שלמי נדרים קיט

לעקור דבר מה"ת בקום ועשה ע"ז חידש הר"ן דלגבי דידה אמרינן אף לפי דבריך פנוי' את ואין את נאסרת על בעליך ולפ"ז אין מקום לקושייתם דהא שוב גם כשתאמר נטולה אני מן היהודים יכול לה הבעל להפר ע"ש באריכות:

שם בא"ד אלא שלפ"ז נצטרך לומר דכי אמרינן הכי דוקא באומרת טמאה אני לך שנאנסתי ולכשר נבעלתי אבל באומרת טמאה אני לך שנאנסתי מנתין או ממזר אינה מותרת לבעלה "ואינו במשמע" עכ"ל ביד שאול שם הקשה כיון שבאמת אינה נאמנת. רק אף לפי דברי' אמרינן שאפקעינהו רבנן לקדושין מינה נימא דפלגינן דבורה. ולא נאנסה מנתין או ממזר רק מכשר עיי"ש ובס' שער הזקנים להגאון מוהרב"ו מהאמבורג חלק א' תשובה מ"ב עמד ג"כ על דברי הר"ן במה שדחה תירוץ זה רק בלשון ואינו במשמע דיותר הי' להר"ן להוכיח בבירור דהדין הוא גם אם אמרה שנאנסה מפסול לה דאינה נאמנת מהנהו עובדי דאייתי בגמ' לקמן בשילהי מכילתין דההיא אתתא דהוית מקדמת ומשא ידי' לגברא כו' דאמר ר"נ עיני' נתנה באחר ומההיא איתתא דלא הוית בדיחא דעתה בגברא דאמרינן עיני' נתנה באחר דהנך נשים אמרו אי אנת לא דלמא חד מהנך נכרים כו' ונכרים הם פסולין אצלה ושם לא מהני הך סברא דהר"ן דאפקעינהו רבנן לקדושין מעיקרא ומשם יש להביא ראי' מוכחת דגם באומרת לפסול נבעלתי דאין מאמינין לה ואמרינן עיני' נתנה באחר ואמאי הוצרך הר"ן לדחות רק בלשון "ואינו במשמע" וכתב הוא ז"ל משום דאפשר לומר דר"נ סבר דפלגינן דבורא בחד גופא כדאמרינן בב"ב (דף קל"ד.) ומוקמינן לה בחזקת היתר לבעלה ואמרינן דאחר כשר הי' ולא נכרי ומותרת לבעלה אבל אנן קיי"ל כמ"ד לא פלגינן דבורא בחד גופא וכרבא שם וא"כ באמת אסורה להכי כתב הר"ן ואינו במשמע. היינו כפי פשט המשמעות שם משמע דלא היו שם אחרים כשרים כ"א הנך נכרים אהלויי נפטויי וע"ש בס' הנ"ל מה שהאריך עוד שם בזה וע' בתשו' ח"ס חלק אה"ע סי' צ"ז רר בביאור דברי הר"ן:

בא"ד ואחרים תירצו דמשנה ראשונה לא דינא קתני דמדינא אין אשה נאמנת לומר טמאה אני לך להפקיע עצמה מבעלה שהיא משועבדת לו אלא משום כו' ומכי חזו רבנן בתראי דאיכא למיחש שמא עיני' נתנה באחר אוקמוה אדינא עכ"ל עי' במהרי"ט ח"א סי' צ"ב כתב שכל אלו התירוצים דחוקים הם עד מאוד והוא ז"ל תירץ דכל שאין איסורה אלא מחמת הודאתה בלבד. במילתא כל דהוא שרינן לה כי היכי דאם נתנה אמתלא לדברי' דנאמנת (ע' כתובות כ"ד.) וזו הואיל וראו חכמים ודנו דעתן של נשים שאומרות כן כדי לקלקל עצמן על בעליהן היינו אמתלאה דאנן סהדי שלא אמרה כן אלא כדי לאסור עצמה על בעלה ואין הוכחה מדבריה וכמאן דליתנייהו דמי עיי"ש. וע' בס' ישועת יעקב באה"ע סי' קט"ו כתב שדברי הר"ן אין בהם כדי שביעה כיון דאוסרת על עצמה הרי היא כאומרת קונם הנאת תשמישך עלי דהנדר חל לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו וכ"ש בזה עיי"ש. ובס' בית מאיר שם כתב דעדיין צריכין אנו לדברי הרא"ש שכתב בפ"ב דיבמות ובתשובות. ואל תתמה איך אנו מתירין אותה לבעלה והא שויא אנפשה חד"א וכי מאכילין לאדם דבר האסור לו וי"ל לפי שראו חכמים קלקול הדורות שנתנו הנשים עיניהם באחר ורוב האומרות כך משקרות לכן נראה להם להתירן (וכן הוא בתוס' יבמות דף כ"ה) עיי"ש וע' בקדושין (דף י"ב) ביהודית דביתהו דר"ח כו' דהוית לה צער לידה דאמרה אמרה לי אם קיבל ביך אביך קדושין כי זוטרית ואמר לה לאו כל כמינה דאמך דאסרת ליך עלי וגירסת הרי"ף והר"ן שם לאו כל כמינך דאסרת ליך עלי וע"ש בתוס' רי"ד שכתב דלא אמרינן שויא אנפשה חד"א אלא היכי דלא מפסדא בזה לאחריני אבל היכי דאגידא בי' ומשעבדא לי' ומטי איסורא לגבי' לא מהימנא והא דיהודית דמיא להנך עובדי דשלהי נדרים דאמר ר"נ עיני' נתנה באחר. אבל עדיין צריכין אנו ליישב אמאי אמרינן גבי הנאת תשמישך עלי דחל הנדר משום שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ולא אמרינן כיון דאגידה גבי' ומשועבדת לו לא מצי שויא נפשה חד"א ואפשר לומר דשאני התם כיון דאפשר בהפרה להכי חל נדרה. משא"כ באומרת טמאה אני לך דא"א בתקנה ואסורה לו לא מצית להפקיע א"ע ממנו וע' במהרי"ט ח"א סי' צ"ב מ"ש בזה:

