפרש כולי האי חשיב מכלל לאו כו' דל"ל לר"מ מכלל לאו כו' אבל הכא שאמר בפירוש לא חולין הוי כאלו פירש דבריו בהדיא לא חולין אלא קרבן והואיל אין כאן חסרון פתרון מהני אפי' לר"מ ולא חשיב מכלל לאו כו' וע' בטור סי' ר"ד ובב"י ולכאורה היה נראה דדוקא אם אמר לא חולין בשתי תיבות נפרדות אבל אם אמר לחולין בהברת חולם לחולין בנשימה אחת רק שבמבטא לשונו ניכר שקורא הלמ"ד בחולם אפשר דיש כאן חסרון פתרון וצריכין למיתי למכלל לאו כו' אבל ראיתי בב"י שם שכתב והדברים מבוארים שכשכתב רבינו לעיל סתם לא חולין שאוכל לך אסור לדברי הרא"ש כשאמר הלמ"ד בחול"ם הוא דאלו בפת"ח כו' ע"ש וכן ראיתי בלחם משנה שכ' דברייתא דקאמרה לחולין שאוכל לך אסור הוא דאמר לא חולין בחול"ם ומאי דאמרינן בפ"ק סברוה היינו דקאמר לחולין בפת"ח דצריך לפרש לחולין כמו לא חולין ולפ"ז אינו מדוייק לשון הלחם משנה כפי הנדפס "דאמר לא חולין בחולם". שכתב לא חולין בשתי תיבות מפורש ל"א חולין וסיים בחולם דאם איתא דסגי בהברת החולם לחוד לא היה צריך לכתוב בשתי תיבות לא חולין ועוד דאם החילוק יהי' רק בין שיהיה ההברה בחולם או בפתח וא"צ להפריד הלמד דלחולין מן התיבה חולין א"כ אמאי דחיק לעיל הגמ' לאוקמי מתניתין דלא כר"מ והלא בגמ' ובמשנה איננו נקוד בנקודות ונכתב רק התיבה לחולין וא"כ אמאי לא משני דכוונת המשנה בתיבת לחולין בחול"ם ולזה יש לומר שכך היתה הקבלה בידם לקרות במשנה לחולין בפתח ולא יהי' הדבר זר בעיני הקורא שכן מצינו בדברי הר"ן לקמן (דף ל"ה.) בד"ה דיקא נמי דקתני שניתנו וז"ל כלומר שכך היתה קבלה בידם לקרות ניתנו בחיר"ק עכ"ל וכן יש לומר גם כאן שכן היתה קבלה בידם לקרות לחולין בפתח ולעולם עיקר החילוק בין שיהיה ההברה דלחולין בפת"ח או בחולם ובקריאת לחולין בחולם אף דאינו מפריד הלמ"ד מחולין דלישתמע היטב דקריאתו הוא לא חולין סגי דלא מצטרכינן למיתי למכלל לאו כו' אמנם ראיתי בשיטה מקובצת שכתב להדיא לחלק בין לחולין שאוכל לך דהך ברייתא להא דלחולין שאוכל לך דמתניתן. משום דבמתניתין היא תיבה אחת כו' ולכשר ולדכי נמי כולהו חדא תיבה נינהו והנוסחא שבמשנה בדפוסים שלנו אינו מדוייק דגרסי לחולין בלא תי' לא ולכשר ולדכי הגירסא לא כשר ולא דכי וכמובן] ע"כ נראה דעיקר החילוק אם הוא מסמיך הלמ"ד להתיבה חולין שהוא כתיבה אחת ובין אם שוהה מעט בקריאת הלמ"ד ובהברת חולם דמובן לכל שקריאתו הוא לא חולין ובזה א"צ למיתי למכלל לאו כו' כן הוא לפי שיטת התוס' והרא"ש אבל הר"ן לא נהירא לו החילוק הנ"ל ודחי לה משום דא"כ אמאי לא אוקמי מתני' ג"כ כר"מ ולימא דלא חולין קאמר ואפשר דגירסתו הי' לא חולין במשנה:

שם ד"ה ואמר ר"א כו' וכ"ת אפ"ה היכי מצי חייל כו' לאו קושיא היא דה"מ במתניתין כו' אבל האי דמסיים לא אוכל לך אסור משמע ואפי' לר"מ עכ"ל כתב ע"ז המשל"מ וא"ת מנ"ל לסתמא דתלמודא דהאומר לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך דאפי' ר"מ מודה בזה עד שיקשה עלינו דר"מ אדר"מ ונראה דהתלמוד הוקשה אליו חלוקה זו דסיפא אמאי קתני לה בפ"ע. וליערבינהו בהנהו חלוקות דרישא וליתני חולין החולין כחולין. לחולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר דהא האומר לחולין שאוכל לך לר"מ שרי דהא מתניתין דאסר אוקימנא בגמ' דלא כר"מ כו' ומכח זה הוכיח דסיפא זו מלתא אחריתי אתי לאשמועינן דהיינו דהי' עולה על הדעת דהאומר לחולין לא אוכל דיהי' אסור אפי' לר"מ דל"ל מכלל לאו אתה שומע הן. משום דסיים בדבריו ואמר לא אוכל לך והיינו מפרשים דבריו לא חולין יהא לפיכך לא אוכל לך קתני סיפא דאפ"ה שרי. וע"ז הקשו כיון דל"ש כאן מכלל לאו אתה שומע הן אמאי שרי ה"ז דומה לקרבן לא אוכל לך דאסור אליבא דר"מ ותירצו האי תנא סבר לה כר"מ בחדא ופליג עלי' בחדא ס"ל כוותי' בחדא דנ"ל מכלל לאו אתה שומע הן ופליג עלי' בחדא דלקרבן לא אוכל לך ולא משום דס"ל דכל שאומר לקרבן בלמ"ד פתוחה משמע לא. דא"כ בברייתא דקתני לחולין לא אוכל לך בלמ"ד פתוחה אמאי שרי וכ"ת משום דהוי מכלל לאו אתה שומע הן הא ליתא דכל שסיים לא אוכל לך פירושו לפיכך לא תוכל לך אלא פשוטן של דברים כך הוא. או שיהא קרבן מה שלא אוכל פשיטא דשרי או אם פירושו לא קרבן מה שלא אוכל לך הא מה שיאכל יהי' קרבן הא נמי שרי דהא ס"ל כר"מ דל"ל מכלל לאו אתה שומע הן ורב אשי תירץ הא דאמר לחולין פי' ברייתא דקתני לחולין לא אוכל לך מותר דאמר בשב"א תחת הלמ"ד הלכך ליכא למימר לא חולין קאמר דבשב"א אין לפרש כלל כמו לא מאי אמרת חולין יהא מה שלא אוכל לך הא מה שאוכל לך יהא קרבן הא ל"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן. והא דאמר לחולין בפת"ח כלומר הך דמדמית להא דלקרבן לא אוכל לך הוא אם אמר בלמ"ד פתוחה. ובגמ' שלפנינו איתא הא דאמר לא לחולין והב"ח הגיה לא חולין. וכפי הנראה שתיבת לא מיותר וצ"ל לחולין בלמד פתוחה ותי' לא הוא פירוש שמשמעו דלמ"ד פתוחה הוא לא וע' בדף י"ג ע"א גבי לאימרא כאימרא בר"ן ד"ה