שלמי נדרים כג

אפ"ה אמרינן ביה ספיקו לקולא כמו בממון בעלמא הרי הרמב"ן והרשב"א לא ס"ל הכי עכ"ל וע' בס' עמק יהושע סי' ט"ז שעמד לימין הר"ן וכתב דהא דבעי אם יש יד לצדקה הוא באמר לשון נדבה וכמו דאיתא בגמ' דאמר הדין זוזא לצדקה והדין כו' ולא אמר בלשון נדר הרי עלי וא"כ אינו חייב באחריות אם נגנב או נאבד ואם הי' אחר נוטל המעות אין גרעון לנדרו וכמו כן אם נוטל לעצמו אעפ"כ אין גרעון לנדרו ואינו עובר על בל יחל ואין בזה אלא ספק גזל עניים כיון שהביא הר"ן ראיה מהא דספק לקט דדינם כדין הדיוט דהמע"ה ע"כ מותר להחזיק לעצמו וליכא איסור בל יחל משום ספק נדר וגם בל תאחר לא חייל אלא היכי דהוא מחוייב ליתן אבל אם מחמת ספק פטור ליתן ממילא אזיל לי' איסור בל תאחר ע"ש שהאריך בזה והביא ראיות והנה הרב הגאון הנ"ל כיון מדעתו למ"ש הרב מהרי"ט ז"ל בסוף ספרו סי' קכ"ד (וחדוש הוא שלא זכר בשמו. ושמעתתי' דמהרי"ט ז"ל היו שגורים תמיד על לשונו) ויען שכפלים לתושי' נאמר שם ע"כ אמרתי להעתיק בכאן דבריו המסולאים בפז וזה לשונו ונראה לי דבהא תליא פלוגתא דאיפלגי בההיא בעיא דידות דלהר"ן ז"ל בעיא דיד לצדקה דומיא דיד לפאה כי היכי דהתם לא שייך נדר ה"נ גבי צדקה דאמר הרי זו צדקה דוהדין חשוב כמו נדבה דקרבנות דאע"ג דקאי בבל תאחר מ"מ נדרא מיהו לא הוי כדתנן כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה שהכשרים אינם נודרין אלא נודבין וכיון דנדבה היא לא מחייב באחריותן ובכה"ג ספק ממונא איקרי וספיקא לקולא ואפי' תימא דחייב בבל תאחר וכדאמר בגמ' הני מילי בודאי דבעמוד והוצא קאי אבל ספיקא דמדינא פטור לא שייך בל תאחר ולהרמב"ן והרשב"א בעיא דיש יד לצדקה כשאומר בלשון נדר הוא מבפיך זו צדקה דאי לא מחייב משום נדר מאי קא מיבעי' לי' אם יש יד הא אפי' אמר בהדיא בדבורא בעלמא לא מחייב דלא אמרינן אמירתו לגבוה אלא בשל בדק הבית ולא בשל עניים בשלמא בפאה כיון שבדבורא מיתפסא כל מה שמוסיף יש לה דין פיאה דהפיאה אין לה שיעור אבל אם אמר הרי זה צדקה היאך יזכו עניים בה ואפשר נמי דס"ל דבכה"ג ליכא בל תאחר כמ"ש רש"י לקמן אמתניתין דכנדרי כשרים דגבי נדבה ליכא בל תאחר דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתי' [א"ה על דברי רש"י הנ"ל באמת תמהו כל המפרשים שזהו נגד גמרות ערוכות ר"ה דף ו' ומגילה דף ח' דאמרינן שם אין בין נדר לנדבה כו' הא לענין בל תאחר זה וזה שווין וע' לקמן ט' מ"ש בשם ס' שער הזקנים ליישב דברי רש"י] אבל הר"ן כתב לקמן דאע"ג דאמר הרי זו דלמא פשע בה ומאחר להביא יותר מג' רגלים ולשיטתי' אזיל דמפרש שמעתתא דהכא באומר הרי זו וע' עוד בטורי אבן ר"ה דף י"ד באבני מלואים מ"ש ג"כ בדברי ר"ן הללו ובח"ס חי"ד סי' רמ:

ומ"ש הר"ן בסוף הדבור, וגבי הפקר אין ספק דה"ל ספיקא דממון ולקולא ע' בקצוה"ח סי' רע"ג סעי' ב' שהקשה כיון דהרמב"ם ושאר פוסקים כתבו כולם בפשיטות דהפקר הוא מתורת נדר ואסור לחזור בו וע' בב"י שם שכתב שאסור לחזור מדבורו שיאמר הלא לא עשיתי קנין אלא הרי הוא בלא יחל דברו. אע"פ שהוא עצמו יכול לזכות בה זהו מדין הפקר אבל לא מתורת חזרה יעויי"ש א"כ איך הוא פשוט דספיקא לקולא. הלא לדעת הנך פוסקים דס"ל גבי צדקה דספיקא לחומרא משום דאית ביה איסור נדר דלא יחל דברו ה"ה גבי הפקר אית בי' איסורא דנדר וע' עוד בס' קרן אורה מ"ש בזה:

בהרא"ש ד"ה ניתני ר' עקיבא מחמיר דמשמע ראה טעם להחמיר בו ולעשות יד גמור אבל חוכך להחמיר משמע דמספקא ליה עכ"ל כיון בזה לתרץ מ"ש התוס' ד"ה מודה ר"ע כו' דאמאי אין התלמוד מדקדק משינוי הלשון בין לאסור לבין להחמיר לכן כתב דאין זה דקדוק דגם בלשון להחמיר יש לפרש דראה טעם להחמיר ולעשות יד גמור אבל חוכך להחמיר משמע דמספקא לי' וע' לקמן בפ' הנודר מן הירק (נ"ד.) מותר בדלועין ור"ע אוסר ואמרינן שם בגמ' אמר אביי מודה ר"ע שאינו לוקה הרי דגם בלשון אסור פירש אביי דאינו לוקה. ומצאתי בס' דה"מ שעמד ע"ז דהכא משמע דאביי דייק דאינו לוקה מדנקיט בלשונו חוכך להחמיר ואלו הוי קתני ר"ע מחמיר הי' יכול להיות משמע דלוקה כדפי' הרא"ש ראה טעם כו' ומכש"כ אי הוי תני אסור היה יכול להיות המשמע דלוקה וקפיד התנא בלשונו לשנות חוכך להחמיר בכדי שלא נטעה ואלו התם בפ' הנודר מן הירק קתני ור"ע אוסר ולא חשש התנא דאיכא למיטעי שיהיה איסור גמור ואפי' למלקות וקשה אביי אדאביי ותירץ דהתם כיון דבמתניתין גופיה יהיב ר"ע טעמי' ולפי טעמו נפקא לן דרק מספיקא אסר וכמ"ש הר"ן שם להכי לא שינה לשונו ולומר חוכך להחמיר אבל הכא אי לא היה תני לשון חוכך איכא למטעי דלקי נמי:

שם ד"ה בנדינא ממך כו' והוי טפי ממרוחקני ממך אליבא דשמואל משמע מלשונו דבנדינא ממך לא בעי שיאמר שאני אוכל לך מדכתב דהוי טפי ממרוחקני ממך אליבא דשמואל וכדעת התוס' בד"ה מנודה אני לך [ושם בתוס' סוף הדבור דמסיימי כדמסיק בגמ' "שאינו לוקה" שתי תיבות אלו שייכים בראש דבור הסמוך (מנודה) צ"ל מודה ר"ע כו' שאינו לוקה. ומקומם כאן אמנם בפסקיו כתב הרא"ש דגם בנדינא ממך בעי שיאמר שאני אוכל לך אבל נדינא ממך לחודי' שרי דלא מוכח ולא עדיף ממודר אני לך הרמב"ן ז"ל וכן מסתבר עכ"ל והנה הקרבן נתנאל שם כתב חזר רבינו בפסקיו דבפי' כתב להדיא דלא בעי שאני אוכל בנדינא ממך דהוי טפי ממרוחקני ממך אליבא דשמואל עיי"ש וחידוש בעיני שלא זכר דברי הש"ך בסי' ר"ו ס"ק ו' שכתב דאין כאן חזרה שמ"ש בפירושו דנדינא ממך עדיף טפי ממרוחקני ממך היינו לענין שאסור לישב בד"א. ובפסקיו מיירי לענין אכילה:

ע"ב גמ' ש"מ תלת ש"מ השומע הזכרת השם כו' הגאון רע"א בגליון הש"ס הקשה אמאי לא קאמר ש"מ ד' והוא אם לא נדהו הוא עצמו כו' רבים וכן גדולים תמהו דמהיכן נשמע הך דינא דאם לא נידהו הוא בעצמו כו' מהך עובדא דנימא ש"מ ד' וכן העיר הרש"ש בהגהותיו ואם כי יש ליישבו בדרך רחוק ודחוק התמיהא קיימת כי אין דרכו של הגאון הנ"ל לסתום כ"כ ומצאתי מקום בעז"ה דלא לישווי' ח"ו להגאון הנ"ל שבאו דבריו שלא בהשגחה כי הנה התוס' בפסחים (ד' ק"ז.) ד"ה וש"מ מבדיל כל השבת כולה כתבו שם וז"ל לא שמעינן מינה אלא כל היום אלא נקיט הכי משום דהלכה כן עכ"ל הרי חזינן דאף דלא שמעינן מההיא עובדא דין זה מ"מ נקיט לה בהדי אידך ש"מ משום דהלכה כן אך זה ק"ל דהך ש"מ קמא דקאמר הגמ' הוא מילתא דפשיטא כמ"ש הר"ן ד"ה או והקשו בתוס' כו' ותירצו דאין ה"נ כו' אלא מיהו בהזכרת השם בלחוד הוא דאמר כו' א"כ הך ש"מ קמא מילתא דפשיטא הוא דכל מי שאינו עושה כשורה כו' ועיקר החדוש דאם לא נדהו הוא בעצמו כו' והגמ' נקט מילתא דפשיטא לחדוש דשמע מינה כו' ועיקר החדוש והרבותא דאם לא נידהו כו' דלא הוה שמעינן ממילא שבק ולא תני וע' תוס' ע"א (ד' מ"ג.) ד"ה עובד כוכבים מבטל כו' תימא אמאי לא נקיט ש"מ כו' וי"ל משום דפשיטא ליה לא אצטריך לאשמועינן כו' וע' תוס' נדה (דף ל.) ד"ה ש"מ:

בר"נ ד"ה שנאמר כי מתו כל האנשים כו' ול"ל שהיו מצורעים דהא כתיב בקרב כל ישראל לכאורה י"ל דלא היו מצורעים בנגעים טמאים אלא בנגעים טהורים כגון בוהק וכולו הפך לבן (ע' שבת קל"ב:

) תינח נגעים טמאים נגעים טהורים מא"ל ולפי הסברא גם המצורע בנגעים טהורים אין לו לבוא ולהתיצב לפני מלכים וכתיב וימת מלך מצרים ואמרו במדרש מלמד שנצטרע וגם קודם מ"ת לא שייך לחלק בין נגע לנגע. ולפ"ז אף אם נאמר דגם מי שהי' מצורע בנגע טהור חזר למומו במעשה העגל דמכל מקום מום הוא כמו דאשכחן גבי כהנים במס' בכורות (דף מג.) בעל גרב וילפת ע"ש אבל מ"מ לא היו