ד' צא גמ' אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנא דחזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה בפני יהושע בחדושיו לגיטין (ד' י"ז) הקשה דלפ"ז יכולה לחפות עצמה אם תזנה והיא בת אחותו שתאמר גרשתני והבעל לא יכחישה שרצונו ג"כ לחפות עלי' והגאון רבינו עקיבא איגר בתשובותיו סי' קכ"ה תירץ ע"ז ב' תירוצים אחד דבכה"ג לא שייך אין אשה מעיזה (ויש להביא ראי' לתי' זה מדברי תשו' הרא"ש כלל מ"ד הביאה הב"י באה"ע סי' י"ז שכתב דהא דאמר רב המנונא דחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה לומר גרשתני הני מילי קודם שנשאת אבל אם כבר נשאת מעיזה שלא תעשה עצמה זונה.) דהא כדי להציל נפשה ממיתה בודאי עושית כהנה וכהנה להציל נפשה ממיתה שנית דהא דאין אשה מעיזה בפני בעלה להגיד בפניו שקר כזה דיודע בעצמו שהיא משקרת היינו להפקיע עצמה מבעלה בשקר אבל היכי דזינתה דבלא"ה מופקעת מבעלה ליכא חזקה ולפענ"ד הקושי' מעיקרא ל"ק כ"כ דסברא זו דאין אשה מעיזה בפני בעלה לומר גרשתני הוא רק להוציא הספק מלבנו דלמא לא גירשה כלל ועדיין היא א"א אבל על זמן הגירושין להאמינה במה שאמרה גרשתני מכבר ויש לנו חשש דלמא לא גירשה מכבר אלא זה זמן קרוב ע"ז ליכא חזקה ויוכל להיות שאע"ג שלא גירשה מכבר אלא זה זמן קרוב והיא אומרת שגירשה מזמן רחוק כיון שס"ס נתגרשה ואינה א"א ויש לה תועלת במה שתאמר שנתגרשה מזמן רחוק בכה"ג מעיזה ומעיזה ואין לומר אף שבדרך ודאי לא נוכל לומר שאינה משקרת אמנם לכה"פ יהי' לנו ספק בזה דלמא גם בכה"ג אינה מעיזה וא"כ לגבי להצילה ממיתה מספיקא לא קטלינן לה דז"א דנעמידנה בחזקת א"א וע' בתו' גיטין שם ד"ה משום ב"א דלא אמרינן אוקמי אחזקה אלא משום דהרי גרושה לפנינו וטעמא משום דהרי גרושה לפנינו שהגט בידה רק שאין כתוב בו זמן וע"ש בפ"י וע' בפ"ת על אה"ע סי' י"ז סק"ד הביא בשם ס' מנחת עני דלמפרע אינה נאמנת דהא אין בזה העזה בפני בעלה דהא עכ"פ עכשיו אין זה בעלה וכאחר דמי ע"ש:

בהמפרש ריש העמוד ד"ה גרשתני מי מהימנא ואם אשת כהן היא אסור להחזירה עכ"ל ולא מפרש כפי' הר"ן דהאי בעיא הוא אם להאמינה להתירה להנשא מזה משמע דס"ל כדעת הראב"ד בפ"ד מהל' אישות הלכה י"ג שסובר שאינה נאמנת להתירה להנשא אלא לחומרא שאם קבלה קדושין מאחר להצריכה גט משני. וכן לענין שאם היא אשת כהן שאסורה לחזור לו וע' בר"ן פ"ב דכתובות (ד' עג) הביא ג"כ שיש חולקין ואומרים דהא דרב המנונא לא סגי אפי' בפניו להתירה להנשא לכתחילה ושני הדיעות הובא בש"ע סי' י"ז בהגהת הרמ"א. וטעם מחלקותם ביאר הגאון בעל ישועת יעקב שם. דטעם המחמירים הוא משום דנגד החזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה איכא חזקה כנגדה חזקת אשת איש ולכך רק לחומרא אזלינן בתר הך חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה להצריכה גט משני ולאסרה על בעלה כהן אבל לא להתירה להנשא וטעם המתירין ג"כ להנשא הוא משום דהך חזקה דאין אשה מעיזה אלימא להפקיע חזקת א"א דחזקת אשת איש הוא חזקה הפוסקת ע"י מעשה וחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה הוא חזקה הבאה מצד הסברא וכמו חזקה דאין אדם פורע חובו תוך זמנו. וכיון דחזקה זו אלימא ומתירה להנשא הוי כמו רובא דעדיף מחזקה. וגם כתובתה נוטלת אע"ג דלענין ממון אין הולכין אפי' אחר הרוב מ"מ כיון שמותרת להנשא נוטלת כתובתה דמספר כתובה נלמד שכתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. ודעת המפרש הוא כדעת הראב"ד ודעימי' החולקים על הרמב"ם